רא"ה על ברכות ד

תנו רבנן מאימתי מתחילין לקרוא קרית שמע בערבין משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר. פי' דהתם מיקרי זמן תחילת שכיבה 7 מתבאר בדברי רבינו דזמן אכילה בע"ש לפני צאה"כ הוא דלכן הוצרך לפרש דאי"ז מיעוט שמקדימין אלא כולם לפעמים מקדימין. וכן מבואר בתוס' ב, א ד"ה מאימתי ב, ב ד"ה ואי (ע"ש ברשב"א ומהרש"א) ג, א ד"ה קשיא, אבל ברש"י ג, א ד"ה קשיא ב, ב ד"ה נכנסין מבואר דזמן אכילה לאחר צה"כ וכ"כ המאירי יעו"ש שהאריך בזה והוכיח כן מהירושלמי, וכן מבואר ברשב"א דבנ"א בער"ש היינו שיעורא דעני, וכן מוכח בדברי רה"ג שהביא הרשב"א שסובר דמד"א דזמנה משקדש היום לאו משום התחלת שכיבה אלא משום דתחלת הלילה הוא ואין בין שקדש היום לצאה"כ אלא שעה שכהנים טובלין ושאר תנאי מאחרי לה לאחר צאה"כ דלא סגי להו בתחילת הלילה אלא בעו גם תחילת שכיבה, אבל דעת רבינו והתוס' דלא תליא מילתא בלילה כלל כי אם בזמן שכיבה והנהו דמקדמי לה משום דחשוב התחלת זמן שכיבה לפני צאה"כ וכן דעת רוב הראשונים, ועיין מלחמות (ב, א) דסובר על דרכו של רה"ג דתלי בלילה ויום. , דאיכא אינשי דגנו בהאי שעתא פעמים אלו ופעמים אלו, לומר שדרכן של בני אדם לפעמים לישן בזמן זה, וכיון דכן שפיר מיקרי זמן שכיבה ולא שייך למימר הכא מיעוטא הוא דמנהגא דכולי עלמא הוא מיהו זימנין הני וזימנין הני 8 מבואר דעת רבינו דאין מתחשבין עם המיעוט כי אם במנהג כלל העולם ולכן צריך לפרש דכל העולם לפעמים קורה שמקדימין, והמחלוקת בסוגיין האם מתחשבים במקרים אלו או דאזלינן בתר הזמן הרגיל של בנ"א שהוא מצאה"כ ואע"פ דגם בדרך הרגיל אין בנ"א ישנים כבר מצאה"כ דהא בימות החול נכנסים לאכול אחר צאה"כ אך מ"מ שכיח הוא שהולכים לשכב בצאה"כ משא"כ לפני כן, ועיקר הדבר מבואר עוד בדברי רבינו להלן ח, ב ושם ט, א. ויעו' מש"כ בזה לעיל הע' 3. אך בשאר ראשונים בסוגיין מבואר דלתנאי דמקדמי מתחשבין בהמיעוט, יעו' מאירי ופסקי רי"ד ותשו' הרא"ש כלל ד אות ה ור"י מלוניל ושא"ר, ויעו' תוס' מגילה כ, ב ד"ה והיה. . והא דאמרינן משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן וכן משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, פי' משעה שנכנסים חייבין לאלתר להתפלל קודם שיאכלו, דמיקרי קרית שמע ומיכל בהדדי לא אפשר 9 קשיא ליה דאם משנכנסין לאכול הוא זמן ק"ש הרי דאין נכנסין לאכול אלא קורין ק"ש דאסור לאכול לפני ק"ש ותפלה משהגיע זמנם, ותי' דהא לא קאמר משאוכלים אלא שנכנסים דכשנכנסים מתפללים ואח"כ אוכלים, וכ"כ הרשב"א. וילה"ע דרבינו הק' ממתני' והרשב"א לא הק' מזה וי"ל דמתניתין איכא לפרושי משמותרים לאכול. ולמ"ש רש"י במתני' ע"פ הירושלמי דמנהגם היה לקרות ולהתפלל מבעו"י ויוצאין יד"ח בק"ש שעל המטה ל"ק קו' הראשונים דהא מוכח לד' רש"י דבכה"ג הקלו דאין איסור לאכול לפני שקורא ק"ש אלא אוכל ואח"כ קוראה על מטתו לציד"ח כמש"כ המג"א סי' רלה סק"ב. .

וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואומר (והיה) [והיו] לנו הלילה משמר והיום מלאכה. כלומר מכלל דשעה שפורשין ממלאכה דהיינו צאת הכוכבים לילה הוא 10 ברש"י ד"ה שאין וד"ה ת"ש משמע דבא להוכיח דאין היום כלה לפני צאה"כ מששקעה חמה מדקרי כל עת מלאכה יום, אבל בדברי רבינו משמע דמייתי ראיה דבצאה"כ לילה הוא ולא אח"כ, ומה שאמרו בגמ' מאי ואומר וכ"ת מכי ערבא שימשא ליליא הוא וכו' לדברי רבינו אינו אלא לפרש מאי ואומר אבל עיקר הזכר לדבר הוא לענין דלילה הוא מצאה"כ, ובאמת הרי מבואר בדברי רבינו לעיל דלא תליא זמן ק"ש בלילה כי אם בזמן שכיבה, ויעו' תוס' מגילה כ, ב דמה"ט אינו ראיה אלא זכר בלבד, וא"כ הרי גם אם היה לילה משקיעת החמה לא היה זמן ק"ש משקיעת החמה וע"כ לא בא להוכיח דאין תחילת הלילה משקיעה"ח אלא בא להוכיח דמצאה"כ חשוב כבר לילה וכיון דחשוב לילה מסתמא זמן שכיבה הוא, ורש"י שפירש לענין דאינו לילה קודם לכן, אע"פ דפשט דבריו בסוגיין דתליא בזמן שכיבה ולא בתחילת הלילה ודלא כרב האי גאון שהביא הרשב"א, נראה דרש"י מפרש דמייתי זכר לדבר לענין דכהנים אוכלים מצאה"כ דובא השמש וטהר לאו שקיעה"ח אלא צאה"כ וכן מוכח ברש"י ב, א שכתב על מה שאמרו בגמ' דכהנים אוכלים בתרומה מצאה"כ ופירש"י שהוא גמר ביאת השמש כדיליף לקמן והיינו דילפינן מהנך קראי דהיום כלה בצאה"כ ולא קודם לכן, ועיין ברש"י דמבואר דלענין עיקר הראיה דחשיב יום זכר הוא ולא ראיה ודלא כתוס' הנ"ל דלענין ק"ש הוא דליכא ראיה. .

[רי"ף א, ב] כתב רבנו ז"ל שמעינן השתא דבין למתניתין בין לברייתא עונת קרית שמע בערבין לרבנן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן דהיא שעת צאת הכוכבים והכין הילכתא דיחיד ורבים הלכה כרבים. והאי דאקשינן דרבי אליעזר אדרבי אליעזר דתניא מאימתי מתחילין לקרות קרית שמע בערבין משעה שקדש היום בערבי שבתות דברי רבי אליעזר ותנן במתניתין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן דברי רבי אליעזר, לאו למימרא דהאי דקתני במתני' משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן לרבי אליעזר בלחוד הוא, אלא בין לרבי אליעזר בין לרבנן הכין סבירא להו, דהא לא איפליגו רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בעד סוף, דרבי אליעזר סבר עד סוף האשמורת הראשונה ורבנן סברי עד חצות, אבל במשעה שהכהנים נכנסין לא פליגי, דאי לא סבירא להו לרבנן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן אלא רבי אליעזר בלחוד הוא דסבירא ליה הכי הוה להו לרבנן לאיפלוגיה עליה במשעה כדאיפליגי עליה בעד סוף ומדלא איפליגו עליה אלא בעד סוף שמעינן להו דבין לרבי אליעזר בין לרבנן כולהו סבירא להו משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, וכיון דסבירא ליה לרבי אליעזר בהדי רבנן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ואשכחינן ליה בברייתא דסבירא ליה משעה שקדש היום בערבי שבתות אקשינן דידיה אדידיה ופרקינן תרי תנאי ואליבא דרבי אליעזר, ולהאיך פירוקא בתרא דאמרינן איבעית אימא סיפא רבי אליעזר רישא לא רבי אליעזר ברירא מילתא דמשעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן לרבנן בלחוד היא ולאו רבי אליעזר, הילכך בין לפירוקא קמא בין לפירוקא בתרא האי דקתני במתניתין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן איתה לרבנן וכיון דאיתה לרבנן עבדינן כותייהו 11 יעו' בדברי רבינו להלן ה, א ולהלן יג, ב מה שכתב ביישוב המנהג להקדים קרית שמע לפני צאת הכוכבים. עד כאן.