רא"ה על ברכות מו

תנו רבנן לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל. פי' דטריד בשמירתן. ולא ישתין בהם מים ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי. פי' שמא יפלו 159 דמשום שמא יפיח ליכא דאין איסור בהפחה כיון שאוחזם בידו וכדאמר לא יאחז תפלין בידו כו' ולא יישן בהם כו' אלא דהאיסור משום שמא יפלו, ואדרבה היכא דמניחן כמצותן דליכא שמא יפלו מותר בעראי דליכא חשש של הפחה וכמ"ש רבינו וכמבואר כ"ז בסוכה כו, א לפירש"י שם. ורש"י מפרש ולא יישן בהם כבבא בפ"ע אתפלין ובמונחין על ראשו או זרועו ומשום שמא יפיח וכבר העיר הגרע"א בגהש"ס מגמ' דסוכה דעראי שרי וברייתא בנקיט להו בידיה. ועיין בר"מ פ"ד תפלין הט"ו ובכ"מ. , אבל בתפילין בראשו התירו במונח ראשו (ידיו) בין ברכיו 160 גם על מטתו משכחת לה עראי אלא דעל מטתו חיישינן שמא ירדם בהם ויישן שינת קבע, כן מבואר בסוכה שם. משום דהיא עראי כדאיתא התם בסוכה [כו, א]. אמר שמואל סכין וקערה ומעות וככר הרי אלו כיוצא בהן. פי' דבכל הני איכא שמא יפלו מידו ומשום הכי אל יתפלל בהן.

כתב רבינו ז"ל ואף על גב דשרינן תפלין בבית הכסא קבוע כדאמרינן לעיל אוחזן בבגדו ונכנס בית הכסא עראי אסור. פי' דהיינו להשתין מים. מאי טעמא. מחמרינן טפי בבית הכסא עראי מבית הכסא קבוע. בית הכסא קבוע ליכא ניצוצות ולפיכך שרי. פי' ואף על גב דאיכא פורתא בכי האי פורתא לא גזור 161 פי' דבית הכסא קבוע היינו לגדולים ולא לקטנים אלא דמכל מקום הא אי אפשר לגדולים בלא קטנים כמ"ש רש"י ד"ה אלא ולזה כתב רבינו דאי"ז אלא פורתא ולא גזרו. ותר"י כתבו באופן אחר דבהכ"ס קבוע היינו שעושה במיושב דליכא חשש לניצוצות על רגליו עיין בדף מ, א וברש"י שם. ולדבריהם להשתין ממש נמי מותר במיושב, וכ"פ בשו"ע סי' מג וברמ"א שם. . בית הכסא עראי איכא ניצוצות. פי' ושמא יתיזו עליו, ויצטרך לשפשף שלא להוציא לעז על בניו שהם ממזרים שנראה ככרות שפכה 162 יומא ל, א מצוה לשפשף וכו'. , ואין זה כבודן של תפלין שישפשף בידו ובידו תפלין. ולפיכך אסור לאחוז בידו ולהשתין. אבל בראשו מותר כדאיתא לעיל 163 דאסרו בקבוע להשתין משום שמא יפנה אבל עראי מותר. .

אמרינן בגמרא תנו רבנן הרוצה ליכנס לסעודת קבע מהלך עשר פעמים של ארבע אמות או ארבע פעמים של עשר אמות, פי' חד שיעורא הוא 164 בלשון הגמ' שבת פב, א איתא ואמרי לה דברי פעמים של עשר עשר אמות ומבואר ללשון זה דאינו חד מילתא וכדפירש"י שם דהכי עדיף טפי שהילוך מרובה מוריד הזבל לנקביו. . ויפנה ואחר כך יכנס. פי' דרך ארץ קא משמע לן, פי' כדי שלא יהא צריך לנקביו בעוד שהוא אוכל.

גרסינן בפרק המקבל [בבא מציעא קה, ב] אמר רבי ינאי לתפלה ולתפלין ארבע קבין. פי' של ארבע קבין אסור ופחות מזה מותר. לתפלה דתניא הנושא משאוי על כתפו והגיע זמן תפלה פחות מארבע קבין מפשילן לאחוריו ומתפלל ארבע קבין מניחו על גבי קרקע ומתפלל. לתפלין דתניא הנושא משאוי על ראשו ותפלין בראשו אם תפלין רוצצות אסור. פי' דחוקות. ואם לאו מותר באיזה משאוי אמרו במשאוי של ארבע קבין. תני רבי חייא המוציא זבל על ראשו הרי זה לא יסלקם לצדדין ולא יקשרם בידו מפני שנוהג בהם מנהג בזיון אבל קושרן על זרועו במקום תפלין משום רבי שילא אמרו אפילו מטפחות שלהן אסור להניח על הראש שיש בו תפלין. וכמה. פי' תלמודא הוא דבעי לה הילכתא בכמה. אמר אביי ריבעא דריבעא דפומבדיתא. פי' וליתנהו להנהו דלעיל דאמרי דשיעורא פחות מארבע קבין 165 וכן מתבאר ברש"י בב"מ ד"ה וכמה דרבי שילא פליג וכ"ה בר"מ פ"ד תפלין הכ"ג וכ"כ תר"י, ותמהו על הרי"ף שהעתיק ברייתא דנושא משאוי וכו' דהא אינה להלכה, אכן בטור סי' מא הביא הברייתא וכתב גם איסור דמטפחת והוא ע"פ הרי"ף והרא"ש שהעתיקו שניהם וצ"ע איך מתיישבים שני הדברים יחד וע"ש בב"י ושאר נו"כ מה שכתבו בזה. .

אמר ר' יצחק הנכנס לסעודת קבע חולץ תפליו ונכנס ופליגא דרבי חייא בר אבא דאמר רבי חייא בר אבא מניחן על שלחנו וכן הדור לו ועד אימת אמר רב נחמן בר יצחק עד זמן ברכה וכן הלכה.

[רי"ף טו, א] אמר רב חסדא האי סודרא דאזמניה למיצר ביה תפלי וצר ביה תפלי אסור למיצר ביה זוזי אזמניה ולא צר ביה צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה זוזי 166 עיין בדברי רבינו בסוף פירקין ובשטמ"ק כאן. וכן הילכתא וליתא לדאביי דאמר הזמנה מילתא היא דגרסינן בפרק נגמר הדין האורג בגד למת אביי אמר אסור ורבא אמר מותר דהזמנה לאו מילתא וקיימא לן כרבא דאביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם.

בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה מהו שיניח אדם תפלין תחת מראשותיו תחת מרגלותיו לא קא מיבעיא לי דכיון דנוהג בהם מנהג בזיון אסור אלא קא מיבעיא לי תחת מראשותיו אמר ליה הכי אמר שמואל מותר ואפילו אשתו עמו והילכתא כשמואל ואף על גב דאיתותב מאי טעמא נטורינהו טפי עדיף.