רא"ה על ברכות סה

פיסקא. ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אמר רב ששת לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק. פי' והא דאמרינן בברייתא 72 צ"ל בירושלמי (לח, א) וכגי' תוס' ופירושם אבל לפנינו אי' בירושלמי דמרתיע מסתיר מלפניו ובלבד שלא יפסיק בתפלתו והיינו דליכא סכנה אך מ"מ יכול להתרחק לצד אחר עיין תר"י ובשו"ע סי' קד וט"ז ובהגר"א. ראה נחש מרתיע ובא כנגדו פוסק מרתיע שאני משום דכעוס. אמר רב יצחק ראה שורים פוסק דתני רב הושעיא מרחיקין משור תם חמשים אמה ומשור מועד כמלא עיניו. פי' דסתמן סכנתא. ומיהו שורים תמים שלנו שהם סריסים אנן בקיאינן בהו ומסתמא לא סכנתא.

[רי"ף כג, ב] מתני'. מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. פי' ענין הגשם שהוא דבר פלא קרי גבורה 73 היינו שאין הגשמים כשאר מערכות הטבע הקבועים שנקבעו בדברו ית' בטבעו של עולם, ולכן חשובים נס ופלא ואינם אלא בהשגחה והמה גבורותיו ונפלאותיו ית', (ועיין מלבי"ם ריש בראשית בביאור מהות מים העליונים). אך בתענית ב, א איתא מאי גבורות אמר ריו"ח מפני שיורדין בגבורה יעו"ש. . ולהכי 74 כיון שדבר פלא ונס נקרא גבורה. פותחין בה באתה גבור שכל עניני אותה ברכה נסים 75 היינו דכולה לא ע"פ הטבע והראוי לאדם מצד המערכת אלא השגחת השם שמשגיח בעולם השפל ומתקן צרכי וחסרונות בנ"א בגבורתו ואף נגד המערכת והטבע. , ואין שואל בה צרכיו כלל אלא שמזכיר שבח הקדוש ברוך הוא ולהכי אמר מזכירין גבורות גשמים 76 בלשון הזכרה ולא שאלה. . ומפרשינן בגמ' דקבעוה בתחיית המתים ששקולה כתחיית המתים, ולא עוד אלא שהיא תחיית המתים מתוך שעל ידם העולם חי וניזון ואם לא היא מוטלין חללי רעב 77 ירושלמי כשם שתה"מ חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם, הובא בפי' רנ"ג. אבל שקולה כתה"מ מילתא אחריתא היא ועיין ריטב"א תענית ב, א שפירש דדומה לתה"מ שהזרעים נקברים (ונרקבים) תחת הקרקע וע"י הגשמים הם צומחים ויוצאים בכמה לבושים. . ושואלין את הגשמים בברכת השנים. פי' מפרשינן בגמ' מתוך שהיא פרנסה קבעוה בברכת פרנסה. והבדלה בחונן הדעת. פי' מפרשינן בגמרא מתוך שהיא חול דהא היא הבדלה בין קודש לחול 78 ועל ידה יוצאת השבת ובאים ימי החול עיין להלן נב, א אפוקי יומא וכו'. קבעוה בברכת חול דהיינו אמצעיות וקבעוה בראשונה משום דזריזין מקדימין 79 יל"ע קצת דא"כ שכח לאומרה באתה חונן למה לא יאמרנה בברכה אחרת מן האמצעיות, ודעת הר"מ פ"י תפלה הי"ד דאומרה בשומע תפלה. , ואיכא דאמרי התם מתוך דהבדלה דבר חכמה שכל ענין הבדל והפרש ודאי דבר חכמה לפיכך קבעוה באתה חונן שהיא כולה בענין חכמה ודעה. רבי עקיבא אומר אומרה כלומר להבדלה ברכה רביעית בפני עצמה. פי' אחר שלש ראשונות, והיינו דקרו לה ברכה רביעית. רבי אליעזר אומר בהודאה. פי' כולל אותה בהודאה.

