רא"ה על ברכות ח

[רי"ף ב, ב] אמר מר קורא קרית שמע ומתפלל מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית ורבי יהושע בן לוי אמר תפלות באמצע תיקנום שבשחרית קורא קרית שמע ומתפלל ובשעת המנחה מתפלל תפלת המנחה ולערב מתפלל תפלת ערבית ואחר כך קורא קרית שמע נמצא קרית שמע של שחרית בתחלת היום וקרית שמע של ערבית בתחלת הלילה וליתיה לדרבי יהושע בן לוי דקיימא לן כרבי יוחנן דתניא מסייע ליה ואף על גב דצריך לומר השכיבנו בין גאולה לתפלה לאו מפסיק הוא דכיון דתקינו רבנן השכיבנו [בגאולה] כגאולה אריכתא דמיא ובתפלת שחרית נמי בעי למיסמך גאולה לתפלה ואף על פי שבתחלה אומר ה' שפתי תפתח כיון דתקינו רבנן ה' שפתי תפתח בתפלה כתפלה אריכתא דמיא.

פי' ולפי זה תימה במה שנהגו לברך אחר השכיבנו ולומר ברוך ה' לעולם ולהפסיק בקדיש 28 דיברו בזה הגאונים והראשונים, וקושייתם למנהגנו שאנו חותמים בא"י שומר עמו ישראל לעד אכן בסדר תפלות השנה להר"מ בסוף ספר אהבה מבואר דאין אומרים בא"י אלא ברוך שומר עמו ישראל לעד וחתימת ברכת השכיבנו היא בא"י המולך בכבודו וכו', ולכן לא נזכר בהל' ק"ש ברכה נוספת מלבד השכיבנו, גם לא נזכר בר"מ שם להפסיק בקדיש בין המולך בכבודו לשמו"ע, ועיין תשו' הרשב"א ח"א סי' יד דהשואל היה מנהגו כהר"מ שלא לחתום בא"י והרשב"א מנהגו כמנהגנו ע"ש, ועיין בדברי ר"א בן הר"מ בראש ספר מעשה רוקח על הר"מ. ויעו' תוס' שתירצו דברכה זו גם כגאולה אריכתא היא, וכן מוכח להר"מ שזה ברכת השכיבנו גופא, אכן רבינו משמע דלא ניחא ליה בזה, דהשכיבנו שזה בקשת הצלה ממזיקים למיניהם שייכא לגאולה משא"כ ברכה זו. , וקיבלנו דתקנת ראשונים היתה משום דקיימא לן [לקמן כז, ב] אליבא דהילכתא תפלת ערבית רשות והיו בתי כנסיות שלהם רחוקים והיה טורח ציבור להתעכב שם ולהתפלל שמונה עשרה לאחר שחשיכה וקבעו מטבע זה שיש בו שמונה עשר הזכרות כנגד שמנה עשרה ברכות, ואחר כך מי שמזדמן לו ורוצה להתפלל בביתו תפלת ערבית הרשות בידו 29 ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון, רא"ש סי' ה, וע"ש דמ"מ אין להפסיק בדברים אחרים אלא כמו שנהגו, ובתשובה כלל ד אות ו הוסיף שיראו עיננו וקדיש הכל מענין גאולה הוא (ועיין תוס' הרא"ש), אכן להאמור לעיל רבינו סובר דלא חשיב כגאולה אריכתא ומ"מ נראה בדבריו דאסור לספר בינתיים משום סמיכת גאולה לתפלה, וצ"ל דלא מהני ההפסק בברכה זו ובקדיש שלא יחשב סמיכה כלל, ואלא דמשום דין סמיכה יש לאסור להפסיק בברכה זו ובקדיש ולזה הוצרך רבינו למה שכתב אבל מ"מ אין נעקר הסמיכה לגמרי ואכתי לא יפסיק אלא במה שנהגו ולא בדברים אחרים. , הילכך האידנא נמי כיון דקיימא לן תפלת ערבית רשות כל היכא דאית ליה ניחותא במילתא מצי לצלויי תפלת ערבית ברישא ולבתר הכי קרית שמע 30 יעו' רא"ש ורשב"א ב, א בשם רה"ג דתפלת ציבור עדיפא ממיסמך גאולה לתפלה בערבית כיון דרשות היא לא בעינן בה מיסמך כולי האי ועיין ב"י סי' רלו, אך בדברי רבינו מבואר יתר על כן דכיון דרשות היא כל דטריח ליה מילתא אי"צ לסמוך גאולה לתפלה כיון דבאמת אין חיוב בהתפלה עצמה הרי ודאי דאין חיוב לסמוך גאולה לתפלה אלא דאם מתפלל וסומך גאולה לתפלה מצוה קעביד אבל הרשות בידו שלא לסמוך אע"פ שמתפלל כל דאית ליה