רא"ה על ברכות סט

כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. פי' ליכא למיקשי תנא היכא קאי דקתני כיצד 1 כדפרכינן בריש מכילתין תנא היכא קאי, והכא נמי קשיא היכא אשמעינן חיובא דברכות שמתחיל ללמדנו הנוסח. , דהא לא קשיא כלל אמסקנא דשמעתין דאסיקנא בגמרא בענין ברכה שלפניו דסברא הוא דאסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך, וכיון דסברא הוא שפיר קתני כיצד 2 וכ"כ התוס', ואף דרבנן קבעוהו לחיוב מ"מ עיקרו סברא וחיוב השכל. .

על פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ ועל הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה רבי יהודה אומר בורא מיני דשאים. פי' ונקט מעיקרא בורא פרי העץ מקמי בורא פרי האדמה 3 שהיה לו להקדים פרי האדמה עצמה ואח"כ פרי הגדל בעץ שגדל מן האדמה. , מפני שהיא ברכה מיוחדת שאין במשמע אלא פרי העץ בלבד, וכל שהיא מיוחדת יותר, חשובה יותר כדאיתא בגמרא [לט, א] 4 שאם היו לפניו דבר שברכתו שהכל ודבר שברכתו בפה"א מקדים לבפה"א, ודעת רבינו שם ולקמן מא, א דה"ה בפה"א ובפה"ע מקדים בפה"ע. . ואפשר נמי דמשום דאיכא פלוגתא בהאי ברכה דפרי האדמה נקיט מעיקרא בורא פרי העץ. פי' והאי דלא אמרינן בורא פרי הארץ או המוציא לחם מן האדמה, האי כלישנא דקרא והאי כלישנא דקרא, בהאי כתיב [תהלים קד, יד] להוציא לחם מן הארץ ובהאי כתיב [דברים כו, ב] מראשית כל פרי האדמה. פי' והוי יודע דאם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא כדתני באידך מתניתין [מ, א], ואם בירך על היין בורא פרי העץ יצא 5 וכ"כ רבינו להלן מ, ב יעו"ש. ויתבאר שם בס"ד. .

[גמ'] תנו רבנן קדש הלולים לה' מלמד שטעון ברכה לפניו ולאחריו. פי' דהלולים תרי משמע. מכאן אמר רבי עקיבא אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיברך. פי' בגמרא אסיקנא דלאו מהכא נפקא לן, דהני תרי מיצרך צריכי 6 ואף למד"א נטע רבעי דחד הילול מייתרא לדידיה, מסקינן בגמ' דמייתי לה מסברא, דאל"ה מידי דלאו בר נטיעה מנא לן, וממילא אמרינן דבכל מילי אינו אלא מסברא וקרא אסמכתא בעלמא. ואף ק"ו שאמרו בגמ' כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש, כבר כתבו תוס' ושא"ר דאינו ק"ו גמור לעשות בזה חיוב תורה אלא הכונה דק"ו מסברא לחייב בזה, וכדמוכח במתני' כא, ב דברכה שלפניו מדרבנן. ועיין רשב"א מח, ב. , אלא קרא אסמכתא בעלמא. וברכה לאחריו, אי דשבעת המינין, [מ]דאורייתא נפקא לן דכתיב [דברים ח, י] ואכלת ושבעת וברכת 7 ומקמי הכי כתיב ארץ חטה ושעורה וגו'. וכן מבואר בדברי רבינו להלן מד, א דברכת מעין שלש בז' מינין דאורייתא (וע"ע בדבריו להלן מט, א) ויעו' מש"כ בהע' שם. , אי בשאר המינין לאחריו ולא כלום, ואפילו למאן דאמר 8 צ"ע דלא מצינו פלוגתא בברכת בנ"ר לאחריו, (והך דר"ט לקמן מד, א אלפניו קאי כמבואר בדברי רבינו שם), וי"ל דכונתו להברייתא לז, א דתני גבי אורז לבסוף ולא כלום, ואמנם רש"י שם פירש כלומר אין טעון מברכות פירות א"י ולא כלום אלא בנ"ר כשאר מילי, וע"ע בתשו' הרשב"א ח"א סי' קמט מש"כ בזה, ובאו"א כתב הגר"א בסי' רח ס"ו דלא היו מברכים בנ"ר אלא אבשר וביצה כמ"ש בגמ' מד, ב ע"ש בדבריו, אך רבינו סובר דפת אורז דזיין חשיב כביעא וקופרא ולא כירקא, ולישנא דלבסוף ולא כלום משמע ליה כפשטיה, ואע"ג דלכו"ע אינו חיוב כמ"ש רבינו מ"מ משמע האי לישנא דלא תיקנו מידי לאחריו, וע"כ דעת האי ברייתא דלא תיקנו בנ"ר כלל אבל אנן קיי"ל כמד"א דתיקנו בנ"ר. לאחריו בורא נפשות רבות, רשות הוא דהוי כדמוכח לקמן 9 נראה כונתו להגמ' מד, ב אמר רב אשי אנא זימנא דכי מדכרנא עבידנא ככולהו, ומדקאמר כי מדכרנא ש"מ דאינו חיוב אלא שראוי הוא לברך. אך לו"ד רבינו י"ל דדוקא בירקא ומיא דפליגי בה התם לא הכריע רב אשי כהמחייב אלא אי מדכר עביד ככולהו, אבל בשר וביצה חיוב הוא. והא דאקשינן עלה התם ממתני' דנדה ע"ש, צ"ל לרבינו דלישנא דאין טעון ברכה לאחריו משמע דלא תיקנו ביה מטבע ברכה כלל. וכן מפו' בסידור רש"י סי' קיב ובפרדס לרש"י סי' עח דבנ"ר לאו חובה אלא ר"ט הוא דמברך אמיא בנ"ר והכי נהיגי לברך אכולהו מיני דלא כתיבי בקרא לשבח ולהודות על הנייתו ושביעתו וכל דמדכר ליה בהלכה לאו משום דקבע לה חובה אלא לטפויי שבחא, (וע"ש עוד בסי' פ וסי' פג), אך פשטות יתר הראשונים דחובה הוא מדרבנן. ועיין בגמ' לח, ב אלא לבסוף מאי מברך דילמא בנ"ר וכו' ואי נימא דבנ"ר חובה מאי קשיא להגמ' כלל, מיהו להגר"א שבהע' הקודמת י"ל דפירות כירקות ולא היה מנהגם לברך אלא אביעא וקופרא. . וברכה דלפניו נמי סברא הוא ומדרבנן 10 והיינו דרבנן קבעוהו חיוב מכח הסברא. דאסור לו לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה 11 ביאור דברי הגמ' דעוה"ז נברא לעבדו ית' לקבל שכרו לעוה"ב, וממילא אסור ליהנות מן העוה"ז בלא לעבדו ולברכו ית', ואל"כ מעל במה שעומד לכבודו ית' ליטלו לחולין להנאתו, וגזל להקב"ה ברכתו כפרש"י. (והיינו טעמא דהיכא דא"א לברך אוכל בלא ברכה דאין האיסור בההנאה מצד עצמה אלא במה דאינו נותן ברכתו והרי אנוס הוא, ועמ"ש בפ"ז הע' 229). .

תנו רבנן אסור לו לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל. פי' דהוי כאילו נהנה מקדשי שמים דאיכא מעילה. מאי תקנתיה אמר רבא ילך אצל בקי מעיקרא, פי' קודם שיאכל, וילמדנו ברכות כדי שלא יבוא לידי מעילה.

[רי"ף כה, א] אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים שנאמר לה' הארץ ומלואה. רבי לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה.