רא"ה על ברכות נג

פיסקא. תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה אמר ליה רב חסדא לרבי יצחק התם קאמר רב כהנא כלומר בתפלת שחרית הלכה כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כותיה. פי' ולא הויא אלא עד ארבע שעות. הכא מאי. כלומר לענין זמן תפלת המנחה, אם הוא עד חשיכה או עד פלג המנחה דהיינו עד אחת עשרה שעות פחות רביע. אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי ואסיקנא השתא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. פי' ומיהו בשאינו נוהג בבת אחת כשניהם, אבל כשהוא נוהג בבת אחת כשניהם שהוא מתפלל מנחה לאחר אחת עשרה שעות פחות רביע כרבנן, ומתפלל תפלת ערבית גם כן באותה שעה קודם חשיכה, והיינו כרבי יהודה דאילו לרבנן כל היכא דזמן תפלת המנחה ודאי לאו זמן תפלת ערבית 22 וכן נקטו שא"ר דא"א להתפלל ערבית כל שהוא זמן מנחה, מלבד הריטב"א רפ"ד דתענית שכתב דמשקיה"ח זמן מנחה וערבית יחד, והיינו דמשקיה"ח חשוב לילה לענין תפ"ע דל"צ צה"כ אלא בביאת השמש סגי ועדיין הוא זמן מנחה כיון שהוא יום, וכל הנ"מ בין רבנן לר"י לענין ערבית הוא מפלג עד שקיה"ח. , בהא ודאי הוה ליה פושע דהני תרתי סתרן אהדדי ולא אפשר לתרוייהו ולא סגיא דליכא טעותא בחדא, והאי דנהיג בתרוייהו לקולא כלומר בבת אחת לא סגיא דלא פשע, והוה ליה כי ההיא דאמרינן בחולין [מג, ב] מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל רשע ופרישנא לה התם 23 כנראה הכונה לחי' רבינו שם (ואין לנו חידושיו על הגמ' אלא על הרי"ף ושם לא נמצא). ובעירובין ז, א אמרו כן לענין מחומרי ב"ש וחומרי ב"ה אבל קולי ב"ש וב"ה לכאו' ר"ל שמחפש תמיד לנהוג כהמקיל. בתרתי דסתרן אהדדי, ואע"ג דבההיא דחולין אפילו בזה אחר זה אסור בתרתי דסתרן אהדדי התם בדאורייתא, אבל הכא בתפלה דרבנן בזה אחר זה מותר בבת אחת ודאי אסור דלא סגיא דלא פשע בחדא 24 וכ"ד המרדכי סי' פט והמאירי דבב"א הוא דאסור אבל שא"ר כתבו אף שלא בב"א, וכ"ה בטוש"ע. ובר"מ פ"ג תפלה נראה דלא אמרי' בזה תרתי דסתרי אף בב"א, וערבית מפלג לא משום שהוא זמנה מחמת שאינו זמן מנחה אלא דכיון שהיא רשות אין מדקדקין בזמנה ולא כתב פלג כלל ועיין מג"א רסז סק"א בביאור שיטתו ע"פ הבה"ג. ובמאירי הובא דעה דמפלג עד הערב הוא זמן מנחה וערבית יחד, ונראה דמפרשי דעבד כמר וכו' דהוא הכרעה שלישית דזמן זה חשוב גם יום למנחה וגם לילה לערבית, ועיין בפ"ק הע' 23 דנתבאר כן בדעת רבינו, אלא דלא אמרינן הכי לדידיה כי אם בזא"ז דיכול לעשותו או לילה או יום ולא שניהם יחד ע"ש. .

אמר רבי יהושע בן לוי אסור לעבור כנגד המתפללים איני והא רב אמי ורב אסי עברי רב אמי ורב אסי חוץ לארבע אמות של תפלה [הוא דעברי]. פי' ומיהו דוקא לעבור בעלמא, אבל לישב כנגדן אסור כמלא עיניו דנראה כמשתחוה לו 25 וכ"כ באהל מועד הובא בב"י סי' קב, וכתב הלבוש הטעם משום שנראה כמשתחוה לו, אבל בשאר ראשונים נראה דלית להו הא מילתא. .

אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יתפלל תלמיד 26 לפנינו ברי"ף נוסף, לא לפני רבו. לא כנגד רבו ולא אחורי רבו. פי' כנגד רבו נראה כמשוה עצמו לו 27 וכן פי' רש"י. , ואחורי רבו לפי שמצערו שכשסיים תפלתו אינו יכול להיפטר ולפסוע שלש פסיעות מפני זה שלאחריו 28 וכ"פ תר"י אבל רש"י מפרש דהא נמי משום יוהרא, וי"מ בתוס' דנראה כמשתחוה לו. . ותניא רבי אלעזר חסמא אומר המתפלל כנגד רבו והמתפלל אחורי רבו והנותן שלום לרבו. פי' כשאר בני אדם 29 וכ"כ רש"י ותוס' ושא"ר אבל תר"י סברי דאף דרך כבוד אסור ע"ש, וכנראה דל"ג והמחזיר שלום לרבו. . והמחזיר שלום לרבו. פי' כשאר בני אדם. והחולק על ישיבתו של רבו. פי' שמפרסם עצמו לחלוק עליו 30 דמחלוקת בעלמא מותר אבל בפירסום אסור, והיינו לישנא דישיבתו של רבו כאילו קובע לעצמו ישיבה בפ"ע שאינו הולך בדרך רבו. והר"מ ברפ"ה ת"ת כתב לפיכך אמרו חכמים כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנא' בהצתם על ה' כו' איזהו חולק על רבו זה שקבע לו מדרש ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו ורבו קיים, ומבואר דמפרש חולק על רבו מלשון נחלק, שנחלק לעצמו וקובע לו מדרש וישיבה בפ"ע. . והאומר דבר שלא שמע מרבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל.