רא"ה על ברכות נו

אמר רבי יוחנן אסור לאדם שיקדים תפלתו לתפלת ציבור אמר רבא ובציבור שנו.

אמר רב הונא אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין ולית הילכתא כותיה ולא כרבי יהושע בן לוי דאמר כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתפלל תפלת המנחה. כלומר אלא מותר, ואפילו בסעודה גדולה לפי שיש בה שהות (לה) מרובה, אבל במנחה קטנה ודאי אסור בסעודה משום דילמא אתי לאימשוכי וכדכתיבנא בשבת [ט, ב] ושלא כדברי (מה שכתב) רבינו ז"ל שם 64 שסובר דאף לפני מנחה גדולה אסור בסעודה, ודעת רבינו כבעל המאור שם. ועיין לעיל הערה 19. ונראה מדברי רבינו דריב"ל איירי במנחה גדולה, וזה כמ"ש בשיטתו לעיל הע' 20 דמנחה גדולה לכתחלה היא. . אבל לענין תפלת המוספין ודאי מסתברא דדוקא טעימה הוא דשריא אבל סעודה גדולה ודאי אסור 65 מבואר דסעודה קטנה שרי וכהב"ח בסי' רפו (ושאר פוסקים נחלקו עליו ובמ"ב הקיל כדבריו בלבו חלש), ואע"פ דלענין קודם מנחה קטנה משמע בדברי רבינו דגם קטנה אסור שמא ימשך שאני הכא דאין חשש שיעבור זמנה אלא שיהא פשיעה בלבד, וברשב"א בשם הראב"ד נראה דטעימה מותרת וגם אם יש בה כדי לסעוד הלב כי הא דרב אויא אבל סעודה אסור וכ"פ בשו"ע סי' רפו, וצ"ע אם משום שמא ימשך אתי עלה או דלהראב"ד אסור אכילה מאותו טעם שאסור לריב"ל טעימה. דילמא אתי לאימשוכי ולשהויי תפלת מוסף בתר שבע 66 עיין הע' 59, 61 וצ"ע. ונקרא פושע.

מתני'. רבי נחוניה בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה אמרו לו מה מקום לתפלה זו אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא יארע לי דבר קלקלה 67 לפנינו בגמ' ורי"ף, שלא תארע תקלה על ידי. וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי.

[גמ'] תנו רבנן בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אכשל בדבר הלכה 68 כ"ה ברי"ף דפו"ר. ולפנינו בגמ' ורי"ף, וישמחו בי חברי. ויעו' רש"י שפירש שלא ישמחו בכשלוני ויענשו בזה ע"ש, וכונתו לפרש הא דתנן שלא יארע דבר תקלה על ידי דהיינו ע"י שיכשל בדבר הלכה וישמחו בכשלונו ויענשו, אבל רבינו גורס במשנה שלא יארע לי דבר קלקלה והיינו שלא יכשל בדבר הלכה. והא דקאמר ולא יכשלו ואשמח בהם לרש"י הפי' בכשלונם, אבל לרבינו הכונה שישמח בדבריהם של חבריו, ולכן לא גרס וישמחו בי חברי דתפלה על עצמו היא ולא על חבריו (ואי גרסינן לה היינו דשמחה היא לו ששמחים בו). ובה"ג והרא"ש גרסי כרבינו וע' מעיו"ט. ולא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא ולא על מותר אסור ולא על אסור מותר ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם וביציאתו מהו אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שאני משכים והם משכימים אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר אני רץ והם רצים אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת 69 ברי"ף לפנינו, שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת וכו'. .

[רי"ף יט, ב] מתני'. רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה רבי עקיבא אומר אם שגורה בפיו תפלתו מתפלל שמונה עשרה ואם לאו מתפלל מעין שמונה עשרה.

[גמ'] הני תמני סרי תשסרי הויין אמר רבי לוי ברכת המינין ביבנה תיקנוה. תנו רבנן שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה לפני רבן שמעון בן גמליאל על הסדר ביבנה. פי' ודאי נוסח שלהם כבר היה מתוקן ועזרא ובית דינו תיקנום עם שאר ברכות, ומסודרות היו גם כן, אלא ששכחו סדר שלהן ושמעון החזירן, וכן פירשו במסכת מגילה [יח, א]. אמר להן רבן גמליאל לחכמים כלום יש כאן אדם [ש]יודע לתקן ברכה למינין ירד שמואל הקטן ותיקנה לשנה אחרת שכחה השקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו אמאי לא העלוהו והא אמר רב יהודה אמר רב טעה בכל הברכות אין מעבירין 70 לפנינו בגמ' ורי"ף מעלין (והיינו מעבירין). אותו. כלומר להעבירו לעולם, אלא מורידין אחר תחתיו לאותה שעה בלבד וכדאמרינן לקמן בפרק אין עומדין [לד, א] ואחר כך מחזירין אותו 71 וכ"כ תר"י, אבל הרשב"א תי' דהכא ביודע לחזור, וכעי"ז מבואר בר"מ פ"י ה"ג דממתינין לו אם ידע לחזור משא"כ בברכת המינין (עיין ב"י סי' קכו). . בברכת המינין מעבירין אותו. כלומר להעבירו לגמרי 72 לכאורה גם לפי' הרשב"א והר"מ אמרינן הכי דכיון דחיישינן דמין הוא יש להעבירו לגמרי. ובפרישה ומ"א סי' קכו כתבו לא כן ע"ש. . חיישינן שמא מין הוא שאני שמואל הקטן דהוא תיקנה. פי' ואם תאמר מכל מקום אמאי לא סילקוהו לפי שעה ויעבור אחר תחתיו לאותה שעה, שאף בלא חשש מינות בכל הברכות כולן כך דינו כדכתיבנא לעיל, איכא למימר דכיון דהוא תיקנה ולא ידע לה פשיטא מילתא דליכא אחרינא דידע לה. ודילמא הדר ביה אלא שאני שמואל הקטן דהוא אתחיל בה. פי' וכיון דאתחיל בה לאמרה תו ליכא חשש מינות ולא היה יודע לסיימה. דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא שלא התחיל בה אבל התחיל בה גומרה. פי' דתו ליכא חשדא.