רא"ה על ברכות צט

אמר רבי יוחנן אמר נברך שאכלנו משלו הרי זה תלמיד [חכם] למי שאכלנו משלו הרי זה בור דמתחזי כמאן דמברך לאיניש בעלמא והאי דאמרינן למי שעשה לנו את כל הנסים האלה ניסא שאני דמוכחא מילתא דקודשא בריך הוא הוא דעבד לן ניסא ואמר רבי יוחנן אמר נברך שאכלנו משלו הרי זה תלמיד [חכם] על המזון שאכלנו הרי זה בור דמתחזי כמאן דמברך ליה למזון אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא בתלתא דלא אדכר שם שמים אבל בעשרה כיון דבעי למימר לאלהינו מוכחא מילתא דתנן בענין שהוא מברך כך עונין אחריו נברך לאלהינו אלהי ישראל ה' צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו.

אחד עשרה ואחד עשר רבוא. כלומר בנוסח שלהם. אוקימנא כרבי עקיבא דאמר מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין. פי' מה מצינו בבית הכנסת הקורא בתורה פותח ואומר ברכו את ה' בין שקורא במעמד עשרה בין שקורא במעמד עשר רבוא ולא נשתנה נוסח שלהן, אף בברכת המזון אין שינוי נוסח במברך בין שהמסובין מועטין או מרובין דלעולם נוסח שלהן אחד והוא נברך לאלהינו. וקא פסק רבא הלכה כרבי עקיבא. פי' דליכא שינויא בנוסחא בין עשרה למרובין מעשרה.

מתני'. אמר רבי עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה'. פי' ולא נשתנה נוסח שלהן. רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך. פי' והאי דלא אמר הכי בברכת המזון דלימא המבורך כדאמרינן בספר תורה, דכיון דאמר לאלהינו הרי כולל עצמו קצת, וטעמא דבבית הכנסת לא אמר(ו) ברכו לאלהינו כברכת המזון ואמר(ו) ברכו את ה' משום דהוא שם מיוחד יותר 211 עיין מו"נ ח"א פס"א דשם הוי"ה הוא שם המורה על עצמו יתעלה הוראה ברורה שאין בה שום שיתוף משא"כ שאר שמות שהם נגזרים מפעולות ימצא לנו כמותם כאדני שנגזר מן האדנות אלא שאדני הוא היותר מיוחד בשמות הידועים לו יתעלה, ועיין בר"מ פ"ב ע"ז ה"ז דקורא לשם אדני שם המיוחד (והרמ"ה באגרותיו פליג והר"א מלוניל בתשובתו רמז לדברי המורה וע"ע חת"ס חו"מ בהשמטות סי' קצב), אי נמי כונת רבינו דשם אדנות הוא קריאה של שם הוי"ה שהוא שם המיוחד כדאי' בסוטה לח, א וכדביאר הר"מ הנ"ל. ועיין בגמ' רב חמא קמהדר אבי מאה ובשיטמ"ק משמע שהיה בגירסתו כי היכי דנימא שם המיוחד ע"ש. וראוי להזכירו יותר בבית הכנסת וכן ראוי להזכירו יותר על התורה 212 ולכן בין בתפלה בין בקרה"ת אומר ברכו את ה', והיינו דבתורה שהיא דבר ה' ובבהכנ"ס שהוא בית המיוחד לה' יש להזכיר שם מיוחד לה' אבל בזימון שעל האכילה מזכיר שם אלהים שמשגיח ומפרנס כל בריותיו, ועיין שיטמ"ק. . ומנהגא כרבי ישמעאל.

מתני'. שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וחמשה. פי' שהוקבעו ונתחייבו בזימון. ששה נחלקין עד עשרה. פי' דהא איכא זימון לכל כת וכת הילכך אלו מזמנין לעצמן [ואלו מזמנין לעצמן]. עשרה אין נחלקין. פי' דהא הוקבעו לזמן בשם. עד שיהיו עשרים. והתם נחלקין דהא איכא עשרה לכל כת וכת ואיכא לכל חדא מינייהו זימון בשם.

