רא"ה על ברכות צו

אמר רב נחמן משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן ויהושע תיקן להם ברכת הארץ בשעה שנכנסו לארץ ודוד ושלמה תיקנו בונה ירושלים דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תיקן על הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו. פי' ונוסח שלהן על קיומו 157 ולקמן מט, א כתב דהיו אומרים ומלכות בית דוד לעולם תושיענה, וכ"כ הרמב"ן בלקוטות שם וכתב דכן הוא בכל ענין ברכות ותפלות שעיקר הברכה חובה ושאר תורף שלה לפי הזמן מתקנין אותה, וכ"כ עוד בהשגות לסה"מ שורש א וכ"כ הרשב"א והרא"ש, ועיין בס' בית אלהים למבי"ט שער היסודות פס"א. , ונוסח שלנו על בנינו שיהא במהרה בימינו. הטוב והמטיב ביבנה תקנוה. פי' והיא דרבנן והשאר דאורייתא 158 וכדלעיל מו, א הטוב והמטיב לאו דאורייתא אלמא השאר דאורייתא והטוב והמטיב דרבנן. , ותקנוה בברכת המזון לפי שכולה הודאה תיקנו בסופה גם כן הטוב והמטיב שהיא הודאה, כנגד הרוגי ביתר שניתנו לקבורה 159 ועיין ברא"ש מה שהוסיף בשם ירושלמי ובר"מ פ"ב ברכות, ועיין משך חכמה פר' עקב שביאר דג' ברכות ראשונות הם על בנין עם ישראל מדור המדבר עד בנין ירושלים, והטוה"מ על זמן הגלות להורות על ההשגחה בתוך ההסתר (שלא הסריחו) ועל מטרת הגלות לזכך ולכפר (שניתנו לקבורה שכבר נתכפרו בהריגתם), ותיקנו על זה הטוב והמטיב עפמ"ש בספ"ג דפסחים דלע"ל אין מברכים אלא הטוב והמטיב ופי' בצל"ח שם דיתגלה שגם הרעות היו לטובה, ומסתמא רע"ק תיקנה שהוא היה ראש הסנהדרין ביבנה אחר חורבן ביתר ואיהו קאמר לקמן ס, ב לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד, ונראה שזהו שאומרים ג' הטבות וג' גמולות וג' מלכויות כנגד זמן הבית וזמן הגלות ולע"ל בב"א דהכל שוין לטובה. .

פי' ותימה דהא קיימא לן ברכת המזון דאורייתא והיכי אמרינן דמשה ויהושע ודוד ושלמה תיקנום, וכי תימא כי אמרינן אנן דאינהו תיקנוה, מטבע שלה אמרינן דתקון, אבל ברכת המזון גופה דאורייתא, והרי תפלה דעיקרה דאורייתא כדאמרינן [תענית ב, א] ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה 160 וכן כתב רבינו לעיל י, ב ולעיל יד, א ע"ש בהערות (ובמ"ש בהערות לעיל כ, ב). , ומשום דמטבע שלה דרבנן אמרינן בכל דוכתא בכולהו דינהא דתפלה דרבנן 161 לענין בעל קרי (לעיל כא, א) דאין מתפלל דתפלה דרבנן, ולענין ספק התפלל (שם כא, א) דאי"צ לחזור ולהתפלל, ולענין התחיל באכילה דאין מפסיק לתפלה דתפלה מדרבנן (סוכה לח, א). והרמב"ן בסה"מ עשין ה הק' מזה על מש"כ הר"מ דמחוייב בתפלה בכל יום ויום דא"כ הך דספק התפלל צ"ל דוקא בהתפלל תפלה אחת באותו יום והך דבע"ק נמי אם עמד בקריו כל היום מתפלל תפלה אחת וזה דחוק. אכן בדברי רבינו מבואר דגם בספק אם קיים תפלה של תורה או בבעל קרי אינו מחוייב אפילו בתפלת שמו"ע אחת אלא בתפלה קצרה בעלמא יצא וכל דהוא מודה כלל סגי, וכל הני סוגיות בתפלת שמו"ע שהתקינו חכמים איירי אבל בחיוב תפלה של תורה לא איירי, ולא אמרינן דכיון דקבעו חכמים מטבע זה לתפלה הרי מעתה כשמחוייב בחיוב תפלה של תורה צריך להתפלל דוקא במטבע זה, דחכמים לא חידשו הנוסח בלבד אלא חידשו לומר שבח בקשה והודאה ובשמונה עשרה ברכות ונמצא שחידשו בעיקר צורת התפלה ואי"ז אותו חיוב כמו החיוב תפלה של תורה, ולהכי בספק או בבע"ק אינו מחוייב אלא בתפלה של תורה. ומשא"כ בבהמ"ז כולה מה"ת ולדברי רבינו מד, א ודעימיה אף חילוק ברכות מה"ת אלא שחכמים קבעו נוסחה, ולכן בספק בהמ"ז ודאי מחוייב בבהמ"ז שקבעו חכמים, (ואף להשיטות דחילוק ברכות מדרבנן במקום ספק מחוייב בג' ברכות ועיין שעה"צ סי' קסח סקע"א), ואם קיצר בבהמ"ז ואמרה כפי שמחוייב מה"ת יצא דהנוסח לא נתקן לעיכובא (ולהסוברים דחילוק ברכות דרבנן יצא במעין ג' ואף לרבינו דהוא מה"ת סובר דיצא במעין ג' בדיעבד כמ"ש רבינו מד, א) אבל בתפלה אם אמרה כפי חיובו מה"ת לא יצא כלל ועדיין מחוייב בתפלה דרבנן ודוק. וכעיקר דרך זו כתב ג"כ הכ"מ בפ"א תפלה לתרץ השגות הרמב"ן דבע"ק יום שלם או בספק חיוב תפלה של תורה מתפלל תפלה קצרה, אכן באמת בדעת הר"מ אינו עולה לכאורה, דיעו"ש בפ"א תפלה דעיקר תפלה מה"ת בשבח בקשה והודאה וכל אחד מתפלל כפי צחות לשונו ובזמן עזרא התקינו נוסח קבוע לרבים, והרי דלהר"מ לא קבעו אלא הנוסח אבל עיקרה מה"ת דומיא דבהמ"ז, והדר קשיין קושיות הרמב"ן וצ"ע. (ועיין שאג"א סי' יד). , הכא נמי נימא דברכת המזון דרבנן כיון דרבנן תיקנו מטבע שלה, איכא למימר דתפלה אין לה עיקר מן התורה במטבע שלה כלל אלא כל דהוא מודה כלל סגי 162 לכאורה היה נראה דעיקר התפלה הוא להתפלל ולבקש צרכיו שזהו פי' תפלה, אכן בדברי רבינו מבואר דעיקר תפלה הוא ההודאה וצריך ביאור, ונראה דחיוב תפלה הא נפקא מדכתיב לעבדו בכל לבבכם דחיוב עבודה היא, והנה במגילה יח, א אמרו בסדר ברכות שמו"ע וכיון שבאת עבודה באת הודאה כו' מסתברא עבודה והודאה חד מילתא הוא ופירש"י דאף הודאה עבודה של מקום היא, וביאור הדברים דעבודה ענינה עשיית מעשים המורים שזה אדונו ומלכו וממנו כל אשר לו ואין לו משלו דבר וכולו שייך לאדונו ומלכו, ולכן בקרבנות שמביא משלו להקריב לה' הרי זה להורות שהוא עבד המלך וכל אשר לו שייך למלך, וכן הודאה שמודה לה' על כל מה שיש לו הרי הוא מבטא בזה הכרתו שהכל מאת ה' והכל שייך לה', וז"ש דעבודה והודאה חדא מילתא, ולכן עיקר עבודה דתפלה בהודאה, ואף בקשת צרכים זהו ענינה שבזה מראה שהוא צריך לרחמי ה' שהכל ממנו, (ועיין לעיל בפ"ד הערה 73 ולהאמור נראה דאתי שפיר). ובשיטמ"ק העתיק דברי רבינו כדרכו והוסיף תיבת ומתחנן, ולשונו כל שהוא מודה ומתחנן סגי ליה. ועיין מג"א סי' קו סק"ב. אכן בר"מ בפ"א תפלה נראה דמה"ת צריך שבח בקשה והודאה יעו"ש (ובאו"ש הביא מקור לזה). ולית לה משום נוסח, הילכך האי תפלה בהאי נוסחא ודאי דרבנן היא, אבל ברכת המזון יש לה קצת נוסח מן התורה שהוא צריך לברך על מזונו ולהזכירו כדכתיב ואכלת ושבעת וברכת, ולהזכיר הארץ וירושלם כדכתיב על הארץ הטובה ודרשינן ליה לירושלם מלשון הטובה, אשתכח דכולהו בקרא בהדיא 163 ולאו אסמכתא הוא דהא לעיל אמרו הטוה"מ לאו דאורייתא אלמא דהשאר דאורייתא, ועיין בדברי רבינו לעיל מד, א ובהע' שם, ועיין תנחומא פר' מסעי אות ו. , ואין צריך לומר בית המקדש שיבנה במהרה בימינו 164 דתכלית ושורש קדושת א"י וירושלים הוא המקדש. , אשתכח דברכת המזון כולה דאורייתא שהרי נוסח זה שלנו אינו אלא דברים אלו ובודאי אי [א]מרינהו באנפי אחרינא נפיק 165 וכדלעיל מ, ב דמנימין רעיא בירך בריך רחמנא מריה דהאי פיתא ויצא בזה, דלא חידשו רבנן אלא מטבע ונוסח ולכן אף דשינה ממטבע שטבעו יצא דיעבד. (ועיין בדברי רבינו לעיל טז, א דגם מנין שלש ברכות לאו לעיכובא וכ"כ לעיל מד, א ע"ש בהע' 389). .

תנו רבנן סדר ברכת המזון ראשונה ברכת הזן שניה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע. פי' מדקתני שלישית בונה ירושלים והדר תני ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה, לא סגיא דלא משני למימר מידי דנחמה בשבת, דלא מסתבר למימר דברכת בונה ירושלים קרי נחמה דהוה ליה למימר ובשבת כולל קדושת היום בבונה ירושלים 166 כפי' הרי"ף ודעימיה וכדהעתיק רבינו לשונו בסמוך, אבל רש"י ודעימיה מפרשים כונת הגמ' דאי"צ להתחיל ולסיים הברכה בשל שבת אלא פותח וחותם כדרכו בנחמה (ובנין ירושלים קרי נחמה) ובאמצע אומר קדושת היום. . ומסתברא נמי, דחתימתה בודאי הוא דמשני ואומר בה נחמה, דודאי כי קרינן לה בונה ירושלים על שם חתימתה דהוי הכי בונה ירושלים קרי לה (ל)ברכת בונה ירושלים 167 דהוה ליה למימר ברכת בנין ירושלים, ומדקאמר ברכת בונה ירושלים ודאי על שם חתימתה קאמר הכי, ואלמא דאין אומרים בה נחמה, דאין לומר דחותמין מנחם עמו ישראל ובונה ירושלים דהרי אין חותמין בשתים, ובע"כ אי אומר נחמה חותם מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים דחדא מילתא היא, עיין תר"י, והוסיף רבינו עוד ראיה מהגמ' לקמן דנוסח חתימתה בחול בונה ירושלים. , וחתימתה דבחול ודאי בונה ירושלים וכדאמרינן לקמן [מט, א] מהו חותם בה בונה ירושלים, וכי קאמר דמסיים בנחמה לומר ודאי דמשני חתימתה וחותם בנחמה, אבל לענין פתיחתה אין לנו שום ראיה אם משנה בה בשבת מן החול דאפשר דבין בחול בין בשבת פותח בנחמנו 168 וכ"כ הריטב"א פ"ז ה"ט דבחתימה משנים אבל בפתיחה אין משנים ולעולם אומר נחמנו ולא נוסח אחר. וצ"ע דלשון הגמ' להלן פתח ברחם על ירושלים וכו' וצ"ל לרבינו והריטב"א דאומר נחמנו ה' אלהינו ורחם על ירושלים, (ועיין ראבי"ה סוף סי' קכא), אבל בשא"ר נראה דהבינו בדעת הרי"ף דמשנה בין בפתיחה בין בחתימה ובשבת אומר נחמנו ה' אלהינו בבנין ירושלים וכו'. . [והאי דאמרינן] ורבי אליעזר אומר רצה לאמרה בברכת הארץ אומרה וכו' וחכמים אומרים אינו אומרה, פי' [ל]קדושת היום. אלא בנחמה בלבד, פי' קרי לה לברכה שלישית נחמה 169 בא ליישב הא דקרי להברכה בסתמא נחמה דמשמע כדפירש רש"י דהברכה נקראת נחמה (עיין ברשב"א). משום דבשבת איירינן ובשבת מסיים בנחמה. ורבינו ז"ל כתב מתחיל בנחמה שאומר נחמנו ה' אלהינו ומסיים בנחמה והעלנו לתוכה ונחמנו בה כי אתה הוא בעל הנחמות ברוך אתה ה' מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים.

תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית רבי יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה שזו ניתנה בשלש בריתות וזו ניתנה בשלש עשרה.