[גמ'] אמר ר' חייא בר אבא אנשי כנסת הגדולה תיקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות. פי' רובן דודאי מקצתן הוו מקמייהו דהואי ברכת המזון 80 גם קידוש עצם חיובו מה"ת כדלעיל כ, ב וכן תפלה לשי' רבינו בכ"מ במסכתין אבל הנוסח שלהם לא נתקן אלא ע"י אכנה"ג משא"כ בהמ"ז כדאיתא בדף מח, ב אר"נ משה תיקן לישראל ברכת הזן וכו', (ועיין בד' רבינו שם דיסוד נוסחה מה"ת). , והוו אחריני דאפשר דהוו [כגון ברכות] דקרית שמע ועבודה והודאה וברכת כהנים כדאמרינן לעיל בגמרא בפירקא קמא [יא, ב] אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו והיו אומרים עבודה והודאה וברכת כהנים 81 לפנינו בתמיד ובגמ' לעיל אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים אבל בדק"ס הובא מגמ' כת"י כמו שהביא רבינו ע"ש. והנה אין ראיה ממשנה דתמיד דהא איכא לאוקומה בבית שני, וגם לשון רבינו דאפשר דהוו, אלא דסתמא דמילתא משמע דכך היה הסדר במקדש מעולם וכן ברכות המלך דמתני' דסוטה (והם ברכות כה"ג ביוה"כ) משמע דהיו מעולם אף דראיה ליכא (ועדיין צ"ב). ועיין בר"מ פ"א ק"ש ה"ז ופ"א ברכות ה"ה ובחינוך מצוה תל. , וברכת המלך שהיה מברך בפרשת הקהל 82 עיין משנה סוטה מא, א. , כולן ואחרות אפשר שהיו תחלה, אבל מכל מקום רובן של הברכות (כולן) אנשי כנסת הגדולה תיקנום. בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס. פי' וסילקוה מן התפלה ולפיכך שכחו ונחלקו באיזה מקום נתקנה בתפלה 83 והיינו דהק' בגמ' אפלוגתייהו דתנאי דניחזי היכי תקון ומשני בתחלה קבעוה וכו'. . חזרו והענו קבעוה בתפלה והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. פי' היכא דאפשר ליה דאית ליה כוס 84 קשיא ליה הא הענו ולכן עקרוה מכוס לתפלה ותי' דעקרוה לענין דאי"צ לקנות יין אבל היכא דאית ליה יין אע"פ שהבדיל בתפלה מבדיל על הכוס, והיינו דחיובה בתפלה לכו"ע אבל מי שיכול יחזור ויאמרנה על הכוס וכן איתא בגמ' דתפלה עיקר תקנתא היא. ועיין ברשב"א. .

ומיהא שמעינן דאין מבדילין על הפת 85 וכן כתב הרי"ף לח, ב והראשונים בפסחים קו, ב. מיהא דאמרינן חזרו והענו קבעוה בתפלה אמאי מי הענו דלית להו פת אלא ודאי כדפרישנא. וכן בדין דקידוש מתוך שהוא בא על הסעודה דאפילו למאן דאמר [פסחים ק, ב] יש קידוש שלא במקום סעודה מכל מקום חייב הוא לאכול לכבוד שבת לפיכך מקדשין על הפת מה שאין [כן] בהבדלה 86 דיין הוא דבר חשוב שקובעין עליו שתייה וזהו מצות הבדלה לאומרה על היין והוא ענין חשיבות שלא יאמרנה בפני עצמה אלא כשקובע עצמו לשתיית יין אבל פת אף שהוא ג"כ דבר חשוב מ"מ אינו מצטרף עם הבדלה דיין אפשר לקובעו בשביל הבדלה וכהרבה ברכות ושירות שעם יין והוא דבר המצטרף לברכה אבל סעודה אינה דבר המצטרף לברכה דיחשב שעשה הבדלה על סעודה משא"כ קידוש לא מיבעי למד"א דבעי במקום סעודה דהוו הקידוש והסעודה חד מילתא ונמצא דאינו אומר הקידוש בפ"ע אלא כשקובע עצמו לסעודה אבל גם למד"א דלא בעי במקום סעודה סובר רבינו דשפיר יש מקום לקבוע הקידוש הבא בשביל שבת ולכבוד שבת על הסעודה שחייב לאכול לכבוד שבת ולכן מקדשין על הפת, ועיין תוס' פסחים קו, ב ורא"ש שם סי' יז דג"כ כתבו מעין דברי רבינו אבל שאר ראשונים כתבו מצד דבעינן קידוש במק"ס עיין ברבינו דוד ור"ן שם ושא"ר. .