[רי"ף לז, א] למה לי, פי' למה [לי] למיתני שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק, הא תנינא חדא זימנא שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן אמר רבי אבא אמר שמואל הכי קתני, פי' מתני' דהכא, שלשה שישבו [לאכול] כאחת אע"פ שכל אחד ואחד אוכל לעצמו כלומר מככרו 213 ברשב"א ורא"ש העתיקו לשון הרי"ף בלא תיבות 'כלומר מככרו', ואולי הוא תוספת של רבינו, ולפנינו ברי"ף שכאו"א אוכל מככרו לעצמו. אינן רשאין ליחלק. פי' וכמתניאתא דלעיל דפרק כיצד [מב, ב] דתני לה הכי בהדיא 214 דתניא התם ישבו לאכול אע"פ שכאו"א אוכל מככרו אחד מברך לכולם, ויעו"ש בהע' 315 משנ"ת בנוגע לסוגיין. .

אי נמי כדרב הונא דאמר שלשה שבאו משלש חבורות אינן רשאין ליחלק. פי' ומזמנין ביניהן 215 וכן פירשו רוב הראשונים, מלבד רה"ג המובא ברשב"א וה"ר יוסף המובא בתוריה"ח דאין רשאין ליחלק מחבורתם ע"ש והובא בב"י ורמ"א סי' קצג. דהשתא לא מחסרי צירוף כיון דהא איחייב כל חד מהני בזימון. פי' ושמעינן לה 216 הלשון מגומגם וצריך תיקון. דמתניתין דשלשה שאכלו כאחת אין רשאין ליחלק אמרה האי דינא דרב הונא ממשנה יתירא, והכי קאמר שלשה שאכלו כאחת כל אחד עם חבורתו ואחר כך פירשו להם חייבים לזמן 217 ובשיטמ"ק פי' שלשה שאכלו כאחת אם נדזמן אחד מהם במנין הראוי לזימון אינם רשאין ליחלק, ולרבינו ליכא לפרושי הכי דהא סובר לקמן דרק ברביעי שפרש נאמר הך הילכתא. .

אמר רב חסדא והוא שבאו משלש חבורות של שלשה שלשה בני אדם. פי' שנשארו שלשה שלשה בכל חבורה וחבורה דאכתי אשתייר חיוב זימון בכל חבורה וחבורה, הילכך הני נמי דפרשי איכא בהו חיוב זימון, וחייבין לזמן לעצמן כיון דהוו שלשה, אבל לא נשתיירו אלא שנים שנים, כיון שבפרישתן פרחה ופקעה זימון מהני דמשתיירי, מהני נמי דפרשי מינייהו פקע ופרח חיוב זימון, ולא עוד אלא אפילו שלשה שאכלו ופירשו והלכו להם שוב אינן ראויין לזימון אפילו אותן שלשה עצמן 218 צ"ב שהרי כבר כתב דמשפרש האחד פרח זימון מן הנשארים, וי"ל דהו"א דאם יחזור לחבורתו הדר מזמני אלא שכיון שבלעדי הפורש ליכא זימון אף הפורש אינו מצטרף עם אחריני לזימון ולזה כתב דאף חבורה שפרשו וחזרו ונצטרפו אינם יכולים לזמן וה"ה אפילו אחד שפרש וחזר דבטל זימון, אך לכאורה היה לרבינו לומר ולא עוד אלא אף אם חזר לחבורתו ליכא זימון כיון שפרש ובטל צירופם, ועוד דלשונו לעיל דפרחה ופקעה זימון מהני דמשתיירי משמע דשוב אין ראויים לזימון אף לכשיחזור, ונראה כונתו דאף אם השלשה פירשו יחד לשוק ולא נפרדו זמ"ז מ"מ כיון דפרשו ממקום קביעותם בטל צירופם ושוב אינם ראויים לזימון אפילו חזרו, וכ"ה בדברי רבינו לעיל מה, ב בעובדא דיהודה בר מרימר ע"ש בהע' 72 ובהע' הבאה, ואפשר שה"ה שנים שפירשו בטלה חבורה, רק באחד שפרש דרוב החבורה קיימת אמרינן דאפשר לקרוא לו ולזמן עליו כל שלא הרחיק דקרו ליה ועני, וע"ש מה, ב גבי שנים שבירכו ובהע' 69. , דפרח זימון מינייהו משעה שפירשו משום דנתבטל צירופן וקביעותן אלא כל חד וחד מברך לנפשיה בלא זימון וכדפרישנא לעיל [מה, ב] בגמרא 219 להאמור בהע' הקודמת דמיירי בפירשו השלשה יחד כונת רבינו למש"כ מה, ב בסה"ע אהא דאמרינן אין זימון למפרע דאין צריך לזה אלא כיון שפירשו בטל קביעותייהו ע"ש. (ומש"כ בגמרא צ"ע). , והוא הדין דחבורה חדא מהני תלתא שבאו משלש חבורות משתיירא בשנים, דמאן דפריש מינה לא חזי לזימון ופקע 220 צ"ל דפקע (או שצ"ל דמאן דפריש מינה פקע וכו'). דין זימון מיניה ותו לא חזי לזימון.

