רא"ה על ברכות נה

תנו רבנן היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין. פי' מכיון שהגיע כלל זמן תפלת המנחה אין לו להתפלל של מוסף עד שיתפלל של מנחה, ואם התפלל לא עלתה לו 56 סובר רבינו דהא דתשלומין מאוחר לחובת השעה מגדר קדימת תדיר הוא וכיון דאמרינן לגבי תשלומין דלא עלתה לו תשלומין לפני חובת השעה ה"ה במוסף לפני מנחה דמנחה דתדירה קודמת אין עולה לו של מוספין, אך הרשב"א כתב דיצא ולא דמי לתשלומין שאינה זמנה כלל ולהכי אינה באה אלא לאחר חובת השעה שהיא תפלה בזמנה אבל כאן הוא גם זמן מוסף אלא דיש לו לכתחלה להקדים מנחה משום תדיר, ודעת רבינו צ"ב. ונראה דסובר דתדיר אינו דין על הגברא בלבד אלא דאכתי אינו ראוי למוסף כיון דצריך להתפלל מנחה הקודמת למוסף, ודמי לתשלומין דמוטל עליו עתה חובת השעה ורק אח"כ הוא שראוי לתשלומין, משא"כ להרשב"א הוא דין על הגברא שיש לו להקדים לכתחלה להתדיר. והרשב"א שם כתב דאפילו הקדים מוסף לשחרית יצא, והיינו דומיא דקרבנות דהקריב מוסף קודם התמיד כשר כמבואר במנחות מט, ב. אך לרבינו לא דמי קרבנות לתפלה דלענין קרבנות כיון דבעצם זמנו הוא אין חל פסלות בהקרבן אף דנעשית מצותו שלא כראוי אבל לענין תפלה כיון דהסדר הוא מנחה ואח"כ מוסף לא יצא ידי מצותו כשעשה שלא כראוי. ועיין מעיו"ט סי' ב אות ת. ועיין להלן הע' 60 מה שהובא עוד בזה. כדאיתא לעיל [כו, ב] בשל תשלומין. רבי יהודה אומר מתפלל של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת. פי' דתפלת מוספין לרבי יהודה מצוה עוברת דאינה אלא עד שבע שעות. ובודאי בחצי שעה שביעית מיירי דלא משכחת לה לרבי יהודה שתי תפלות אלא בהאי פלגא דשעתא בלחוד דזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ומוסף לרבי יהודה עד שבע שעות. נמצא שלא הגיע זמן המנחה עם תפלת המוסף אלא בחצי שעה, ועדיין זמנה של תפלת מוסף גדול לרבנן חמש שעות, ואפילו הכי פליגי רבנן ואמרי להקדים תפלת המנחה, שמע מינה שכיון שהגיע זמן תפלת המנחה ואפילו כמלא נימא אין לו להתפלל תפלה אחרת עד שיתפלל תפלת המנחה 57 מתבאר בדברי רבינו דגם אם אין דעתו להתפלל שניהם עתה יקדים תפלת מנחה דעצם מה שהגיע זמן מנחה דוחה להמוסף עד שיתפלל מנחה הקודמת לו ותר"י כתבו דוקא בדעתו להתפלל שניהם עתה אז הוא דחל קדימת תדיר להקדים מנחה ואח"כ מוסף, ועיין תוס' ושא"ר. ויעוין הע' 20 דהובא מכאן דמנחה גדולה לאו דיעבד דאם דיעבד הרי אין להתפלל אותה דיעבד משום תדיר והרי אכתי לא הגיע זמנה לכתחלה, ולהר"מ דמנחה גדולה דיעבד היא צריך לפרשה בדעתו להתפלל שניהם כתר"י, והר"מ העתיק בספ"ג להברייתא וצ"ל דכיון דכתב היו לפניו שתי תפלות וכו' כלשון הברייתא הרי שפיר משמע האי לישנא דדעתו להתפלל שניהם עתה. . וכל שכן לתפלת תשלומין דלאו שעתיה כלל דהיכא דטעה ולא התפלל כלל שחרית כיון שהגיע משש שעות ומחצה ולמעלה אפילו כמלא נימא אין לו להתפלל של תשלומין עד שיתפלל של מנחה. ואמר רבי יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין. פי' פרישנא עלה בגמרא שזו תדירה כלומר של מנחה, וזו כלומר של מוסף אינה תדירה. ומשום דרבי יהודה אמר טעמא למילתיה ורבנן לא אמרי טעמא למילתייהו [פריש טעמייהו] 58 רבינו אינו גורס בברייתא טעמא דתדיר אלא בדברי ריו"ח. ולגירסתנו קשה מאי קמ"ל ריו"ח הא הלכה כרבים בכ"מ, ועוד דטעמא דר"י משום דסבר דמוסף עד שבע וא"כ הו"ל לריו"ח לפסוק הל' כחכמים לענין זמן מוספין, וי"ל כיון דריו"ח אמר דנקרא פושע גם לרבנן הו"א דחשיב מוסף מצוה עוברת ולהכי הוצרך לאשמועי' כרבנן דמקדים מנחה, ועיין בהע' הבאה. , ואיידי דפריש טעמייהו פסק נמי כותייהו אף על גב דבכל דוכתא הלכה כרבים.

פי' ובגמרא אמרינן אמתניתין דתנן ושל מוספין כל היום, (ו)אמר רבי יוחנן ונקרא פושע. כלומר כל שמשהה אותו עד זמן תפלה אחרת ודאי נקרא פושע שמצותה קודם שיגיע זמן תפלת המנחה כדי שלא תקדים לה זו שבאה אחרונה 59 הר"מ בפיה"מ ובפ"ג ה"ה מפרש באיחרה אחר שבע וכ"כ בה"ג וכן נראה בשא"ר, ובמ"ב רפו, ב כתב הטעם בשם הלבוש דעיקר זמן הקרבת המוסף היה לכתחלה עד שבע, ועיין בהע' 3 דנראה דהם מפרשים דלא פליגי במוספין אלא דר"י אזיל בתר עיקר הקרבתו ורבנן אזלי בתר הכשרו וזמנו ולכן אריו"ח דגם לרבנן לכתחלה בעינן כעיקר זמן הקרבתו לכתחלה (ועיין בר"מ ה"ב לענין מנחה גדולה וקטנה), אבל רבינו במתני' מפרש דפליגי במוספין וא"כ מהיכ"ת עד שבע לרבנן ולכן פירש שלא יאחרה לשש ומחצה דיצטרך להקדים מנחה שבאה אחרונה או מוסף שאין תדיר לר"י, וע' רש"י ד"ה ונקרא וד"ה מתפלל ובביאור הלכה שם ד"ה יותר. ועיין בה"ג שכתב והיכא דפשע ולא צלי דמוסף עד דמטי זמן מנחה, וצ"ע דהא לעיל פירש פושע אחר שבע ואולי מפרשה במנחה קטנה, אך זה לא יתכן וכמו שהכריח רבינו וצ"ע. ורבינו לשיטתו לא מצי לתרץ כמו שתירצנו בהע' הקודמת. ועיין להלן הע' 61, 66. .

ומיהא נמי שמעינן דתפלות אינן שוות לקרבן לגמרי 60 עיין לעיל כו, א ובהע' 10. ועיין בהע' 56 וברשב"א וריטב"א מגילה כ, ב ובתשו' באר יצחק להגרי"א מקאוונא זצ"ל או"ח סי' כ. , דאילו בקרבן ודאי קרבן מוסף לעולם קודם לתמיד של בין הערבים, ותמיד של בין הערבים לעולם אחרון כדקיימא לן [פסחים נח, ב] השלם עליה כל הקרבנות כולן. ואפשר דמשום הא איצטריך רבי יוחנן לעיל למיפסק כרבנן להקדים של מנחה ואחר כך של מוסף משום דאתיא לה דלא כקרבנות ונכון הוא.

אמר רבי אלעזר כל המתפלל תפלת שחרית אחר ארבע שעות לרבי יהודה. פי' דקיימא לן כותיה. עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך היו אמר רבי יהושע בן [לוי] כל המתפלל תפלת המוספין אחר שבע שעות לרבי יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי. פי' נקט לרבי יהודה דפשיטא מילתא, ואפשר דאפילו לרבנן לרבי יוחנן דאמר ונקרא פושע 61 צ"ע דלרבינו לעיל פושע דריו"ח היינו מאחרה אחר ו' ומחצה ולא אחר שבע. ולכאורה מדהעתיק הרי"ף לדריב"ל שמע מינה דסובר דגם לרבנן נאמרה, ומה"ט לא הביא הא דאריו"ח דנקרא פושע כיון שכבר כתב דנענש. וכן נראה להדיא בבה"ג ע"ש. אבל בתוס' ריה"ח ותוס' הרא"ש כתבו מדנקט לר"י ש"מ דלרבנן אע"פ שפושע הוא מ"מ אינו נענש על זה, ועיין דק"ס דברא"ש דפוס ונציא לא הביא הא דריב"ל (ולפנינו הוא מוסגר וע' מעיו"ט). . מאי משמע דהאי נוגי לישנא דאיחורא 62 לפנינו בגמ' ורי"ף דתברא. הוא. כלומר ומשתעי בעונש איחור הקרבנות, והוא הדין לתפלה שהיא כנגדן. כדמתרגם רב יוסף תברא על תברא אייתי על שנאיהון דבית ישראל על דאוחרו זמני מועדיא דירושלים רב נחמן בר יצחק אמר מהכא בתולותיה נוגות והיא מר לה. כלומר מעוגנות 63 וכ"ה בשיטמ"ק עגונות, והיינו לגירסתו לעיל לישנא דאיחורא, ומשמע דאינו פירוש אלא נוגות היינו מעוגנות, וצ"ע דכאן הנ' לפני הג' וכאן להיפך. .