רא"ה על ברכות מה

תנו רבנן היה צריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה ואמר רב זביד ואיתימא רב יהודה לא שנו אלא שאין יכול לעמוד על עצמו אבל יכול לעמוד על עצמו מותר ועד כמה אמר רב ששת עד פרסה תניא אידך הנצרך לנקביו אל יתפלל שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל וכתיב שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים ואמר רב אסי ואיתימא רב חיננא בר פפא שמור שלא תהא צריך לנקביך בשעה שאתה עומד בתפלה.

גרסינן בפרק אלו הן הלוקין [מכות טז, ב] אמר רב אחאי המשהה את נקביו עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם. אמר רב ביבי בר אביי האי מאן דשתי בקרנא דאומנא. פי' בכלי שמקיזין בו דם. עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם.

איבעיא להו מהו שיכנס אדם בתפלין לבית הכסא קבוע. כלומר כשהן בראשו 147 ה"ה בזרועו במקום הנחת תפלין והאי דנקט בראשו לאפוקי אוחזן בידו, כ"כ מג"א מג סק"א, וע"ש בפמ"ג. . וישתין מים מי חיישינן שמא יפנה בהן 148 ברי"ף לפנינו נוסף, או שמא יפיח בהן. והם תרי לישני בגמ', ויעו' בר"מ פ"ד תפלין הי"ז והי"ח דנראה דגם בעראי אסור ליכנס להשתין וכתב טעמו בכ"מ דחיישינן שמא יפיח דלזה איכא למיחש גם בעראי, ולפ"ז הרי"ף שכתב קבוע ע"כ לית ליה טעמא דשמא יפיח וכגי' רבינו ברי"ף, וכ"ה ברי"ף הל' תפלין וברא"ש, ועיין דק"ס דאיכא דל"ג לה בגמ'. ועיין מג"א מג, ה ופמ"ג שם. או לא. ופי' בבית הכסא שאין בו צואה דאי לא ודאי חייב לחולצן בריחוק ארבע אמות כדאמרינן בסמוך 149 ומכח קושיא זו איכא דל"ג קבוע, ורה"ג אע"פ שגורס קבוע מפרש דהיינו עראי שסופו להיות קבוע אבל נשתמשו בו כבר אסור להיכנס בו בתפלין בראשו, יעו' תר"י, אבל הרשב"א והרא"ש כתבו מכח זה דאין איסור כניסה לבהכ"ס אפי' קבוע וההיא דבסמוך דחולצן בריחוק ד"א בשנכנס לעשות צרכיו דאיכא תרתי שהוא בהכ"ס קבוע והוא נפנה בו. ורבינו חידש בזה דרך אחרת דיש איסור כניסה לבהכ"ס אלא דדוקא בשיש בו צואה אבל אין בו צואה אלא שנשתמשו בו מותר ליכנס. ולרבינו הנכנס לבהכ"ס קבוע שאין בו צואה חולץ ונפנה לאלתר כמו נכנס להשתין דחולץ (שמא יפנה) ומשתין, וצ"ע הא דקאמר ר"ש לא שנו שאסור ליכנס אלא בקבוע ולא בעראי ולרבינו גם בקבוע שרי אם אין בו צואה ולמה אמר עראי דוקא, וצ"ל דהיינו פירושא דל"ש אלא בקבוע פי' שדרך שיש בו צואה, אבל קבוע דהכא היינו שדרך להיפנות בו דאיכא למיחש שיפנה ובפינו הצואה. , ופי' בית הכסא קבוע מקום עשוי להיפנות בו אלא שעכשיו אין בו צואה. ואע"פ שאסור ודאי להתפלל בו כיון שכבר נשתמש בו 150 כדלקמן כו, א הב"ע בבה"כ שאין בו צואה איני והאמר ריב"ח בה"כ שאמרו אע"פ שאין בו צואה וכו'. תפלה שאני שהמקום בודאי מאוס, אבל בהנחת תפלין לא מיתסר כל היכא דלית ביה צואה 151 פי' דתפלה משום מחניך קדוש אסור וכיון שהוא מקום שמשתמשים בו לצואה והיה שם צואה, מאוס הוא נעשה המקום עצמו, ולאו מחניך קדוש מיקרי אבל לענין תפלין לא בעינן מחניך קדוש אלא דגנאי הוא שיניח תפלין במקום שיש בו צואה ולכן אם אין שם צואה מותר. (והמג"א הק' דהא מרחץ חייב לחלוץ כדאי' בשבת י, א ובהכ"ס לא עדיף ממרחץ. ואין לומר מצד שבלא"ה מוכרח לחלוץ כיון שצריך לרחוץ דגם בהולך ליפנות מצד דאית בה תרתי אתו עלה ולא מצד דבלא"ה חולץ. ועיין ביה"ל ד"ה ואוחזן מ"ש ע"פ האו"ז). . אבל להשתין מיבעי לן אי גזרינן שמא יבוא להיפנות בהן. רבינא שרי ורב אדא בר מתנה אסר אתו ושיילוה לרבא אמר להו אסור שמא יפנה בהן.