איתמר נמי אמר ר' בנימין בר יפת שאל רבי אסי את רבי יוחנן בצידון ואנא שמעית המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס [אמר ליה אין המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס] אמר ליה רבינא לרב אשי הילכתא מאי אמר ליה כקידושא מה קידושא אף על גב דמקדש בתפלה מקדש אכסא אף הבדלה אף על גב דאבדיל בתפלה מבדיל על הכוס. פי' ואם הבדיל על הכוס תחלה צריך שיבדיל בתפלה 87 הכי מסיק בגמ'. ועיין בהערה 84. ויל"ע בקידוש אי ג"כ אמרינן דאע"פ שקידש על הכוס צריך לקדש בתפלה או דיצא ידי חיוב קידוש לגמרי בקידוש שעל הכוס, והנה רבינו לעיל כז, ב כתב חידוש דאע"ג דתפ"ע רשות במוצ"ש חובה היא משום חיוב הבדלה בחונן הדעת ולענין ליל שבת לא כתב כן והרי דמוכח דבהבדלה בלבד נאמר כן כיון דקבעוה בתפלה וזהו עיקר תקנתא ורק מי שיש לו כוס חייב גם להבדיל על הכוס משא"כ קידוש קבעוהו על הכוס בלבד (ומי שאין לו כוס יל"ע אי יוצא בדברים או דצריך לקדש בתפלה ואכמ"ל). ומ"ש בגמ' ראיה מקידוש להבדלה היינו דמקידוש נלמד דאע"פ שכבר קידש יש לקדש שוב על הכוס ולא אמרינן דלאו מידי היא דהא כבר קידש ה"ה הכא אע"פ שכבר הבדיל עדיין יש לו להבדיל על הכוס. ועיין בה"ג ריש הל' קידוש והבדלה וסמ"ג מ"ע כט ושאילתות שאילתא נד ובהעמ"ש שם. .

בעו מיניה מרב ששת טעה בזו ובזו מהו. פי' כשאכל ולא הבדיל 88 וכ"פ תר"י הרשב"א והרא"ש, וע' מאירי. דאף על גב דקימא לן [פסחים קו, ב] טעם מקדש טעם מבדיל מכל מקום מצותה מן המובחר עד שלא יטעום כלל 89 פי' דהא למד"א דאין מקדש ומבדיל מוכח דהטעימה מרעא להקידוש וההבדלה בעצמם ונעשים שלא כראוי ולאו איסורא בעלמא הוא והכ"נ למד"א דמקדש ומבדיל הר"ז מצותה מן המובחר ועיקר מצותה בלא טעימה לפניהם אלא דלא מעכב שלא יקדש ויבדיל כיון שטעם. , וכיון שזה טעה בתפלה שלא הזכיר אותה כלל וטעה שלא הזכירה בכוס כראוי 90 משמע מדברי רבינו דהטעם שחוזר ומתפלל כיון דכל מה שאינו חוזר ומתפלל מחמת שעתיד לקיימה על הכוס וכ"ז בשקיימה על הכוס כראוי אבל בכה"ג כיון דלא נתקיימה על הכוס כעיקר דינה הראוי לה אין נפטר מהבדלה דתפלה ואין נפטר מחמת טעותו ושכחתו אא"כ עכ"פ בהבדלה דכוס עשאה בלא טעות אבל אם גם לשל כוס עשה בה טעות יש לו לחזור ולקיימה כעיקר דינה בתפלה. ותר"י כתב דקנסינן ליה. והרשב"א ביאר דכיון דטעה בכוס וטעם והרי הוא צריך לחזור ולהשלים כיון שחוזר