רא"ה על ברכות מב

אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור למודים יתפלל ואם לאו לא יתפלל רבי יהושע בן לוי אמר אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדוש יתפלל ואם לאו אל יתפלל במאי קמיפלגי רב הונא סבר יחיד אומר קדוש. כלומר בתפלתו, הילכך אין לו להמתין בשביל קדושה דשליח ציבור. ורבי יהושע בן לוי סבר אין היחיד אומר קדוש. אבל בדרב הונא דאמר דממתין למודים דכולי עלמא מודו 121 וכ"נ בתוס' ורא"ש ותר"י ושא"ר וכ"פ בטור ושו"ע סי' קט אבל מדברי הר"מ שלא הזכיר מודים דייק הב"י דלא חייש למודים כלל וכ"כ המאירי ומשמע שם שלא גרס לה בגמ'. . וכן אמר רבי יצחק אין היחיד אומר קדוש 122 ברי"ף לפנינו נוסף אמר ראב"א מנין שאין היחיד אומר קדוש. (עיין דק"ס אות נ). שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה אין פחות מעשרה. ומפרש בגמרא דאתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב [התם] הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת, ולהלן הוו עשרה דלא הוו יהושע וכלב.

דכולי עלמא מיהת מיפסק לא פסיק. כלומר אם התחיל בתפלה אינו פוסק לענות קדוש מדחייבינן ליה להמתין עד שיגיע שליח ציבור לקדוש. איבעיא להו מהו שיפסיק באמן יהא שמו הגדול מבורך ומסקנא דלא פסיק. פי' ומיפסק הוא דלא פסיק הא שותק ושומע ודינו כעונה ולא חשיבא הפסקה 123 קאי בין אקדושה בין אאיש"ר. וכדעת רש"י סוכה לח, ב בשם בה"ג, וכ"כ תר"י בשם רה"ג וסיעתו והרי"ף, אבל דעת ר"ת ור"י בתוס' דכיון דשומע כעונה הו"ל הפסקה. ועיין ריטב"א סוכה לח, ב בשם רבותיו. . ועל רבינו יעקב אמרו שהיה שוחה במודים עם הציבור שלא יהיו הכל שוחין והוא זקוף 124 הובא בתוס' ורא"ש, והם כתבו דהיה שוחה באמצע ברכה שמותר לשחות כמ"ש תוס' לא, א אכן יעו' להלן בפ"ה הערה 126 דלרבינו גם באמצע ברכה אסור לשחות, וי"ל לפמ"ש רבינו שם הטעם לאיסור שחייה שנוטל שררה לעצמו וזהו בשוחה סתם אבל אם הוא לשחות עם הציבור שפיר יכול לשחות ואף בתחלת ברכה, ועד"ז כתבו תר"י כאן בבי' מנהגו של ר"ת דאע"פ דאסור לשחות היינו לרשות אבל לדבר הצריך שלא יראה כפורש מן הציבור מותר. ולא ביאר רבינו באיזה אופן איירי מנהגו של ר"ת דהא מעיקר הדין ממתין למודים כמ"ש רבינו לעיל ועיין בתוס' וברא"ש. . והני מילי בתפלה, אבל בברכות או בקרית שמע פוסק ואפילו באמצע הפרק בין לקדוש בין לאמן יהא שמו הגדול מבורך וכן למודים וברכו וכדכתיבנא לעיל [יד, א] דעדיף ודאי ממשיב מפני הכבוד, אבל בין אני ה' אלהיכם [ל]אמת לא יפסיק כדאמרינן לעיל [שם] משום וה' אלהים אמת.

[רי"ף יג, ב] גרסינן בפרק כל כתבי הקודש [שבת קיט, ב] אמר רבי יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמו הגדול מבורך בכל כחו קורעין לו גזר דינו שנאמר בפרוע פרעות בישראל מה טעם משום דברכו את ה'. פי' פרעות מלשון ביטול והכי קאמר בבטל ביטול הגזירות משום דברכו ה'.

