חדושי הרא"ה על כתובות יג.

טענתייהו במאי ר' יוחנן א' במאתים ומנה ר"א אמר במנה ולא כלום. תמה אמאי לא מוקים לה ר' יוחנן כרבנן וכגון דאמרה מוכת עץ אני תחתיך דאית לה מאתן. ור"א נמי אמאי לא מוקים לה במאתים ולא כלום כגון דאמרה איהי מוכת עץ אני תחתיך והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את דהא קסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלל. ונראה דקסברי דמתני' מדלא מפרש בהדי' והיא אומרת מוכת עץ אני תחתיך כדקתני באידך דכולה בין טענתא דידיה בין טענתא דידה בשאינה תחתיו. דלא פליגי איהי והוא. אלא אי מוכת עץ אי דרוסת איש אבל תרוויהו מודו דלאו תחתיו וכגון שקידש ובעל לאלתר או כגון שקידש בביאה. וקיי"ל כר' אלעזר דאמר במנה ולא כלום דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה לית לה כלל:

מאי מדברת זעירי אמר נסתרה רב אסי אמר נבעלה. ולישנא מעליא נקט כדכתי' אכלה ומחתה פיה וגו' פי' ונזעירי דאמר נסתרה אתיא בין באומרת לא נבעלתי בין באומרת נבעלתי ולכשר נבעלתי. ור"ג מכשר אפי' בהא ור' יהושע פוסל אף באומרת לא נבעלתי. ולא סגיא נמי בלאו הכי דאם איתה דמכשר רבי יהושע בהא א"כ אפי' באומ' נבעלתי ולכשר נבעלתי מהימנא. מגו דאי בעא אמרה לא נבעלתי. אלא ודאי אפי' בהא פוסל ר' יהושע. דסבר דכל דנסתרה בוודאי נבעלה היא. ור"ג נמי מכשר אפי' באומר' נבעלתי דלא סגיא נמי בלאו הכי. כיון דמכשר באומר' לא נבעלתי וכיון דכן כי אמרה נבעלתי ולהכשר נבעלתי לא סגיא דלא מהימנא במגו. והכי מוכחא מילתא במתני'. מדקת' מה טיבו של זה איש פלוני וכהן הוא. אלמא דאמר' נבעלתי אלא דכשר הוא. ואפי' הכי לזעירי איצטריכא היתה מעוברת. דודאי נבעלה לפנינו ואין כאן מגו כלל ואפי' בהא מכשר ר"ג. הא דמקשי' הא דאמר רב מלקין על הייחוד ואין אוסרין על הייחוד לימא דלא כר' יהושע. לזעירי בלחוד הוא דקשיא לן ולא לרב אסי. דלרב אסי הא אמ' נבעלה אבל נסתרה לא חיישינן לה. וק"ל הא דלא כרבן גמליאל נמי היא. דע"כ לא מכשר ר"ג אלא בטענת אבל בשאינה טוענת לא כדאמרינן לקמן בהדיא דטעמיה דר"ג משום דאלים ליה בריא. ואלו הכא אפי' בדלא טענא אמרינן דאין אוסרין על הייחוד. י"ל דלר"ג לא קשיא. דכיון דשמעינן מינה מיהת אליבא דרבן גמליאל דאין סתירתה ראיה על הטומאה. הלכך באשת איש לא בעיא טענת. דכיון דאין סתירתה ראיה. אי משום אמירה דידה לית בה חששא. דאפי' אמרה טמאה אני לך לא מהימנא. דהא קיימא לן דהאומרת טמאה אני לך צריכה להבי' ראיה לדבריה. וכיון דכן למה לי טענת. אבל הכא דינא הוא דנבעי טוענת. דאע"ג דמשום ראיה דסתירה לא מיפסל' דלמא אמרה נבעלה ולפסול לה ומהימנא. אבל לר' יהושע דאמר דסתירה ראיה אטומאה. א"כ אמאי אין אוסרין על הייחוד. דכיון דנסתרה הרי זו בחזקת נבעלה. ומכל מקום שמעינן מהא דפלוגתייהו דר"ג ור"י. בין באומרת נבעלתי בין באומרת לא נבעלתי כלל. דאלו הוה מודה ר' יהושע לר"ג באומר לא נבעלתי שהיא נאמנת למימרא דאין סתירתה ראיה על הטומאה. הכא נמי דינא הוא אפי' לר' יהושע דאין אוסרין על הייחוד כדפרישית. ודלא כפי' רש"י ז"ל: