רא"ה על ברכות צב

להיכן הוא חוזר כשאומר נברך שאכלנו משלו רב זביד משמיה דאביי אמר חוזר לראש ואומר נברך פעם אחרת ורבנן אמרי למקום שפסק. פי' שאומר ברוך הוא. וכן הלכתא.

[רי"ף לד, ב] תניא מה הוא אומר בבית האבל הטוב והמטיב רבי עקיבא אומר דיין אמת ותנא קמא הטוב והמטיב אין דיין אמת לא אלא אימא אף הטוב והמטיב. מר זוטרא איקלע לבי רב אשי איתרע ביה מילתא פתח ואמר, פי' בסוף ברכת המזון בברכת הטוב והמטיב אמר, ברוך המלך החי הטוב והמטיב דיין אמת שופט בצדק ושליט בכל מעשיו שאנחנו עבדיו ועמו ובכל אנו חייבים להודות לו ולברכו וכן הלכתא.

תנו רבנן אין מכבדין לא בדרכים ולא בגשרים ולא בידים מזוהמות. פי' שאין ראוי לשמש הגדול בידים מזוהמות 125 וכן פי' המכתם בשם הראב"ד, אבל רש"י ושא"ר פירשו שאין מכבדין בנטילת מים אחרונים הבאים לצורך ידים מזוהמות, והא דאמרינן מו, ב דמתחילין מן הגדול לאו משום כבוד גדול אלא משום שהוא מברך ע"ש ברשב"א. . אלא בפתח הראוי למזוזה. פי' ולאפוקי בית הכסא ובית המרחץ 126 שאין פתחם פתח מכובד וראוי למזוזה, אבל פתח בהכ"נ ראוי ומכובד למזוזה אלא שפטור ממזוזה, ורש"י מפרש למעוטי דרכים ופרצות. . פי' ומיהו כל היכא דמסתפי דילמא חליש דעתיה דאידך אי לא מכבד ליה בעי לפיוסיה 127 הא דכתב לפיוסיה לאו דוקא, דבכה"ג דחושש שתחלש דעתו יש לו לכבדו מעיקרא, אלא נקט הכי משום עובדא דמייתי דקדמיה חמריה וחשש שחלשה דעתו ופייסו שלא היה מדעתו. ועיין בתוס' ושא"ר. , כדאשכחן בשבת בפרק במה בהמה יוצאה [נא, ב] דהוו אזלי באורחא וקדמיה חמריה ואמר ליה לפיוסיה, חמור שעסקיו רעים כגון זה, כלומר שאינו ברשות בעליו לעשות בו כחפצו, לומר דשלא מדעתו קדמו חמורו.