ניחותא במילתא ואע"פ דקבעוה חובה היינו כיון דקבילו עלייהו להתפלל צריכים להתפלל אבל בעצמותה עדיין רשות היא, ועיין עוד בדברי רבינו כז, ב גבי רב צלי של שבת בע"ש, ועיין עוד ברי"ף שם שכתב דלא אמרו תפ"ע רשות אלא היכא דלא צלי לה כלל אבל היכא דצלי לה כבר שוייה עליה חובה ואי טעי הדר לרישא וכו' ורבינו שם כתב וז"ל ואין דברי רבינו ז"ל ברורים כו' מ"מ נקטינן מינה מדקיי"ל רשות דלא קפדינן בה לעולם במיסמך גאולה לתפלה למימרא דאי מזדמנא ליה מילתא טפי לצלויי ברישא עביד מיהו כל היכא דכי הדדי נינהו ודאי מיסמך גאולה לתפלה עדיף למימרא דלצלי לה בתר ק"ש ע"כ, ונראה דלהרי"ף כל שמתפלל אותה והאידנא דקבעוה חובה נעשית בחפצא תפלת חובה וא"כ יש לסמוך גאולה לתפלה, אלא דקילא משחרית כמ"ש הרא"ש והרשב"א בשם רה"ג, אבל לרבינו נשארה בחפצא תפלת רשות ולכן אי"צ לסמוך גאולה לתפלה היכא דטריחא ליה מילתא, וע' חי' רח"ה הל' תפלה. ועיין בתוס' בשם רע"ג. , תדע לך דהא אשכחן רבנן לקמן במכילתין [כז, ב] דמצלו לה מקמי עונת קרית שמע דאמרינן דאיכא דצלי של שבת בערב שבת ושל מוצאי שבת בשבת ובודאי דמצלו בתר [הכי] קרית שמע בעונתה 31 יעו' רשב"א כז, א שכתב ומשום צורך מצוה הוא שלא היו חוששין לסמוך גאולה לתפלה, ויעו' ר"מ הל' תפלה פ"ג ה"ז שכתב ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה כו' ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צה"כ, והשיג הראב"ד וז"ל אין ראוי לעשות כן אלא לצורך שעה והלא צריך לסמוך גאולה לתפלה, וכן הרמ"ך השיגו וז"ל רבותי היו רגילין לפרש דוקא לדבר מצוה צלי של שבת בע"ש דקיי"ל איזהו בן העוה"ב זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית וכן כתב ר"ח וצ"ע, ותר"י והרא"ש כז, ב כתבו דכיון שהיה מכוין למצוה להוסיף מחול על הקודש לא חייש לסמיכה, ומבואר דכולהו נקטי שלא כדברי רבינו, מלבד הר"מ דנראה מדבריו שיכול לעשות כן לכתחלה וכדהבינו הראב"ד והרמ"ך בדעתו, אך רבנו מנוח הובא בכ"מ שם כתב דגם כונת הראב"ד בשעת הדחק או מפני צורך שעה, ולכאורה י"ל דדברי הר"מ כפשטן וכפי דהבינו הראב"ד והרמ"ך אלא דאין כונתו דקורא ק"ש בברכותיה לאחר תפ"ע אלא דמברך ברכות ק"ש לפני זמנה ורק ק"ש עצמה קורא בליל שבת וכהני ראשונים דס"ל הכי ונמצא דסמך גאולה לתפלה, אכן זה אינו דהני ראשונים דסברי הכי טעמייהו דברכות ק"ש ביסוד תקנתם שייכי לתפלה וכדעת רה"ג ורוב הפוסקים דמברך ברכות ק"ש דשחרית עד סוף זמן תפלה ולכן משיכול להתפלל תפ"ע יכול לברך ברכות ק"ש אבל דעת הר"מ בסופ"א מהל' ק"ש דמברך ברכות ק"ש דשחרית כל היום ומבואר דלא שייכי לתפלה כלל אלא הוו מילתא בפ"ע של ק"ש בברכותיה שזמנו כל היום וא"כ מהיכא תיתי דיוכל להקדים ברכות ק"ש דערבית לפני הלילה עם תפ"ע הא לא שייכי כלל לתפ"ע, ונראה דיש ליישב דברי הר"מ אע"פ דבדבריו בסוף פ"ז שם משמע בפשוטו דצריך לסמוך גאולה לתפלה בערבית כמו בשחרית, דשאני הכא דאכתי לא הגיע זמן ק"ש ולכן לא נאמר בכה"ג דין סמיכת גאולה לתפלה, דדוקא אם מוטל עליו ק"ש ותפלה אז דינו להקדים ק"ש ולסמוך לה התפלה, אבל אם לא הגיע זמן ק"ש ואין מוטל עליו אלא חיובא דתפלה אי"צ לאחרה בשביל לסמוך גאולה לתפלה, שו"ר בשאג"א סי' ג שדן בסברא זו ע"ש. .

