רא"ה על ברכות ל

אמר רב יוסף מחלוקת בקרית שמע אבל בשאר מצות דברי הכל יצא דתניא לא יברך אדם ברכת המזון בלבו. פי' לאו במהרהר קאמר אלא מוציא בשפתיו אלא שאינו משמיע לאזנו וכי האי גונא קרי בלבו. ואם בירך יצא. פי' ודוקא ודאי כי האי גונא, אבל במהרהר ודאי לא יצא 83 וכ"כ שא"ר ומשום דהרהור לאו כדיבור כמש"פ רבינו לקמן כ, ב אבל הר"מ אע"פ שנראה בדבריו דלא יצא ק"ש בהרהור, לענין בהמ"ז פסק בפ"א ברכות דיצא בהרהור, ונראה דהוא אינו מטעם הרהור כדיבור אלא דל"צ דיבור כלל משא"כ ק"ש שהיא מעשה קריאה בעי דיבור והרהור לאו כדיבור. .

פיסקא. קרא ולא דקדק באותיותיה רבי יוסי אומר יצא. אמר רב טבי אמר רבי יאשיה הלכה כדברי שניהם להקל שאם לא השמיע לאזנו יצא ואם לא דקדק באותיותיה [יצא ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא]. תני רב עובדיה קמיה דרבא ולמדתם שתהא לימודה תמה ליתן ריוח בין הדבקים עני רבא בתריה כגון על לבבך בכל לבבך בכל לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה על לבבכם הכנף פתיל אותו וזכרתם [תזכרו] ועשיתם אתכם מארץ. פי' כל היכא דאיכא שתי אותיות [שוות] סמוכות אחת בסוף תיבה והשנית בתחילת תיבה שלאחריה צריך ליתן ריוח בין התיבות בקריאתן שלא תהא נבלעת אות אחת מהן. ירושלמי רבי לוי רבי איבו דמן חיפא בשם רבי אמי צריך להתיז למען תזכרו. פי' כדי שתראה כזיי"ן ולא תראה כסמ"ך 84 וכ"כ בטור סי' סא בשם הראב"ד וברבינו מנוח פ"ב ק"ש הוסיף דמשמע לשון סכירה כמו ויסכרו מעינות תהום ובתוס' כתבו טעם אחד שלא ישמע כשין מלשון שכר כאילו עובדים ע"מ לקבל פרס, אבל בדברי הראב"ד ורבינו נראה דלאו משום שישמע משמעות לא טובה אלא מצד דקדוק שיפרש יפה האות, וכן לענין לעולם חסדו פי' רבינו שלא יראה זיין ואיזו משמעות לא טובה יש בזיין (ובפ"מ פי' שלא ישמע חשדו) וע"כ משום דקדוק ויראה מזה דיש לדקדק גם בשאר קורא בתורה ולא בק"ש בלבד. ועיין בהל' תפלה פי"ב ה"ו ובכ"מ. . רבי יונא בשם רב חסדא צריך להתיז כי לעולם חסדו. פי' שתראה כסמ"ך ולא תראה כזיי"ן.

בפרק מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים [פסחים נו, א] גרסינן בענין ששה דברים עשו אנשי יריחו וכורכין את שמע היכי עבדי אמר רב יהודה אמר [שמואל] אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין. פי' בין אחד וברוך שם כבוד מלכותו 85 צ"ע אם הכונה מצד הפסק בין קבעומ"ש דפסוק ראשון לשאר הפרשה וכמ"ש לקמן אדברי ר"מ ובשכמל"ו לא חשוב מכלל קבעומ"ש (וכהרוקח בב"י סי' סא דלא כהטור וע"ש בשו"ע סו ס"א) או דלקמן אדברי ר"מ פירש כן מפני שלגי' הרי"ף לא היו אומרים בשכמל"ו לר"מ אבל בדרב יהודה הכונה שלא הפסיקו בין פס' ראשון לבשכמל"ו מצד שזה מה"ת ומצות ק"ש וזה מנהג והוספה ולפ"ז צריך להפסיק בין פס' ראשון לבשכמל"ו ואח"כ בין בשכמל"ו לואהבת. . רב אמר מפסיקין [היו] אלא שהיו אומרים היום על לבבך כלומר בכריכה בלא הפסקה דמשמע היום על לבבך ולא למחר על לבבך. פי' והוו להו למימר אשר אנכי מצוך היום והדר על לבבך דמשמע אשר אנכי מצוך היום יהיו על לבבך. תנו רבנן כיצד כורכין את שמע אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין דברי רבי מאיר. פי' ולא היו מפסיקין בין פסוק זה לשאר הפרשה שהיה להם להפסיק בין פסוק ראשון שהוא קבלת מלכות שמים לשאר הפרשה. רבי יהודה אומר מפסיקין היו אלא שהיו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. פי' והיינו כורכין שכורכין ומערבין עמו מה שאינו מן התורה 86 רש"י בפסחים פירש לגי' זו דהיו אומרים דהיינו שהיו אומרים בקול רם, אבל בדברי רבינו מבואר דעצם אמירתו הפסק הוא והיינו דקאמר ואנן מ"ט וכו' הא הפסק הוא ולפ"ז פשוט דמי שלא אמרו אינו חוזר משהתחיל ואהבת דאדרבה בשעתו היה נחשב מנהג שאינו ראוי, ועיין ביאה"ל סי' סא סי"ג דמסיק הכי. . ואנן מאי טעמא אמרינן ליה. כלומר למה מפסיקין בפרשת קריאת שמע. כדדרש רבי שמעון בן פזי ויקרא יעקב לבניו ויאמר להם האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ביקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק אבי שיצא ממנו עשו אמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרו רבנן היכי ניעבד נימריה לא אמריה משה רבינו לא נימריה אמריה יעקב התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי אמר רבי יצחק אמרי דבית רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה והביאו לה בחשאי.