תנו רבנן הנכנס לבית הכסא חולץ תפליו ברחוק ארבע אמות ונכנס וכשהוא יוצא מרחיק ארבע אמות ומניחן דברי בית שמאי בית הלל אומרים אוחזן בידו ונכנס רבי עקיבא אומר אוחזן בבגדו ונכנס בבגדו סלקא דעתך משתלי ושאדי להו אבל אוחזן בידו [ובבגדו] ונכנס. פי' שיאחז ידו בבגדו במקום התפלין כדי שיהו מהודקים יפה בידו ולא יפלו. ולא יניחם בחורים הסמוכים לרשות הרבים שמא נוטלין אותם עוברי דרכים ובא לידי חשד ומעשה בתלמיד אחד שהניח תפליו בחור הסמוך לרשות הרבים ובאת זונה אחת ונטלתן אמרה ראו מה נתן לי פלוני באתנני כיון ששמע אותו תלמיד כך עלה לגג ונפל ומת באותה שעה התקינו שיהא אוחזן בידו ובבגדו ונכנס.

[רי"ף יד, ב] אמר רב מיאשא בריה דרבי יהושע בן לוי הלכה גוללן כמין ספר תורה. פי' כשנכנס לבית הכסא חולצן בריחוק ארבע אמות וגוללן כמין ספר תורה. ואוחזן בימינו כנגד לבו. פי' בימינו משום שמירה יפה, כנגד [לבו] משום כבוד. אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח. פי' משום כבודן. פי' ואף על גב דלגבי שינה אמרינן [בסוכה כו, א] איפכא דלא יאחזם בידו אלא בראשו 152 פי' שינת עראי דשינת קבע אסורה אף כשהן בראשו שמא יפיח. , התם הוא משום חשש שלא יפלו מידו כשישן, ובראשו שמירתן יפה. אמר רב אחא בר יעקב אמר רב זירא ביום גוללן כמין ספר תורה. פי' לענין בית הכסא כדאמרן. ואוחזן בימינו כנגד לבו ובלילה עושה להן כיס טפח ומניחן. פי' ובלילה לאו זמן תפלין להניחן אבל אם היו בראשו אינו חולץ כדאיתא בעירובין [צו, א] 153 בעירובין שם איכא מד"א דמניח בלילה ואיכא מד"א דאין מניח אך אין מפורש דמודה דאינו חולצן, ולעיל ט, ב הביא רבינו מעירובין שם דגם למד"א לילה זמן תפלין אין מניחן והיינו כמו שמבואר בדבריו כאן דלכו"ע לילה זמן תפלין ואין מניחן היינו הנחה בלבד אבל אי"צ לחולצן. ובמנחות לו, ב אמרו לילה זמן תפלין הלכה ואין מורין כן ולרבינו היינו לענין שלא לחולצן (עיין בפ"ק הערה 74). וקאמר הכא דאם צריך לבית הכסא חולצן ועושה להן כיס טפח ומניחן בו ומכניסן עמו 154 דכיון דאין ראוי להניחן אין ראוי לו לאוחזן בידו כביום אלא זהו כבודן בכלי (דברי רבינו בסמוך). וכן מפרש רב האי גאון הובא בתר"י וכן הוא בר"מ תפלין פ"ד הי"ט (והראב"ד השיג דלמה יכניסם לבהכ"ס אך לכאורה מאותו טעם שמכניסם ביום ואין מניחן בחוץ ה"ה בלילה ואולי פי' הראב"ד לדברי הר"מ דאיירי בחלצן לפני הלילה ועתה שצריך לבהכ"ס נוטלן עמו ועל זה הוא שהשיג, ועיין בתר"י). אכן רש"י פירש בחולצן בביתו ע"מ להצניען עד הבקר דשם אותם בכלי ומניחן על הקרקע, וצריך כלי כדי שיהא חציצה בינם ובין הקרקע, וזהו המשך הגמ' דכלי שהוא כליין קרוב להיות בטל לגבייהו ולכן בעינן טפח דבר הניכר שיחצוץ בפניהם (ובתר"י מובא בשם רש"י דביום גוללן נמי אמניחן ע"ג קרקע קאי דכיון דעומד להניחן אי"צ להניחן בכלי בינתיים אך לפנינו ברש"י משמע דביום גוללן היינו כשחולצן ונכנס עמם לבהכ"ס ובלילה כשחולצן ומניחן ע"ג קרקע, וה"ה ביום כשמניחן ע"ג קרקע). , והיינו מניחן דקאמר בכיס, ומכניסן אפילו בבית הכסא. אמר רב הונא לא שנו. כלומר כי אמרינן ביום גוללן כמין ספר תורה. אלא בשיש שהות ביום כדי ללבשן אבל אין שהות ביום כדי ללבשן עושה להם כיס טפח ומניחן. כמו בלילה דמניחן בכיס ומכניסן בבית הכסא.

אמר אביי לא שנו. כלומר דבעינן טפח בכיס. אלא בכלי שהוא כליין. פי' דכל מי שעושה כלי להניח בו תפלין מצריכין אותו שיהא בו טפח כדי שיהא דבר חשוב לכבודן של תפלין, ולאו לענין בית [הכסא] קאמר כלל אלא בעלמא קאי, ואגופא דמילתא אעיקר דין של (דין) כלי של תפלין 155 הוא פירוש מחודש לפרש דאעיקר דין כלי תפלין איירי. ונראה דלכן אין רבינו מפרש דמשום בהכ"ס בעא כלי טפח דא"כ מאי נפ"מ אם הוא כליין או אינו כליין דכמו דאם אינו כליין ל"צ כיס טפח דפחות מזה נמי כלי הוא כמו"כ בכליין למה ניבעי טפח וע"כ דאינו משום בהכ"ס אלא מעיקר דין כליין של תפלין דכלי הקבוע להצניע בו התפלין צריך להיות כלי חשוב של טפח לכבודן של תפלין, משא"כ באינו כליין ואינו אלא לשעה ל"צ כלי חשוב. אבל השטמ"ק כתב דבכלי שהוא כליין בטל הוא לגבייהו ולכן אין להכניס התפלין לבהכ"ס בתוכו דהרי הן כמגולין אא"כ כשהוא טפח דחשיב ולא בטל לגביייהו אבל באינו כליין לא בטיל (והוא ע"ד מה שפי' רש"י לדרכו דאיירי במניחן ע"ג קרקע). ועיין ברשב"א. . אבל בכלי שאינו כליין אפילו פחות מטפח. כלומר אפילו פחות מטפח חשוב כלי להצניען בתוכו ודינן כאילו מוצנעין בכלי, וכיון דלילה דאין ראוי להניחן אין ראוי לו לאוחזן בידו כמו ביום אלא זהו כבודן בכלי, וכיון שאינו כליין ואינו אלא כמניחן לשעה לא קפדינן אי לא חשיב בגופיה ולית ביה טפח, אבל מכל מקום כלי הוא ודין כלי עליו לכל דבר כגון להציל באהל המת במוקף צמיד פתיל וכל שאינו כלי אינו מציל וחשיב כאוכלין שגבלן בטיט דודאי טמאין 156 כדאי' זבחים ג, ב. ועיין תוס' ד"ה שהרי. והכי איתא בגמרא 157 שאמרו תדע שהרי פכין קטנים מצילין באהל המת ומפרש רבינו דמייתי דכלי נינהו, ועיין פירש"י. . אמר רבה בר בר חנה (אמר רבי יוחנן) כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן כי הוה בעי למיעל לבית הכסא כי הוה נקיט ספרא דאגדתא הוה יהיב לן וכי הוה נקיט כסתא דתפילי לא יהיב אמר הואיל ושרו רבנן לא ניטרח. כלומר לא אטריח אותם. נוסחא אחרינא הואיל ושרו רבנן נינטרן כלומר אכניסם עמי וישמרוני מכל היזק 158 וכן פי' רש"י והיינו דנינטרן משמע שישמרוני ולא שאשמרם ואזכה בשמירתם. .