חדושי הרא"ה על כתובות יג:

אמרו לו הושבתנו על המעוברת מה תשיבנו על המדברת. אע"ג דאמרי' האי לישנ' דהושבתנו על המעוברת. לאו למימרא דהדרו בהו. אלא הוה ליה כמ"ד הא תינח מעוברת דאיכא לדמויה לשבוי' מדברת מאי איכא למימר'. מיהו רבנן אליבא דנפשייהו סברי דאפי' מעוברת דוודאי נבעלה. לא דמיא לשבויה דמעוברת מן הסתם איכא למימר שנבעלה לדעתה. וכיון שכן אומר' שלא נבעלה אלא מכשר לה ואפי' במקום שכולן פסולין. דכיון דקיי"ל דהמכשיר בה מכשיר ברוב פסולין ל"ש לן בין רוב פסולין לכולן פסולין. ומנ' תימר' מדמקשי' ותיפוק לי' דהכא רוב כשרין אצלה והתם רוב פסולין אצלה ומפרקי' לה מה"ט דהמכשיר בה מכשיר אפי' ברוב פסולין. והפוסל פוסל אפי' ברוב כשרין. ואם אית' אכתי תיפוק לי' דהת' גבי שבויה כולן פסולין. אלא ודאי לא שני לן בין רוב פסולין לכולן פסולין. דהמכשיר בה הוא הדין אפי' כולן פסולין. דכיון שנבעלה לדעתה מאמינין אותה במה שטוענתלכשר נבעלתי ואע"ג דהשת' בהאי דוכת' ליכ' כשר. אמרינן ההיא שעתא איקרי לה ואשכחה כשר. וכ"ש במדברת שהיא נאמנ' לומר לא נבעלתי. משא"כ בשבויה שנבעלת שלא לדעתה. שהיא בידם שיכולין לאנסה ואין בידה כלום. ואמר להו מדברת היינו שבויה דמחזיקין אותה בוודאי נבעלה. ואפי' אי נשאת תצא והולד חלל. הכא נמי מחזיקין אותה בוודאי נבעלה. ומיהו אפי' לר' יהושע לאו כשבוי' ממש דאלו הת' אפי' בדיעבד דאפי' אם נשאת תצא ואלו הכא. לכתחילה דווקא. כדאמרינן לעיל מעלה עשו ביוחסין ולא בדיעבד כדאמרינן אין אוסרין על הייחוד. ודווקא בנסתרה. אבל בוודאי נבעלה אפי' בדיעבד פסלי לה. שאף לזו יש עדים כמעוברת. והא וודאי הויא כשבויה לגמרי ואליבא דר"י. א"ל רוב א"י. וכיון שאין בידה כלום אלא בידן הויא לא כוודאי נבעלה. אבל היכא דלאו שבויה אפי' ראוה שנתיחדה עם פסולי ישראל כשר' לדברי המכשיר בה ואפי' נשבית בידם. והכי מוכח לישנא. אבל ישראל לא ונאמנת בטוענת לא נבעלתי. אבל באינו יהודים פסולה בנשבית אפי' בנתיחד' עמהן. כדאית' בפ' אין מעמידן דחיישי' לבעילה דכיון דנתיחד' סתם א"י אנס הוא. והכי תנן הת' לא תתייחד אשה עמהן. ואתי' למימר הת' דאפי' בדיעבד וצ"ת. וקיי"ל כר' יהושע בן לוי דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר אפי' ברוב פסולין. והוא הדין כלן פסולין כדפרישית לעיל וקיי"ל נמי כר"י דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה:

אמר שמואל עשרה כהני' עומדין ופי' אחד מהן ובעל הולד שתוקי. מאי שתוקי אילמא שמשתקין אותו מנכסי אביו. פשיט' מי ידעי' אבוה דהאי מנו. וא"ת ולוקמה דאיצטרך לן בדאי תפס. כדאמרי' במ' קדושין בארוסה שעיברה דהולד שתוקי. ואמרי' שמשתקין אותו מנכסי אביו. ופרכי' פשיט' ומוקמי' לה דתפס י"ל התם הוא גבי ארוסה דיש רגלי' לדבר דמארוס הוה. אבל הכא אפי' היכא דתפס פשיט' לא צריכ' למימר אלא שמשתקין אותו מדין כהונה לומר שאם בן הוא אינו נושא את כפיו. ואם בת היא אינ' אוכלת בתרומ' דבעינא זרעו מיוחס אחריו ומיהו מסתברא כדקא אמרה איהי לכהן נבעלתי ולא ידענא מנו. אבל היכא דא' אמר' בברי מאיש פלוני כהן מהימנ' לענין כהונה. דקרינא ביה זרעו מיוחס אחריו. וא"ה דאיכ' לפרושי שתוקי דמתניתא שתוקי וכשר. איתותב רב אשי מדתני בד"א בעדות אשה בגופ' אלמא דבאשה גופה פליגי. וקתני תרתי מדברת ומעוברת:

ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דר"י היא אמרה מיניה. והוא אמר אין מנאי. א"ר יוסף למאי ניחוש לה חדא דה' קא מודו. ועוד האמר ר"י א"ש הלכ' כר"ג. כלו' ועוד בלאו ה"ט דאמרן דהא קא מודו. ולא למימר' דמהימנא היכא דמכחישה. דלא קאמ' ר"ג דמהימנ' אלא בברי ושמ' כגון דליתיה קמן ארוס אבל ברי וברי לא:

והרב ר' יוסף הלוי אבן מאגיש ז"ל תירץ. ועוד אפי' היכא דלא קא מודה ארוס אלא דאמ' אין באתי עלי' מיהו לא ידענא. אי אפקרה נפשה לגבי אחריני כדאפקרה לגבאי ולפי דבריו הודאה דארוס לא סגיא. אלא דאמר לא זזה ידה מתוך ידי עד שנתעברה. ואינו מחוור. ותמה דהא אמרינן התם ביבמות הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ואמרינן דאפי' היכא דבא עליה ארוס קאמר רב דאמרינן כי היכי דאפקרה נפשה לדידי' אפקר נמי לעלמא. וא"כ מאי אהני לן הודא' דארוס דאמרי' הכא דהא קא מודו. אלמא דכיון דק' מודי לכ"ע כשר ואפשר דאפי' רב לא אמ' הת' אלא לגבי ולד דלית לי' חזק' דכשרו' אבל לגבי איהי דאית לה חזק' דכשרו' כיון דקא מוד' ארוס אפי' רב מוד' א"נ אפי' דהתם היינו הוא לישנ' קמא. אבל הא אמרי' בלישנא בתרא דהיכי דבא עלי' כולי עלמ' לא פליגי דכשר. ודרב יוסף כלישנ' בתר':