אמר רבא לא אמרן אלא דלא קדימו הנך ואזמינו [עלייהו] אבל קדימו הנך ואזמינו [עלייהו] פרח זימון מהם. פי' לא אמרן דהני שלשה שבאו משלש חבורות יכולין לזמן אלא דאותן חבורות שנשארו לא בירכו עדיין ברכת המזון ולא זימנו על אותן שפירשו, ואע"פ שאינם בכאן יכולים הם לזמן עליהם דהא אינון תלתא בר מינייהו, הילכך כל היכא דלא זימנו הני דמשתיירי עדיין, כיון דהני דמשתיירי אכתי בני זימון ובחיוב זימון, הני דפרשי מינייהו נמי בני זימון, אבל אזמון עלייהו בדוכתייהו פרח זימון מינייהו, כלומר שהנשארים דהיינו אותן שלשה שלשה שנשארו בכל חבורה וחבורה זימנו על אותן שפירשו, כלומר שזימנו לעצמן, פרח זימון מינייהו, מכיון שזימנו אותן שנשארו קודם שזימנו אותן שפירשו, וקרינן אזמון עלייהו 221 לרש"י ודעימיה שמפרשים דזימנו עליו קודם שפרש ניחא לישנא דעלייהו אבל לפי' רבינו קשה דלא זימנו עליו ותי' רבינו דזה גופא קאמר רבא דאף דזימנו לעצמם חשוב שזימנו עליו דחיוב זימון דידיה תלוי בחיוב זימון דחבורה וכ"כ הרמב"ן. אע"פ שאינן עמהם משום דבזימון הני דמשתיירי פרח זימון דידהו 222 כבר ביאר רבינו כל סוגיא זו לעיל מה, ב ע"ש בהערות. .

מתני'. שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזימון ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן.

[גמ'] תנא אם היה שמש ביניהם שמש מצרפן. פי' ואמרו בירושלמי [נה, ב] דכי אמרינן במקצתן רואין אלו את אלו דמצטרפין לזימון (ד)דוקא בשישבו מתחלה על דעת כן על דעת להצטרף כולן זה עם זה 223 הובא ברשב"א ורא"ש וברמב"ן פסחים פה, ב ואו"ז ח"א סי' רד וטור סי' קצה ועו"ר. ומבואר דעת רבינו דהירושלמי קאי אמתני' ואף בבית אחד מצריך נכנסו ע"מ להצטרף, וכ"כ הרשב"א והביא כן בשם הראב"ד וכ"מ בטור, אכן באו"ז מפרש דקאי אמה שחידש הירושלמי שם דאף בשני בתים מצטרפין, אבל בבית אחד אי"צ שיכנסו מתחלה ע"ד להצטרף, והגר"א הוכיח כן מהמשך הירושלמי שנסתפק בבית נשיא אי הוי כבית אחד או כשני בתים ותמוה דהא קאמר דאף בשני בתים מצטרפין וע"כ בבית אחד ל"צ נכנסו ע"ד להצטרף וזהו דמיבע"ל אי בבית נשיא צריך שיכנסו מתחלה ע"ד להצטרף, וע"ש ברמב"ן בפסחים שאכן נתקשה מאי קמיבע"ל הא קאמר דאף בשני בתים מצטרפין וצ"ע. ועיין בריטב"א פ"ז הט"ו שכתב דאכלו בבית אחד או בשני בתים שיש פתח ביניהם לעבור מזל"ז מצטרפין אע"פ שלא ישבו מתחלה ע"ד להצטרף, והוא עפ"מ דפשט הבעיא בירושלמי שם, נאמר אם היה דרכן לעבור אלו על אלו מזמנין, והיינו דחשיב כה"ג כבית אחד ול"צ נכנסו ע"ד להצטרף וכפי' האו"ז והגר"א, ולא הביא הריטב"א דינא דהירושלמי דמצטרפין בשני בתים כשנכנסו ע"ד להצטרף כיון שלא נתבאר בתלמודין ופשטא דמתני' אינו כן, ואף רבינו לא הביאו וכן הר"מ פ"ה הי"ב הביא משנתנו כצורתה, אבל שא"ר הביאו דברי הירושלמי להלכה. , ומסתברא דכי בעינן ישבו מתחלה על דעת כן דוקא בכי האי גוונא שהם רחוקין זה מזה ואלו נראין לעצמן ואלו נראין לעצמן, הא לאו הכי כיון דבכל חדא איכא חבורה ראויה לזימון ודאי מצטרפין אלו עם אלו, ואע"ג דלא ישבו מתחלה על דעת כן 224 הנה הרשב"א כתב דמש"ה מצריך הירושלמי נכנסו ע"ד להצטרף משום דאין זימון אלא בהסבו יחד כמו בברכת המוציא, ואף בשתי חבורות שכל אחת ראויה לזימון צריך הסבה יחד כדי שיוכלו להצטרף, אלא דכיון שנכנסו ע"ד להצטרף הו"ל כהסבו יחד, ועיין ברמב"ן פסחים פה, ב דמדמי לה לאמרו ניכול נהמא אדוכתא פלן דלעיל מב, ב ע"ש וכ"כ בשיטמ"ק ע"ש, וברמב"ן ריש פירקין כתב להוכיח ממתני' דזימון חלוק מברכה ראשונה ול"צ הסבה, והיינו לפשטא דתלמודין דלא מצריך נכנסו ע"ד להצטרף על כרחך דזימון ל"צ הסבה, והא דתנן שתי חבורות מבואר שם ברמב"ן דלרבותא נקט דאע"פ שיש בכל חבורה כדי זימון מצטרפין, ויש לפרש לפמ"ש הרמב"ן שם דמש"ה ל"צ הסבה דחובת זימון קובעתן ומש"ה הו"א דהיכא דכל חבורה ראויה לזימון דאיכא זימון לכל חבורה אין כאן זימון שיקבעם יחד וקמ"ל לא כן, ולהרשב"א שמפרש ע"פ הירושלמי דנכנסו ע"ד להצטרף והוי כהסבו יחד לכאורה לפ"ז הוא הדין דשלשה נעשים חבורה אחת בכה"ג, ובפרט להרמב"ן והשיטמ"ק דמדמו לה לניכול נהמא אדוכתא פלן, וכ"כ בביאה"ל סי' קצה לדעת הרשב"א, וקשה דא"כ אמאי נקט שתי חבורות הא אדרבה איכא רבותא טפי דשלשה נעשים חבורה אחת בכה"ג, וי"ל דאין עיקר הילכתא דמתני' לאשמועינן דחשיב הסבה בכה"ג דהא לא מפרש כלל דנכנסו ע"ד להצטרף וזה ידעינן מסברא דחשיבא כהסבה יחד בכה"ג אלא אתי לאשמועינן דאין מצטרפין אלא ברואין אלו את אלו ואפילו בשתי חבורות שכל אחת ראויה לזימון צריכים ליחלק ולזמן כל אחד בפ"ע באינן רואין זא"ז, ונמצא דלהרמב"ן והרשב"א אם צריך הסבה בחבורה אחת צריך הסבה גם בשתי חבורות דצריך שאחד מאלו שנקבעו יחד יוציא השאר ואין קביעות אלא בהסבה, אלא שהרמב"ן הוציא מכאן דל"צ הסבה דנקבעים יחד בלא הסבה והרשב"א כתב ע"פ הירושלמי דמיירי בנכנסו ע"ד להצטרף והוי כהסבו יחד, אבל רבינו סובר דזימון צריך הסבה ומ"מ בשתי חבורות ל"צ שיסבו יחד, דל"צ הסבה אלא ליצור חיוב זימון שאין זימון מוטל אלא אחבורה ולא איחידים אבל שתי חבורות מצטרפין לזימון אף בלא הסבה יחד כיון דעכ"פ אכלו כאחת (ועמ"ש בפ"ו הע' 315), וכ"כ הריטב"א פ"ז הט"ו דל"צ נכנסו ע"ד להצטרף כיון שכל חבורה ראויה לזימון, וכ"כ המג"א סי' קצה לדעת האו"ז שסובר שבבית אחד אי"צ נכנסו ע"ד להצטרף, ולפ"ז נראה דאף בנכנסו ע"ד להצטרף לא נעשו כהסבו יחד (עיין בביאה"ל הנ"ל מש"כ הטעם בזה), אלא דהירושלמי סובר דחסר בעצם הצירוף והאכילה כאחת כשלא נכנסו ע"ד להצטרף ולא סגי במה דרואין זא"ז לצרפן ולזה מהני מה דנכנסו ע"ד להצטרף, ומש"ה כתב רבינו דמסתבר דלא הצריכו כן אלא בשנראין כל חבורה לעצמה אבל בקרובים זל"ז הרי הם מצורפים אף בלא נכנסו ע"ד להצטרף, והאו"ז כתב דלא הצריכו כן אלא בשני בתים, ונמצא לפ"ז דבשלשה שאכלו כל אחד לעצמו לא יועיל מה דנכנסו ע"ד להצטרף, ובשתי חבורות אם הלך אחד מן החבורה או שאינו ראוי מאיזה סיבה להצטרף עמהם אין השנים האחרים מצטרפים עם החבורה השניה דצריך כל חבורה ראויה לזימון מצד עצמה, ועיין בחי' רעק"א סי' קצה שהביא בשם הרשב"ש סי' לז שג"כ כתב בטעמא דמתני' משום דבכל חבורה איכא כדי זימון, וע"ש ברעק"א שהביא דבטור סי' נה בשם הרא"ש וברשב"א ח"א סי' צו ילפי מהכא לצירוף עשרה לתפלה (וכ"ה ברמב"ן פסחים פה, ב יעו"ש בארוכה) ומוכח דעתם דאף להשלים שיעור זימון נאמר הילכתא דמתני' דאל"כ הרי אין ללמוד מזה לענין להשלים שיעור עשרה לתפלה עכ"ד, ולכאורה נראה לדון בזה דאמנם מבואר דעתם דאין לחלק בגדרי צירוף בין שתי חבורות שיש בכל אחת שיעור הנצרך להיכא דצריך להשלים השיעור אבל אכתי י"ל דלענין זימון לא סגי בצירוף אלא צריך הסבה יחד ובזה יש חילוק בין חבורה אחת לשתי חבורות וכמש"נ לדעת רבינו דצריך הסבה ליצור חיוב זימון אבל אי"צ הסבה לזמן יחד. וע"ש בביאה"ל הנ"ל. .

פי' והא דתנן לעיל שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק סתם אכילה 225 לכאורה כונתו כסתם אכילה דעלמא שהיא בכזית, ולא סגי במה שנועדו לאכול או שהתחילו קצת יחד. ותו אינן רשאין ליחלק, הא מקמי הכי רשאין ליחלק, ובירושלמי [נא, א] אפליגו עלה 226 דפליגי התם אם מתחייבים משאכלו כזית או משנתנו דעתם לאכול, ופי' תר"י דנועדו לאכול והרשב"א פי' דהתחילו קצת יחד. , ולפום גמרין פשיטא מדלא פירשוה 227 דאם היה הדין דסגי בנתנו דעתם לאכול היה להגמ' לפרש הדבר כיון דפשטא דמתני' באכלו מיירי, וגם היה להגמ' לפרש כן משנה יתירא דשלשה שאכלו כאחת אין רשאין ליחלק, אכן לגירסת ופירוש רה"ג והראב"ד (הובא ברשב"א) פירשו כן בתלמודין למשנה יתירא, וע"ע בתורי"ח ותר"י, ורבינו אזיל בדרך הרי"ף דגורס ומפרש דמשנה יתירא אשמועינן דאי"צ לאכול מככר אחד, ועיין ביאה"ל סי' קצג ס"ד דאף הרי"ף לא פליג בעיקר הדין שהרי הדבר מבואר בירושלמי ולא מבואר בתלמודין להיפך יעו"ש בדבריו, אכן בדברי רבינו מבואר דזה שלא נתפרש הדבר בתלמודין ה"ז כנתפרש להיפך. .

[רי"ף לז, ב] מתני' אין מברכין [על היין] עד שיתן לתוכו מים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מברכין. כתב רבינו ז"ל פירוש אין מברכין על היין בורא פרי הגפן עד שיתן לתוכו מים ואם לא נתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי העץ דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מברכין עליו בורא פרי הגפן ואע"פ שלא נתן לתוכו מים וקיימא לן כחכמים.