רא"ה על ברכות נח

[רי"ף כ, א] אמר רבי תנחום אמר רבי אסי אמר רבי יהושע בן לוי טעה ולא הזכיר ראש חודש בעבודה חוזר לעבודה, בהודאה. כלומר אם נזכר בהודאה. חוזר לעבודה 86 ברי"ף לפנינו, בשים שלום ובהודאה חוזר לעבודה. בשים שלום חוזר לעבודה ואם סיים חוזר לראש אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא הא דאמרת אם סיים חוזר לראש לא אמרן אלא שעקר את רגליו אבל לא עקר את רגליו חוזר לעבודה אמר רב נחמן בר יצחק הא דאמרן לא עקר את רגליו חוזר לעבודה לא אמרן אלא בשהוא רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל בשאינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אף על פי שלא עקר את רגליו חוזר לראש. פי' דתרתי בעינן דלא עקר את רגליו ורגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, ולא אמרן אלא שלא סיים אותן וכיון דכן הוה ליה כמי שלא סיים תפלתו. והני תחנונים דאמרינן היינו דכבר אמר יהיו לרצון אמרי פי, ואפילו הכי כיון דרגיל לומר תחנונים אחר כן, כל היכא דלא אמרן חשיב כמי שלא סיים תפלתו, אבל ודאי אפילו אין רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו כל היכא דלא אמר יהיו לרצון אמרי פי חוזר לעבודה דודאי יהיו לרצון אמרי פי מכלל התפלה וכל היכא דלא אמרו לא חשיב סיים תפלתו. ומיהו ודאי כל היכא דבעי יכול לומר תחנונים כל כמה דבעי אחר תפלתו ומקמי יהיו לרצון אמרי פי, דהא אמרינן בפרק אין עומדין [לא, א] דאם בא לומר תחנונים אחר תפלתו אפילו כסדר יום הכפורים אומר, ואי בתר יהיו לרצון אמרי פי צריכא למימר פשיטא, אלא ודאי מקמי יהיו לרצון אמרי פי ולא הוי הפסקה, ויכול לאמרו אחר כל מה שרוצה להתפלל, ואף על גב דתיקנוה רבנן אחר שמונה עשרה, תחנונים לא חשיבא ברכה בפני עצמן ובכלל ברכה אחרונה הם וכולהו כתפלה אריכתא דמי 87 וכ"כ תר"י, אבל הרשב"א בשם הראב"ד בספ"ב פליג, ועיין בב"י וד"מ ושו"ע ורמ"א סי' קכב. . פי' והא דאמרינן ואם סיים חוזר לראש, [לראש] כל התפלה קאמרינן, דכיון דטעה וסיים תפלתו בטעות הוה ליה כמי שלא התפלל, והכי דייק בהדיא לישנא דחוזר לראש.

פי' והא דאמרינן לעיל דטעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים דאין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה דוקא שאלה שהיא שאלת צרכיו בזו יש לה תשלומין בשומע תפלה שהוא מקום מיוחד גם כן לתבוע צרכיו, אבל גבורות גשמים אם טעה ולא הזכיר אין לו תשלומין 88 וכ"כ הרי"ף ריש תענית וכ"ד רוב הראשונים, אבל דעת ר"ח תענית ג, א דאומרה בשומע תפלה ועיין רא"ש ותר"י ושא"ר. . וכל שחתם הברכה בטעות הוה ליה טעה בשלש ראשונות דחוזר לראש 89 וכ"כ תר"י ותוס' ריה"ח אבל ברא"ש ריש תענית כתב בשם ראבי"ה דאם לא התחיל בברכה שלאחריה אומרו שם ואין חוזר לראש וכ"ה בטור ושו"ע קיד, ו וע"ש בביאה"ל. , ומיהו דוקא בשחתם הברכה אבל לא חתם חוזר ומזכיר דלא חשיב טעה אלא בשחתם 90 וכ"כ רבינו להלן לד, א. וע"ש בהערות דבא"ח הביא בשם הרשב"א דפליג דכל דעבר מקום הטעות חוזר לראש. והנה הרא"ש ריש תענית הביא דראבי"ה סובר דחוזר ואומר משיב הרוח ומוריד הגשם מכלכל וכו' והרא"ש סובר דאומר במקום שנזכר דמן הדין יכול להזכיר בכ"מ בברכה ע"ש, ומדברי רבינו יראה כראבי"ה דאילו להרא"ש לא טעה כלל ולא משום שאין חשוב טועה כל שלא חתם. .

מתני'. רבי אליעזר אומר כל העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים רבי יהושע אומר המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה ואומר 91 בגמ' ורי"ף לפנינו ישנם קצת שינויים. הושע ה' את עמך וכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך ברוך אתה ה' שומע תפלה. פי' הכי גרסינן כמו שכתבתי ולא גרסינן תפלה קצרה מעין שמונה עשרה דמעין שמונה עשרה לחוד ותפלה קצרה לחוד, ותפלה קצרה היינו מאי דפריש הושע ה' וכו'.

