רא"ה על ברכות לט

מתני'. נשים ועבדים וקטנים פטורין מקרית שמע ומן התפלין וחייבין בתפלה ומזוזה וברכת המזון. פי' לית כאן קטנים ואשיגרת לישן הוא 73 תפס לשון הירושלמי מגילה כא, א (בענין אחר) לית כאן חרש באשגרת לשון היא. ואגב נשים ועבדים נקטינהו לכולהו אגב שיטפא איידי דמרגלא תדירא בפומיה, אבל קטנים לא משכחת בהו פטורים (בהן) [בהנך] וחייבין באידך אלא אי בני חינוך נינהו להני מילי הכא והכא חייבין דאביהן חייב להרגילן 74 דייק רבינו בלשונו דבאמת אין הם חייבין בעצמם אלא דאביהן חייב להרגילן, וחייבין היינו שצריך להרגילן, וכ"כ במלחמות יב, א בדפי הרי"ף דחינוך מצוה דאביו ואיהו לאו בר חיובא כלל ואין מוציא אף המחוייב מד"ס, ואף תוס' (טו, א ד"ה ורבי מח, א ד"ה עד) דפליגי וסברי דמיקרי מחוייב בדבר מד"ס להוציא מחוייב מד"ס נראה דמודו דלא הטילו הדבר על הקטן שאינו בן דעת ולעולם אין הדבר מוטל אלא על האב ופשוט ג"כ דלא חייבו הקטנים אלא בשביל חינוך ולא שרצו להכניסם מצ"ע בכלל חיוב אלא דסברי תוס' דמ"מ בשביל חינוך הכניסוהו בכלל המצוה ומעשהו מעשה מצוה ועל האב הוטל שיתקיים חיובו, וגם הקטן בעצמו ראוי לדעת תוס' שיקיים המצות כיון דהכניסוהו במצות משום חינוך אלא דלחייבו אי אפשר והטילו חיובו על אביו משא"כ לרמב"ן הקטן מצ"ע אין שום ענין שיקיים המצות אלא שהוא מצותו של אב להרגילו במצות ודעת רבינו משמע כרמב"ן. (ועיין בראשונים מגילה יט, ב ובתשו' ריטב"א סי' צז בענין זה). ואי לא הכא והכא פטורין 75 אכן רש"י פירש דבק"ש ותפלין אי"צ לחנכו כיון שאין מצוי אצל אביו תמיד כשמגיע זמן ק"ש ותפלין נמי סתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן, ותוס' הקשו על זה מסוכה מב, א קטן היודע לשמור תפלין אביו חייב לקנות לו תפלין, ופירשו בשם ר"י דרישא בלא הגיע לחינוך וסיפא בהגיע לחינוך ובשם ר"ת דסיפא נמי בלא הגיע לחינוך וחייבין אנשים ועבדים קאי ע"ש, ולפ"ד רבינו ניחא טפי דבאמת אשגרת לשון הוא אך ודאי דלא אמרינן אשגרת לשון כשאינו אמת אלא דהכא הוא אמת כיון דיש באמת קטנים שחייבין וקטנים שפטורין ורישא בפטורין וסיפא בחייבין וכפי' ר"י ועיקרו אשיגרת לשון וכ"כ המאירי ע"ש. אכן המעיין היטב בדברי הר"מ בכל אלו המנויים במשנה יראה דלמד המשנה כפשוטה ודשונה דין קטנים אצל בהמ"ז מזוזה ותפלה מדינם אצל ק"ש ותפלין דהכא נעשה הקטן מחוייב בדבר והכא אינו אלא מצוה להרגילו ולחנכו ואכ"מ. ועיין תר"י. .