גרסינן בגמ' דסוטה [מ, א] בזמן ששליח ציבור אומר מודים העם מה הם אומרים מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שאנו מודים לך. פי' על שזכינו להיות עמך וחלקך ונחלתך ולהודות לך 125 כלשון ברכת אהבה רבה וקרבתנו לשמך הגדול להודות לך, וברש"י בסוטה על שנתת בלבנו להיות דבוקים בך ומודים לך, וע"ש בתוס'. ובנוסח הברכה ישנם שינויים שונים ברי"ף לפנינו מאשר בגי' רבינו. . ושמואל אמר ה' אלהינו אלהי כל בשר על שאנו מודים לך נהרדעי אמרי משום רבי סימאי ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וחוננתנו וקיימתנו רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי כן תחיינו ותחננו ותקיימנו ותקבצנו מארבע כנפות הארץ ותאסוף גלותנו לחצרות קדשך ונשוב לשמור חקיך ולעבדך ולעשות רצונך בלבב שלם ולהודות לך על שאנו מודים לך אמר רב פפא הילכך נימרינהו לכולהו ונימא הכי מודים אנחנו לך ה' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי כל בשר יוצרנו יוצר בראשית ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וחוננתנו וקיימתנו כן תחיינו ותחננו ותקיימנו ותקבצנו מארבע כנפות הארץ ותאסוף גלותנו לחצרות קדשך ונשוב לשמור [חקיך] ולעבדך ולעשות רצונך בלבב שלם ולהודות לך על שאנו מודים לך.

כתב רבינו האי גאון ז"ל מנהגא דרבנן כד עייל איניש לבי כנישתא ואשכח ציבורא דמצלו בלחש דמעכב עד דמסיימי וכד פתח שליחא דציבורא מתחיל ה' שפתי תפתח ואומר בהדי שליחא דציבורא מילתא מילתא 126 ברי"ף לפנינו מילתא, וצ"ל מילתא מילתא. ובעיקר הדבר, הנה המאירי הביא דברי רה"ג וכתב דהראב"ד הוסיף שיאמר הקדושה כולה עם החזן ולא רק שיענה עם הציבור מה שעונין שיראה לגמרי כעושה עצמו טפל לתפלת החזן ויש מי שאומר שאינו צריך אלא מתחיל עד מחיה המתים וממתין עד שיגיע ש"ץ לשם ויענה עמו, ונראה מדבריו דדברי רה"ג הם דלא כהך יש מי שאומר שהרי כתב שצריך להתחיל עם הש"ץ ולומר עמו מלה במלה והרי דאם אין מתחיל עם הש"ץ אין מפסיק דתפלת יחיד הוא ואסור לו להפסיק אף שהוא במקום קדושה אלא צריך לעשות עצמו טפל לתפלת הש"ץ, (ולכן סובר הראב"ד דאינו עונה עם הציבור אלא אומר הקדושה עם הש"ץ מלה במלה וכ"ה בתוס' ותר"י ורא"ש ע"ש, אך פשט ל' רה"ג והר"מ ספ"י תפלה נראה דעונה עם הציבור מה שעונין, ומיהו ביסוד הדבר אין מחלוקת ביניהם), והיש מי שאומר הוא שחידש דעצם מה שהוא עומד במקום קדושה לכן אינו הפסק. והנה בשו"ע סי' קט כתב דאם הגיע יחיד בתפלתו למקום קדושה והיו הציבור אומרים קדושה דסידרא אין מפסיק שאין הקדושות שוות ולענין קדושת מוסף בשחרית פליגי המחבר והרמ"א ע"ש, וכתב בביאה"ל דמדהוצרך לטעמא דקדושות אינן שוות מבואר דאף אם לא התחיל עם הש"ץ והגיע בתפלתו למקום קדושה מפסיק, ולפ"ז צ"ל הא דבעינן מלה במלה וכו' היינו לעשות כן לכתחלה משא"כ בכה"ג אינו אלא דיעבד וכמ"ש בביאה"ל שם ס"ב. אכן צ"ע דלהאמור שיטה יחידאה הוא של היש מי שאומר במאירי אבל שאר ראשונים לא סברי הכי, ודינא דשו"ע גופיה מקורו בתשובות הרשב"א הובא בב"י, וברשב"א שם הוסיף דמלבד הטעם שאין הקדושות שוות באמת לולא דברי הגאון שהמתפלל בשעה שש"ץ יורד לפני התיבה שיכול לומר עמו מלה במלה לא היה בנו כח לאומרה ואף הגאון לא אמרה אלא כשעומד במקום אחד עם הש"ץ ואומר עמו מלה במלה ולא כשזה בתפלתו והש"ץ בקדושה דסידרא, והרי נראה ברשב"א גופיה דדוקא באומר עם הש"ץ מלה במלה דתפלתו עם הש"ץ, וצ"ע. בלחישא ועני קדושתא בהדי ציבורא ושפיר דמי למעבד הכי דלית בה הפסקה והא דאמור רבנן לעיל אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע שליח ציבור לקדוש היכא דמתחיל מקמיה שליח ציבור אבל כד מתחיל בהדי שליחא דציבורא שפיר דמי.