ומשלים חוזר כבר לראש לקיים מצותה כסדר דהיינו בתפלה ואח"כ על הכוס, וע"ש ברשב"א דה"ה אם עשה מלאכה לפני הבדלה וצ"ע אם זה רק לטעמו (ועיין ביאה"ל סי' רצד). וגם להרשב"א נראה כמ"ש רבינו דאף קדם והבדיל על הכוס חוזר ומתפלל ומבדיל, וזה כהדה"ח בביאה"ל סי' רצד. (הנה עמדו בזה על הר"מ שלא הזכיר כלל מדין טעה בזו ובזו, ונראה דהרי הך דינא יסודו בזה דבעצם שכח להבדיל בתפלה מחייב לחזור ולהתפלל ולהבדיל לולי הא דיקיים חיוב הבדלה על הכוס וכדתניא מפני שאומרה על הכוס ובאין לו כוס איתא ברשב"א בשם רס"ג דחוזר ומתפלל וכ"ה בבה"ג הל' הבדלה ולכן בטעה גם בכוס חוזר ומתפלל אבל בר"מ פ"י תפלה הי"ד לא כתב כלל טעמא דמפני שאומרה על הכוס, ונראה דסובר דאין הפירוש מפני שיאמרנה על הכוס ויקיים חיוב הבדלה על הכוס ולכן אי"צ לחזור ולהתפלל בשביל לקיים חיוב הבדלה בתפלה אלא פירוש מפני שאומרה על הכוס היינו דחיוב הבדלה עיקרו על הכוס אלא דחייבו ג"כ הבדלה בתפלה, וכן משמע בפכ"ט שבת ה"ו שכתב דמה"ת מקדש ומבדיל בדברים (דסובר שם שהבדלה מה"ת) ומד"ס מקדש ומבדיל על היין ואע"פ שכבר הבדיל בתפלה מבדיל על הכוס והרי משמע דלא כרבינו ושא"ר דעיקר חיובו בתפלה אלא דשכח בתפלה מבדיל בדיעבד על הכוס וכל עיקר דין כוס לרבינו למי שיש לו כוס משא"כ להר"מ חיובא דהבדלה שאמרה תורה זכרהו ביציאתו על הכוס הוא מתקיים אלא דחייבו להבדיל גם בתפלה, והבדלה זו של תפלה לא נאמרה אלא לכתחלה ולא לחייבו לחזור בשכח, ואם אין לו כוס מבדיל בדברים כדין תורה ואי"צ לחזור ולהתפלל, ונמצא דאין מקום לדינא דטעה בזו ובזו חוזר לראש כיון דאין מצות זכרהו ביציאתו מתקיימת בעיקר דינה בתפלה אלא על הכוס והבדלה דתפלה מילתא בפ"ע הוא שתיקנו להבדיל בתפלה שלא נאמרה אלא לכתחלה ולא לענין לחזור, ונראה דדברי הר"מ יסודם במסקנא דאמר רבא דהבדלה כקידוש דאע"פ דקידש בצלותא מקדש על הכוס הכ"נ הבדלה והרי בקידוש ודאי עיקר מצותו על הכוס לכו"ע, יעוין בהערה הקודמת, אבל להסוגיא בע"א עיקר חיובא בתפלה אלא דצריך להבדיל גם על הכוס, (אם יש לו דוקא לפי' רבינו, ולכן הא דאמר רב ששת דטעה בזו ובזו חוזר לראש היינו דסבר דחיובו בתפלה אלא דטעה יוצא בהבדלה על הכוס ואם טעה גם בכוס חוזר להבדיל בתפלה משא"כ למסקנא דהבדלה כקידוש חיובו על הכוס והבדלה דתפלה מילתא בפ"ע היא ולכן אף בטעה בזו ובזו אי"צ לחזור ולהתפלל, ומ"ש בגמ' דהבדיל על הכוס מבדיל בתפלה דעיקר תקנתא בתפלה וכ"פ הר"מ בהל' תפלה פ"ב הי"ב ולכאורה הא לדידיה אין עיקר תקנה בתפלה נראה דלאו מטעמא דגמ' אתי עלה אלא כיון דלדידיה אין הבדלה דתפלה משום מצות זכרהו ביציאתו אלא מילתא בפ"ע מדיני התפלה להבדיל בה במוצ"ש פשוט דהבדיל על הכוס לא משתנה בזה דינו בתפלה שכך הוא דין התפלה להבדיל בה, ובגמ' מיבע"ל בזה כיון דסבר דהבדלה דתפלה ודעל הכוס תרוייהו משום מצות הבדלה ולכן הו"א כיון דהבדיל על הכוס למ"ל להבדיל עוד בתפלה קמ"ל כיון דזהו עיקר חיובא ותקנתא אין נפטר בהבדלה דעל הכוס מהבדלה דתפלה, וע"ש לשון הר"מ ויו"ט שחל להיות באחד בשבת מתפלל ברכה רביעית בלילה ככה ותודיענו וכו' ומשמע דאינו קיום של הבדלה אלא מנוסח הברכה בגדר ומעין הזכרת מעין המאורע, ועכ"פ עיקר מצות הבדלה על הכוס הוא והבדלה דתפלה מילתא בפ"ע היא, ועיין בר"מ פ"י תפלה הי"ד לגי' הטור בסי' רצד הובא בכ"מ, וכ"ה בר"מ שע"פ כתבי יד בהוצאת הרב קאפח ודלא ככ"מ, דשכח באתה חונן מבדיל בשומע תפלה אך בשא"ר לא נזכר כי האי מילתא, ונראה דלשא"ר דהוא קיום דמצות הבדלה כיון דיאמרנה על הכוס אי"צ לאומרה בשומע תפלה וגם אין לזה מקום כ"כ בשומע תפלה כיון דאינו מדיני התפלה אלא דמצות הבדלה מתקיימת בתפלה ובמקום שתיקנוה דוקא ולא בשומע תפלה משא"כ להר"מ דהבדלה דתפלה מילתא בפ"ע היא לא יקיימנה על הכוס ולכן צריך לאומרה בשומע תפלה ואומרה שפיר בשומע תפלה כיון שהוא מדיני התפלה הר"ז כשאלה בברכת השנים דאם שכח אומרה בסוף האמצעיות בשומע תפלה ה"ה הבדלה דאתה חונן, וע"ע בסו"ס אהבה דנוסח הר"מ בהבדלה דתפלה דמבקשים שיפדנו ה' מצרה וכו' וה"ז בכלל בקשת צרכים ועיין מ"ב רצד, ו. ועיין בדברי רבינו לעיל כט, ב גבי שאלה בשו"ת, ובדברי רבינו לעיל כט, א). איכא למיבעי, מאי הוי עלה, ואמרינן דטעה בזה ובזה חוזר לראש. פי' וחוזר ומתפלל ואומר הבדלה בתפלה ואחר כך מבדיל על הכוס, והוא הדין אם קדם והבדיל על הכוס דחוזר ומתפלל ומבדיל בתפלתו.

והילכתא כתנא קמא דאמר הבדלה בחונן הדעת. וביום טוב שחל להיות אחר השבת קיימא לן כרב ושמואל דתקינו לן מרגניתא בבבל ותודיענו. פי' והיינו מעין הבדלה בחונן הדעת דמכל מקום אומרה בברכה הסמוכה לשלש ראשונות 91 צ"ב דחונן הדעת משום דהבדלה חכמה או משום שהבדלה חול ולאו משום סמוכה לג' ראשונות, וגם למ"ל לזה הא שפיר מקום הבדלה בין קדושת שבת לקדושת יו"ט בברכה דקדושת יו"ט, וצ"ע. .