פי' ונהגו לחתום בברכת השכיבנו ברוך אתה ה' שומר עמו ישראל לעד ובערב שבת חותמין פורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם, ואינו נראה למורי רבינו ז"ל שלא מצינו שינוי חתימה בין חול לשבת כל זמן שאין בו הזכרה של שבת 32 יעו' סדר רע"ג עמ' כה שהביא תשובת רב נטרונאי וז"ל והכי אמר שר שלום נמי בליל שבת ובליל יו"ט במעריב למימר שומר עמו ישראל לעד ובבית רבינו אין מנהג אלא תחת שומר עמו ישראל לעד חותמין פורס סוכת שלום עלינו ועל עדת עמו ישראל ועל ירושלים כו' ובשאר כנסיות ובשאר מקומות אומר שומר עמו ישראל לעד וכו'. ובטור סי' רסז ומשנין בחתימה כו' וכן המנהג באשכנז ובצרפת כו' כדאי' במדרש שבשבת אין צריכין שמירה שהשבת שומר כו' ובטוליטולא נוהגין לחתום בשבת כמו בחול ואינו נכון כדפרישית ועוד דבירושלמי גרסינן בהדיא הדא דתימר בחול אבל בשבת אומר ופרוס עלינו סוכת שלום וכ"כ הגאונים ז"ל וכו' יעו"ש. אמנם לפנינו בירושלמי ליתא מה שהביא הטור ונוסח אחר היה לו, ועיין ירושלמי במכילתין (לה, ב) בק"ש פורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים, ומשמע כרבינו דגם בחול חותמין כן. , ועוד אמרו במדרש [ויק"ר ט, ט] שכל הברכות חותמיהן שלום והביאו זו של השכיבנו שהיא פורס סוכת שלום אלא ודאי כאן וכאן עיקר חתימה של השכיבנו היא פורס סוכת שלום עלינו 33 יעו' ריטב"א מגילה יח, א דהנוסח אחד בחול ובשבת אלא שכשתיקנו אותם פסוקים של אחר כך שינו את החתימה לשומר עמו ישראל לעד אבל מורי נ"ר (הוא רבינו) נוהג כרבו ורבינו הגדול ז"ל לחתום תמיד בשלום כמו בשבת וכו' ע"כ. ומש"כ ששינו מחמת שהוסיפו הפסוקים נראה הכונה דבעצם ראוי לחתום שומר עמו ישראל לעד כענין הברכה אלא דחותמין פורס סוכת שלום משום טעמא דאי' במדרש שהביא רבינו והריטב"א שם דחותמי ברכות שלום ותיקנו לסוף ברכות ק"ש הפורס סוכת שלום כלשון הריטב"א אבל השתא דבלאו הכי מוסיפין עוד פסוקים ושוב אינו סוף ברכות ק"ש תיקנו לחתום שומר עמו ישראל לעד שהוא מענין הברכה. .

[רי"ף ג, א] אמר רבי יהושע בן לוי אף על פי שקרא אדם קרית שמע בבית הכנסת מצוה לקרותה על מטתו שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודוקא פרשה ראשונה כדאמרינן פרק הרואה [ס, ב].