[גמ'] מאי קבע אמר ר' יעקב בר אידי אמר רב הושעיא כל שתפלתו דומה עליו למשאוי ורבנן אמרי כל שאינו יכול לאומרה 92 בגמ' ורי"ף לפנינו, כל שאינו אומרה. ובתוס' הגי' כרבינו, וכ"נ ברש"י להגהת הב"ח. בלשון תחנונים. כלומר אלא בטרוניא 93 מדברי ר"ח שהובא בתוס' נראה הכונה דמתפלל כיוצא יד"ח בעלמא ולא דרך בקשה ותחנה דומיא דתפלתו כמשאוי אלא דרבנן סברי דאף שהוא עליו כמשאוי אם הוא בלשון תחנונים תפלה מעליא היא, אבל הרי"ף דהביא תרוייהו נראה דשני דברים חלוקים הם, והיינו כפי' רבינו דמתפלל באופן שצריך להדבר ולא כמשאוי אלא דהוא בלשון טרוניא ולא בלשון תחנונים. , ומתניתין דקאמר אין תפלתו תחנונים 94 דלמ"ד דומה כמשאוי קאמר מתני' דלא חשיבא תחנונים כיון שהוא לציד"ח אבל למ"ד דאין אומרה תחנונים מאי קאמר דאינה תחנונים. ועיין בר"מ פ"ד הט"ז ושו"ע צח, ג ואבות פ"ב מט"ז. הכי קאמר אין תפלתו מקובלת כיון שאינה תחנונים 95 משמע דיצא יד"ח אלא שאין מתקבלת ונענית דלא כב"ח סי' צח וע"ש בביאה"ל. .

תנו רבנן המהלך במקום גדודי חיות ולסטים יתפלל תפלה קצרה מאי תפלה קצרה אחרים אומרים צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה ברוך אתה ה' שומע תפלה אמר רב הונא ואיתימא רבי יהושע בן לוי הלכה כאחרים. פי' וליתא למתני' לדר' יהושע דאמר הושע ה' את עמך וכו' כיון דאיפסיקא בהדיא הילכתא כאחרים.

פי' ובגמרא אמרינן אמתניתין מאי פרשת העיבור אמר מר עוקבא אפילו בשעה שאתה מלא עברה כאשה עוברה יהיו צרכיהם לפניך ואיכא דאמרי אפילו בשעה שישראל עוברין על דברי תורה יהיו צרכיהם לפניך. ומפני שפירוש עיבור, דברים שאין ראוי לאומרם בשעת תפלה, אומרם בכלל. ומשום דלא הילכתא לא מייתי לה רבינו ז"ל.

פי' ואין בברכה זו פתיחה ולא מלכות, וכעין ברכת השבח שאומרה על הגשמים שהיא נשמת כל חי 96 הוא לקמן נט, ב אילו פינו מלא שירה כים כו' עד תשתחוה, ולהלן לד, א כתב רבינו ובשבת כו' אומר נשמת כל חי שהיא ברכת שבח והודאה כדאיתא לקמן. , וכן תפלת הדרך דאמרינן לקמן, שאי[נ]ן ברכות קבועות אלא בקשת רחמים והודאה בעלמא לשם יתברך ומתחלה כך נתקנו 97 וכ"כ רבינו להלן מו, ב דישנם ברכות שחותמות ולא פותחות כמו אלהי נשמה תפלה קצרה וברכת גשמים, ואלו אינן בכלל (הא דאמרינן התם דכל ברכה פותחת בברוך מלבד סמוכה לחברתה) שלא נתקנו בנוסח ברכות אלא דברי שבח והודאה בלבד. ועיין תוס' שם מו, א ובפסחים קד, ב. .

אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח ולא תחטי ולא תירוי דלא תחטי. פי' שלא תשתכר. וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא מאי היא אמר רב יעקב אמר רב חסדא זו תפלת הדרך. פי' והיא לעולם מלבד תפלה קצרה, וכן אפילו התפלל תפלה שלימה דליכא תפלה קצרה, תפלת הדרך לעולם איתא. אמר רב יעקב אמר רב חסדא כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך מאי תפלת הדרך יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכנו 98 לפנינו ברי"ף הוא בלשון יחיד, ולגי' רבינו כתבה הרי"ף מעיקרא כמו שאמר אביי דלימא בלשון רבים. לשלום ותצעידנו לשלום ותסמכנו ותחזירנו לביתנו לשלום ותצילנו מכף אויב ואורב בדרך ותתננו לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו ברוך אתה ה' שומע [תפלה]. אמר אביי לעולם לישתף איניש בהדי ציבורא. פי' שיאמר בלשון רבים תוליכנו ותצעידנו ותסמכנו ותחזירנו וכן כולם 99 ובגירסתנו בגמ' מפורש כן היכי נימא יה"ר כו' שתוליכנו וכו'. .