רא"ה על ברכות צה

אמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו וכן הלכתא. כתב רבינו ז"ל ואמרי רבוואתא ז"ל והוא שנכנס לכלל 144 לפנינו ברי"ף בשנת י"ג שנה כו' אבל קטן שלא הגיע לי"ג שנה, ולשון הערוך ערך פרח בשם ר"ח מי שהוא נכנס בכלל שנת י"ג, וע"ש שכתב דלא הביא שתי שערות ידועות שהוא חשוב כקטן אע"פ שהוא גדול, ומבואר דשנת י"ג היינו בן י"ג שהוא גדול מצד שניו, וכ"ה בחי' הרמב"ן וברשב"א וברא"ש ס"ס כ ובטור סי' קצט, (ומה שכתבו תוס' להקשות ע"ד רש"י שפירש דפורח היינו שהביא סימנים ואינו בן י"ג, דהיינו שהביא שתי שערות דקתני בברייתא בהדיא, אין כונתם דבברייתא מוכח דל"צ בן י"ג, אלא כונתם להק' לדברי רש"י דסיפא בא לרבות הביא שתי שערות לפני י"ג דא"כ הול"ל לאתויי קטן פחות מבן י"ג, ולכן פירשו כר"ח דמיירי בבן י"ג ולא גמרו סימניו, ולדעת רש"י נראה דקטן פורח משמע קטן מצד שניו ופורח בסימניו), אכן בתר"י פירשו דנעשה בן י"ב, ומדין מופלא הסמוך לאיש ע"ש. שלש עשרה שנה ואע"ג דלא פרח. פי' שלא התחיל להביא סימנין כלל. אבל קטן שלא הגיע לכלל שלש עשרה אע"ג דפרח אין מזמנין עליו. ופי' פורח שהתחיל להביא סימנין אלא שלא גמרו, שלא גדלו שיהא בראשן כדי לכוף לעיקרן 145 כפי' ר"ח המובא בתוס' ושא"ר דלא כפרש"י. . ואנן לא סבירא לן הכי כיון דקרו ליה קטן אפילו בן עשרה ובן תשע, פי' ואפילו פחות מכאן 146 והרי"ף נקט מידי דשכיחא וכדתני במתניתא גיטין נט, א ע"ש, אבל אה"נ דאם ימצא קטן פחות מכן שיודע למי מברכין מזמנין עליו, ובסמוך כתב רבינו דאפילו בן חמש, ועמ"ש בהע' שם. ועיין ברשב"א. , כשהוא יודע למי מברכין מזמנין עליו והכי חזינא לגאון ז"ל. פי' והשתא אתיא מתניתא שפיר דמייתינן בגמרא דתניא קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו, פי' לעולם ואפילו אינו יודע למי מברכין דלא גרע משאר מצות שחייב בהן כיון דגדול הוא 147 וכ"כ הרמב"ן במלחמות ע"ש, וכ"ה בתוס' בשם ר"ת. , ושלא הביא שתי שערות אין מזמנין עליו, בשאינו יודע למי מברכין, ואין מדקדקין בקטן בשערות דאם יודע למי מברכין אפילו בן חמש שנים 148 ומש"כ הרי"ף כבן עשר או תשע מילתא דשכיחא נקט כמ"ש לעיל, והר"מ כתב כבן שבע או שמונה, ורה"ג בערוך ערך פרח כתב כבן שמונה או תשע, ולא פליגי דכל חד נקט מילתא דשכיחא וחד נקט מה דשכיח קצת וחד נקט מה דשכיח טובא וכה"ג אמרינן בגיטין נט, א ע"ש, אבל אם ימצא בן חמש חריף מזמנין עליו, וע"ש בערוך דלפי' ר"ח עובדא דרבה עם אביי ורבא לא מיירי לענין זימון וכ"כ בתוס', הא לפי' רה"ג איכא לפרושה לענין זימון, והרי משמע דהיו קטנים ביותר, (ועיין בתוס' שכתבו בשם ר"ת דקטן המוטל בעריסה היינו שאין יודע למי מברכין), אכן בריטב"א פ"ז ה"א כתב קטן היודע למי מברכין שהגיע לעונת הפעוטות, משמע דבפחות מעונת הפעוטות ליכא יודע למי מברכין, וכ"ה בריב"ש סי' תנא דצריך לכה"פ בן שש אבל פחות מבן שש אפילו חריף ויודע למי מברכין אינו כלום שהרי לא הגיע לעונת הפעוטות והרי הוא כמי שאינו בן דעת ע"ש והובא בב"י סי' קצט וכ"פ בשו"ע. מזמנין עליו 149 יעו' בתוס' ושא"ר שנתקשו בזה איך הגמ' חולקת על ברייתא, ובמלחמות כתב דקים להו דאין הלכה כאותה ברייתא, עוד אופן כתב דכולה ברייתא באין יודע למי מברכין ואשמעינן סיפא דפורח כגדול הוא ומזמנין עליו אף שאינו יודע למי מברכין וכ"כ תוס' בשם ר"ת, ותוס' והרשב"א כתבו דר"נ מיירי בקטן פורח וצריך פורח ויודע למי מברכין לזמן עליו, אך רבינו תי' דרישא באין יודע למי מברכין וסיפא ביודע למי מברכין, ואדרבה דברי ר"נ הם פירוש בברייתא, ונמצא דלר"ת והרמב"ן בפורח מזמנין עליו אף שאין יודע למי מברכין, ולתוס' והרשב"א ורבינו אין מזמנין עליו עד שיביא שתי שערות וכ"כ הריטב"א פ"ז ה"א, וביודע למי מברכין להרי"ף ורבינו והר"מ מזמנין עליו, ולרבואתא שברי"ף דוקא בבן י"ג, ולתוס' והרשב"א דוקא בבן י"ג ופורח. , והאי דלא מייתינן בגמרא מינה סייעתא לרב נחמן משום דאיכא לאוקומא באנפא [אחרינא] כדאיתא בגמרא. פי' והוא הדין לענין עשרה שמצטרפין קטנים כשיודעים למי מברכים 150 מקור הדבר מהא דקאמר ריב"ל דקטן המוטל בעריסה מצטרף לעשרה ואין מצטרף לשלשה דאף דלא קיי"ל כותיה מ"מ שמע מינה דצירוף לשלשה חמיר מלעשרה וא"כ קטן היודע למי מברכין דמצטרף לשלשה כ"ש דמצטרף לעשרה, ועיין ברא"ש בשם ה"ר יוסף שכתב דאין הלכה כריב"ל דהא לעיל מה, ב קאמר מר זוטרא דשלישי שנתרחק קוראין לו ומזמנין עליו מרחוק אבל לעשרה צריך שיהיו כולם ביחד דאלמא יותר בקל מצטרף לשלשה מלעשרה, ולפ"ז שוב אין מקור דיודע למי מברכין מצטרף לעשרה דדילמא לא קאמר ר"נ אלא לזמן עליו בשלשה, אכן יעו' ברי"ף לקמן שכתב דאוכל ירק מצטרף לעשרה ואין מצטרף לשלשה והק' תר"י והרא"ש מההיא דמר זוטרא ותי' דכדי שתשרה שכינה בעשרה צריך שיהיו כולם ביחד אבל לשאר מילי צירוף לשלשה חמיר מצירוף לעשרה, (ועמ"ש לעיל הע' 52), וכן מבואר בר"מ וברמב"ן וריא"ז וריטב"א פ"ז ה"א ושא"ר דהיודע למי מברכין מצטרף גם לעשרה, ועיין עוד בירושלמי דמפרש כן בדברי ריב"ל דקאמר קטן עושין אותו סניף לעשרה דהיינו ביודע למי מברכין (דלא כתלמודין דמייתי בשמיה אפילו מוטל בעריסה) ופליגי התם אמוראי אם יש ללמוד מזה בק"ו דמצטרף לשלשה או דילמא לעשרה מצטרף ולשלשה אין מצטרף ע"ש, ושיטת תלמודין כהך מד"א בתרא דיותר בקל מצטרף לעשרה מלשלשה וכאמור. ומבואר דעת רבינו דאין הלכה כריב"ל דקטן המוטל בעריסה מצטרף לעשרה, וכן דעת רוב הראשונים, אבל דעת ר"ת ובעה"מ דהלכה כריב"ל. משבעה בני אדם ואילך דאיכא רובא דמינכר 151 לפמ"ש בהע' הקודמת דמקור הדבר דמצטרף לעשרה מהא דסובר ריב"ל דאפילו מוטל בעריסה מצטרף לעשרה נמצא לכאורה דדברי רבינו תלויין במחלוקת בעה"מ והמלחמות אם לריב"ל סגי ברוב גדולים או דילמא צריך תשעה גדולים ע"ש, דאם בההיא דריב"ל צריך תשעה גדולים אין לנו ללמוד מדבריו אלא דצירוף עשירי קיל מצירוף שלישי אבל אולי צירוף ג' לעשרה חמיר מצירוף שלישי, ולמש"כ הרי"ף בסמוך דאע"פ שג' אוכלי ירק מצטרפין לעשרה מ"מ לשלשה אין מצטרף אלא אכל כזית דגן ורבינו הביא ראיה לזה מוכח לכאורה דצירוף ג' לעשרה קיל מצירוף שלישי, וזהו שהשוה רבינו ד"ז לדין אכילת ירק דבעינן רובא דמינכר, אכן לפמ"ש בהע' 52 יש לדון בזה עיי"ש. וכעיקר דברי רבינו כ"כ גם הריטב"א פ"ז ה"א, אמנם בירושלמי מבואר דריב"ל לא קאמר דקטן נעשה סניף לעשרה אלא בקטן אחד (והובא במלחמות לדחות דברי בעה"מ), ובירושלמי שם מפרש לדריב"ל בקטן היודע למי מברכין וזה דלא כרבינו והריטב"א, וכ"כ הריא"ז דהיודע למי מברכין משלים לעשרה ולשלשה אבל שנים אין משלימין לעשרה ולשלשה, והובא במג"א קצט סק"ו וכ"פ במ"ב שם, ועיין עוד בפסקי הרי"ד. , דרובא דמינכר בעינן כדמוכח בגמרא 152 לענין אכל ירק דמצטרף לעשרה כל שרוב הניכר אכלו דגן, ועיין בהע' הקודמת. , וכן לענין תפלה 153 מקורו ממה שהק' בגמ' אהא דקאמר ריב"ל תשעה ועבד מצטרפין דמיירי לענין זימון מהא דשחרר ר"א עבדו לצרפו למנין ואלמא דילפינן תפלה מזימון, וכן הוכיחו תוס' בשם ר"ת דלריב"ל מצטרף קטן המוטל בעריסה לתפלה ע"ש, והא דאי' בב"ר פצ"א דקטן היודע למי מברכין מצטרף לעשרה לזימון ולא לק"ש ותפלה כתבו תוס' דפליגא אתלמודין, אכן הר"מ הל' תפלה פ"ח ה"ד פסק דצריך עשרה גדולים לתפלה וכדברי המדרש וכ"כ הרשב"א ח"א סי' רלט, ועיין במגילה כג, ב דלענין ק"ש ותפלה צריך עשרה משום דבר שבקדושה ולענין זימון בשם צריך עשרה דלאו אורח ארעא לאדכורי ש"ש בבציר מעשרה ומבואר דאינם מחד טעמא וממילא יש לחלק ביניהם (ובתר"י חילקו באופן אחר), אכן קשה מדברי הגמ' שלא חילקה כן, וי"ל דהא דבעינן עשרה להזכרת ש"ש היינו עשרה בני ישראל דומיא דדבר שבקדושה וממילא כיון דחזינן דעבד עשירי משלים לעשרה בנ"י להזכרת ש"ש יש ללמוד מזה לתפלה אבל קטן הו"ל שפיר בכלל בני ישראל אלא שמחמת חסרון דעתו אין ראוי להשלים המנין על ידו דמהאי טעמא גם בזימון אינו משלים אלא ביודע למי מברכין וממילא י"ל דלאורח ארעא סגי במה דיודע למי מברכין אבל לדבר שבקדושה אין ראוי להשלים על ידו אלא בהגיע לכלל דעת גמורה ועיין. ובארחות חיים הל' תפלה כתב דבמקומות שאין להם גדולים נהגו לצרף למנין קטן היודע למי מתפללים ולמי מברכים וי"א שמצרפין אפילו שנים וכן דעת הרז"ה ושמעתי שכן הורה הרא"ה נכדו ובשעה"ד אפילו שלשה עכ"ד, אכן רבינו כתב דמצרפין אפילו שלשה והרז"ה כתב אפילו ארבעה, ודברי האר"ח שחילק בין שנים לשלשה צ"ב מהיכ"ת לחלק ביניהם. .

[רי"ף לה, ב] אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב תשעה שאכלו דגן ואחד ירק מצטרפין 154 בשיטמ"ק כתב דבר חדש בשם רבינו וז"ל ומאי דאמרינן דאפילו בלא אכל דגן מצטרפי לעשרה, דוקא בדאכלי מידי דברכת שלש פוטרתו, כגון שאכל פירות שאינן משבעת המינים דברכתו לאחריו בנ"ר וממילא מיפטר בברכת ג', או מידי דשבעת המינין דזיין כגון תמרי וגרוגרות דכיון דזייני מיפטרי בברכת ג', וכיון דכן מצטרפין בהו לעשרה דנהי דלא חשיבי לאזמוני בהו לחודייהו עד דאיכא שבעה דאכלו פת אבל עולין הן עמהם לזמן עמהם ולהיפטר בברכתם כל היכא דאיכא קביעות לבר מדידהו, אבל אכלו דברים שאינן נפטרין בברכת ג' כגון ענבים והן טעונין ברכה לעצמן, בודאי אין מצטרפין להשלים לעשרה שהרי הן טעונין ברכה מצד אחר לעצמן, הרא"ה ז"ל ע"כ, וכ"כ הריטב"א בפ"ז ה"ד. ומש"כ בשיטמ"ק דגרוגרת זיין כתמרי הוכרח לזה דהא מפורש בגמ' דאכל גרוגרת מצטרף, אך בדברי רבינו מא, ב משמע דרק תמרי זייני. ועמ"ש שם הע' 249. וילה"ס אם כונת השיטמ"ק בשם רבינו והריטב"א דמחמת שנתחייב בברכה בפ"ע אינו מצטרף, או דכל צירופו אינו אלא ע"י שמחוייב בברכה ויוצא בבהמ"ז מן המזמן, ואי נימא כצד שני הדבר מתבאר ביותר לפמ"ש להלן בסמוך דלשי' רבינו אין זימון שלשה אלא בשלשה המחוייבים בבהמ"ז וכ"מ דעת הריטב"א, והביאור בזה דזימון ענינו כחלק והכנה לבהמ"ז, ולכן להתחייב בבהמ"ז בזימון צריך ג' מחוייבים בבהמ"ז ולהצטרף לעשרה להוסיף הזכרת השם בזימון צריך שיצטרף לצאת בבהמ"ז, אך לפ"ז יקשה הוכחת רבינו כדעת הרי"ף עיין להלן. ואפילו טבל עמהם בציר או ששתה כוס אחד מצטרף. פי' לענין עשרה. ואפילו שבעה שאכלו דגן ושלשה ירק מצטרפין לומר נברך לאלהינו אבל ששה לא דבעינן רובא דמינכר והני מילי לענין לאיצטרופי לבי עשרה אבל להוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן 155 עיין בדברי רבינו לעיל מה, ב ובהערות שם. [וקאמרי רבנן דוקא אצטרופי לבי עשרה אבל לבי תלתא אינו מצטרף עד שיאכל כזית דגן]. פי' ומתניתין היא בהדיא לקמן [מט, ב] עד כמה מזמנין עד כזית, ומתניתין להצטרף לשלשה 156 בביאה"ל סי' קצז ס"ב הבין כונת רבינו דס"ל דלהצטרף לעשרה כמו של"צ דגן ל"צ כזית, וממילא מוכח ממתני' דצירוף לשלשה אינו דומה לצירוף לעשרה, ולדרכו הו"מ רבינו להוכיח מדתנן והשמש שאכל פחות מכזית אין מזמנין עליו, וכמו שהוכיח מזה בביאה"ל שם דצריך כזית, אך יש לדחות דרק בשמש שאין קביעותו חשובה בעי כזית, וכ"כ הרש"ש מה, א בדעת הגר"א סי' קצז דס"ל דסגי בפחות מכזית (ודלא כביאה"ל שם שכתב דלכ"ע לשלשה בעינן כזית וגם כתב דלהני דלא מפלגי בין שלשה לעשרה מוכח דגם לעשרה צריך כזית, וסיפא דמתני' תתפרש להגר"א כרש"י ולא כרבינו עיין להלן, ובחזו"א סי' ל סקי"א ג"כ דחה דברי הביאה"ל וחילק בין פת לירק ע"ש), אכן קשה מהיכא פשיטא ליה לרבינו דל"צ כזית להצטרף לעשרה, שמכח זה הוכיח ממתני' כהרי"ף, והא שפיר איכא למימר דאין חילוק ביניהם ובתרוייהו בעינן כזית וסגי בירק, ונראה לפרש כונת רבינו באופן אחר, דהרי עיקר מחלוקת ר"מ ור"י עד כמה מזמנין לענין בהמ"ז הוא שנחלקו בה כמבואר בגמ' מט, ב ע"ש בדברי רבינו שכתב דמחלוקתם בבהמ"ז אלא דשיטתא דמתני' דלעיל נקט ליה למיתני לה בזימון, ומבואר מזה דלהצטרף לשלשה צריך לאכול שיעור שמחוייב בבהמ"ז, דאל"כ היכן נתפרשה מחלוקתם בבהמ"ז ולמה צריך כביצה לדעת ר"י, ולמד מזה רבינו דאין צירוף שלשה אלא כששלשתן מחוייבין בבהמ"ז, והא דמבואר בירושלמי דלרשב"ג אוכל ירק מצטרף לשלשה לדעת רבינו אתיא דלא כתנאי דמתני' וזהו שאמר ריו"ח בירושלמי דדעת חכמים דלא כרשב"ג ור"ל חכמים דמתני', ונמצא דגדר אחד לכזית דגן האמור בגמ' לענין להוציא אחרים וכזית דגן שכתב הרי"ף להצטרף לשלשה והיינו דצריך שיהא מחוייב בבהמ"ז, והנה הרשב"א כתב דלהצטרף לעשרה צריך שיהא מחוייב בשום ברכה אחרונה ולפ"ז אין ראיה ממתניתין דגם אם אוכל ירק מצטרף השיעור תלוי בפלוגתא דר"מ ור"י על כמה מברכים ברכה אחרונה, אבל רבינו סובר דאין ענין שיהא מחוייב בשום ברכה, וגם אם צריך כזית להצטרף לעשרה (עיין בב"י וביאה"ל הנ"ל) היינו משום דצריך אכילה כמ"ש במ"ב שם בשם פמ"ג, ולפ"ז נמצא מבואר מדברי רבינו דלא כהצד שכתבנו לעיל בביאור דברי השיטמ"ק בשם רבינו דאין מצטרף לעשרה אלא כשמחוייב בברכה ויוצא בבהמ"ז, ועיין בריטב"א פ"ז ה"ג שכתב דאין זימון בשלשה אלא בשאכלו שלשתם לחם הראוי לברכת שלש ומשמע כמ"ש דצריך שלשה מחוייבים בבהמ"ז, דאז חייבום לברך אחד לשלשתם ולהקדים ברכת זימון (עמ"ש בהע' 35), וע"ש בריטב"א פ"ה הי"ט, ואף הר"מ בפ"ה ה"ח כתב דצריכים שלשתם לאכול פת, והנה בתר"י ריש פירקין ג"כ פירש מתני' כרבינו לענין להצטרף לשלשה, ואף שדעתו כאן דאוכל ירק מצטרף לשלשה צ"ל ע"פ הרשב"א דבעינן שיתחייב עכ"פ בשום ברכה ומש"ה תליא בשיעור אכילה לברכה אחרונה, או שסובר דחשיבות אכילה להצטרף לזימון תליא בחשיבות אכילה לחיוב בהמ"ז וכן משמעות דבריו, ועיין עוד תוס' מט, ב ד"ה עד, אכן רש"י כתב דנחלקו אימתי יתחייב בזימון ונפ"מ לענין להוציאם בבהמ"ז, ונראה דס"ל דלענין להצטרף לזימון לכו"ע סגי בכזית כדתנן ברישא לענין שמש (או אף בפחות מכזית ושמש שאני וכמ"ש הרש"ש הנ"ל בדעת הגר"א) ול"צ שיהא מחוייב בבהמ"ז או בשום ברכה, והא דפליגי אם בכזית או בכביצה היינו לענין להתחייב בבהמ"ז ובזימון (שאין מחוייב בזימון אלא המחוייב בבהמ"ז) ונפ"מ לענין לזמן ולהוציאם בבהמ"ז דבעינן מחוייב בדבר, ובב"י סי' קצז הביא בשם ארחות חיים דגם להרי"ף אוכל מעשה קדרה מצטרף וזהו שלא כדרך רבינו דבעינן שלשה מחוייבים בבהמ"ז אלא דצריך אכילה חשובה, ואף להר"מ דמצריך פת י"ל עד"ז ואינו מוכרח כדרך רבינו, וכ"ש לשי' תוס' ותר"י והרא"ש דאף אוכל ירק מצטרף לשלשה דל"צ שלשה מחוייבים בבהמ"ז, ועמ"ש לעיל הערה 3 ולעיל הערה 52 ולעיל הערה 151. .