חדושי הרא"ה על כתובות יב:

בית דין של כהנים וכו' אמר רב יהודה אמר שמואל לא ב"ד של כהני' בלבד אלא אפי' משפחות מיוחסות שבישראל אם רצו לעשות כדרך שהכהנים עושין עושין. מתיבי הרוצה לעשות כדרך שהכהנים עושין עושה כגון בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל הכי הוא דאיכא צד כהונ' אבל ישראל לא. לא מיבעי' קאמ' לא מיבעי בת ישראל לישראל דלא מצי אמר לה עלויי קא מעלינא ליך אבל בת ישראל כהן דמצי אמר לה עויי קא מעלינא ליך אימא לא קמ"ל:

אמר לך ר"נ אנא אפי' לרבן גמליאל ה"ג עד כאן לא קאמ' ר"ג הת' אלא דאיכ' למימ' מיגו אבל הכא מאי מיגו איכא אי נמי משום חזקה דגופ' אבל הכא מאי חזק' אית ליה להאי. ואיכא דמפ' דהיינו מיגו דכי אמרה משארסתני נאנסתי איכא מיגו דאיבעיא אמרה מוכת עץ אני דלא פסלה נפשה מכהונה. ואידך דקאמר' מוכת עץ אני קודם לכן מיגו דאיבעיא אמר' מוכת עץ אני תחתיך. ותמה האי מאי מיגו הוא דבקמייתא דאמרה דנאנסת דמצי אמרה מוכת עץ אני ומהימנה לר' אלעזר דאמר שלא הכשירו אלא בה דאית ליה חזקה דגופה כיון דסוף סוף עיקר הימנותי' משום לתא דחזקת גופי' הא תו למה לי משום מיגו משו' חזקה דגופה נמי איכא ליהמנו' דנאנסה תחתיו ואפי' לר' יוחנן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה כולה משום חזקה דגופה דאע"ג דבתה לית לה חזקה דכשרות. קסבר ר' יוחנן דכיון דמכשרות בה לא סגיא דלאו בבתה דעובר ירך אמו הוא וחד גופ' הוא. ותו האי מאי מיגו הוא דהא כי אמ' מוכת עץ אני תחתיך היא גופה בפלוגת' דאלו לר' יהושע לא מהימנא. ואידך נמי דאמרת דהיינו דמהימנא כי אמרת מוכת עץ אני קודם לכן מיגו דאיבעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך היא גופ' מאי טעמ'. אילימא משום דהויא ברי הדרא לה קושיין לדוכתא מיהא ואי משוםחזקה דגופה מוכת עץ אני קודם לכן נמי היינו טעמא דמהימנא ולאו משום מיגו. ותו דלקמן מוכח בהדי' דבהא ליכא משו' מיגו דאתיא כגון שקידש ובעיל לאלתר וכדפרי' נמי לעיל ואע"ג דבאידך פרקין אמרי' ליה להאי מיגו בהני תרתי. התם לא משום מיגו גמור אמרי' להו למימרא דתיהוי הומנות' דר"ג משו' הכי. אלא אליבא דר' יהושע הוא דאמרי' להו דאע"ג דלא מודי ר' יהושע בהני. מודה היכא דאיכא מגו גמור והוא הדין דרבן גמליאל גופיה נמי לאו משום האי מיגו בלחוד הוא דאתי עלה אלא דמדר"ג לא משמע דלא נימא מיגו בעלמא אבל מדר' יהושע מהו דתימא כיון דפליג אהא דסבר ר' יהושע דלא אמרי' מגו כלל. קמ"ל דבהני הוא דפליג למימרא דלא מהימנ' ואע"ג דאיכא האי מיגו אבל בעלמא אית ליה מיגו והא דאמרי' קמייתא דאיכא למימ' מיגו לאו מיגו גמור הוא. אלא דאמרי' דאם אית' דמשקרא איהי דקסבר' דמהימנא כדקאמרה האי טענה אמאי לא אמרה אידך דאם איתא דמהימנא עדיפ' לה דרוחא טפי. ואיכא נוסחי דלא גרסי' ליה ואי גרסי' ליה איכא לפרושי לפי הדחק דלאו עיקר טעמ' הוא. אלא אסמכת' בעלמא דאסמכיה בהדי אידך ואידך עיקר. דאמרי' דהתם הוא דאיכ' חזקה דגופ' פיר' והיינו דמהימנא לומר נאנסתי תחתיך דבחזקת בתול' עומד' ובחזקת הכשר ואמרי' דהשתא הוא דנבעלה ואנוסה הית' וכי אמר' מוכת עץ אני. אמרי' אוקמ' אחזקה דגופה ובחזק' הכשר היא ואינ' דרוסת איש. ומיהו דווקא בדקא טענת, דאי לא אי בטוען טענת דמי' וודאי פשיטא דמהימן ואי דליכא טענת דמי' כגון שאבד' המפ' וטוען טענת פתח פתוח היינו דאמרי' בגמ' דהם האמינוהו להפסידה כתובתה ואסיקנא דהכי נמי מסתברא דר' נחמן כרבן גמליאל ולא פליגי וקיימ' לן כתרוייהו וק"ל דודאי הא דרב יהודה דשמואל היא ממאי מדאמרינן התם בפרק השואל את הפרה זה אומר שאולה מתה והלה אומר אינו יודע חייב ואמרינן עלה שמעת מינה מנה לי בידך והנה אומר אינו יודע חייב. ואוקמה רב נחמן בשיש עסק שבועה ביניהם וכן בפר' הבית והעליה ושמעי' ליה לשמואל דלית ליה מחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם כדאיתא בפרק כל הנשבעין. וכיון דכן לא סגי דלית ליה מנה בידך והלה אומר אינו יודע חייב כדמוכח במתני'. ואיכא דאמר דכי לית ליה לשמואל מחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם הני מילי בשבועה דרבנן אבל בשבועה דאורייתא אית ליה. וליתא כדמוכח התם בפרק כל הנשבעין ושם יתבאר בג"הי ותו קשי' דר' נחמן נמי היא דרב. דנמי לית ליה מחויב שבוע' שאינו יכול לישבע משלם. ומסתבר' דלא איכפת לן אי דרב אי דשמואל ולא אייתי לה הכא אלא משום דמתמהין עלה אי איתה דרב נחמן דאמר כר' יהושע דקיימא לן כוותיה בדינ' ואנן קי"ל כרבן גמליאל כדפסק שמואל. וכ"ת כיון דהא ודאי כרב יהודה דשמואל היא א"כ מאי האי דאמרי' דקשי' הלכתא אהלכת'. דקיימא לן הלכת' כרב נחמן. ובהא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל. ומאי קושי' דשמואל כרב יהודה. הא ליתא דבר מיהא מאי קושי' הא רב יהודה גופ' הוא דאמר לה משמיה דשמואל אלא דהכי קאמר ובהא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל וקיימא לן כוותיה. וק"ל דהא וודאי לית ליה לשמואל בריא עדי' דהכי אמרי' התם בפר' שור שנגח את הפרה אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס אבל חכמים אומרי' זה כלל גדול בדין המוצי' מחבירו עליו הראיה למה לו למימר זה כלל גדול בדין דאפילו ניזק בריא ומזיק שמא. ותו דרב יהודה אדרב יהודה קשיא נמי. וי"ל דהא איכא לישנא אחרינא התם דמוקים לה למילתא אחרית' לשור שנמצא נגחן. ואכתי קשה לי דהתם מתרץ רב נחמן כשיש עסק שבועה ביניהן. ואשכחן התם בפרק כל הנשבעין דלית ליה לרב נחמן מחיוב שבועה שאינו יכול לישבע משלם דאמרי' התם אתא עובדא לקמיה דר"נ ואמר יחלוקו. וי"ל דהא לא איכפת לן דקסבר לה אליב' דנפשיה. אלא דמפר' לה אליבא דההוא תנא דהתם דאמר חזרה שבוע' למקומה דהכי קאמר חזרה שבוע' למחויב לה ודלא כמאן דאמר חזרה שבועה לסיני. כיון דכן מסתייה בהכי דמוקי' לההיא דהתם כשיש עסק שבועה ביניהן ואליבא דההוא תנא. מיהו ר"נ אליבא דנפשיה לית ליה הכי אלא יחלוקו רבינו נ"ר: