רא"ה על ברכות כט

ואמר רבי יוחנן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה נוטל ידיו 79 כ"ה ברי"ף דפו"ר אבל לפנינו בגמ' ורי"ף יפנה ויטול ידיו. וכן בסמוך וכל הנוטל ידיו, לפנינו כל הנפנה ונוטל ידיו. והנה ישנם ראשונים הסוברים דכל הנפנה והולך ללמוד או שאר דבר בקדושה נוטל ידיו בברכה יעו' טור סי' ז ונתבאר בפ"ט הערה 69 דמפרשי הכי בסוגיין. והיינו דקתני יפנה דמחמת שנפנה הוא שצריך ליטול ידיו לדבר שבקדושה. אבל דעת שא"ר דהוא דין מיוחד לק"ש ותפלה, להרא"ש בשחרית שידיו מטונפות משינת הלילה או בעשה צרכיו לפני ק"ש דערבית או מנחה וערבית, ולהר”מ בכל ק"ש ותפלה אף שלא עשה צרכיו, וכן נראה דעת רבינו בסמוך דגם למנחה בעי' נט"י ומשמע אף בלא עשה צרכיו, ולכולהו אין מובן מ"ש יפנה דגם להרא"ש בשחרית צריך נט"י בברכה בלא עשיית צרכים, וצ"ל דמילתא בפ"ע הוא שיתפנה בשביל ק"ש ותפלה, אלא דמ"מ צ"ב דילמא מחמת שנפנה הוא שצריך נט"י אך לגי' רבינו א"ש וכן ליתא ברא"ש דפו"ר כמ"ש בדק"ס ע"ש (ואף ברי"ף אין הלשון נוח דהול"ל נפנה ונוטל ידיו ולא יפנה, ונוסף בו ע"פ הגמ'). ועיין בדברי רבינו בהל' נט"י בספ"ח ובהערה 8 שם. ומניח תפלין וקורא קרית שמע ומתפלל וזוהי מלכות שמים שלימה וכל הנוטל ידיו ומניח תפלין וקורא קרית שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' אמר ליה ההוא מדרבנן לרבא חזי מר האי צורבא מרבנן דאתי ממערבא ואמר מי שאין לו מים ליטול ידיו יקנח ידיו בצרור ובעפר ובקיסמית אמר ליה שפיר קאמר מי כתיב במים בנקיון כתיב בכל מידי דמנקי לייט רב חסדא מאן דמהדר אמיא בעידן צלותא והני מילי לקרית שמע, פי' שזמנה עוברת, אבל לתפלה, פי' לתפלת המנחה שיש לה שהות גדול 80 הוא פי' מחודש, וטעמו דכיון דלק"ש לא מהדר שמא יעבור זמנה לתפלה נמי ניחוש שיעבור זמנה ולכ"פ דלק"ש כולל שחרית שעמה אבל מנחה מהדר אמיא, ובעובר זמנה גם במנחה לא מהדר אמיא. ורש"י כתב דתפלה כל היום זמנה וכבר תמהו ע"ז הראשונים. והרשב"א כתב דק"ש שמה"ת לא החמירו בה אבל תפלה שמדרבנן החמירו בה דומיא דבע"ק דביטלוה לענין ק"ש. וצ"ע לרש"י והרשב"א אם מעכב התפלה ולא יתפלל אם אין לו מים אף דעובר זמנה או דמהדר עד סוף זמנה ואם אין לו מנקה בכל מידי דמנקי ומתפלל ועיין בר"מ פ"ד תפלה ובטור סי' צב וסי' רלג ואכמ"ל. , בעי לאהדורי ועד כמה עד פרסה והני מילי לקמי אבל לאחורי אינו חוזר אפילו מיל ומינה מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר. ופי' ומיהא שמעינן דכל היכא דאיתמר בלשון אפילו, דוקא הוא.

[רי"ף ח, ב] מתני'. הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא קראה ולא דקדק באותיותיה רבי יוסי אומר יצא רבי יהודה אומר לא יצא. פי' לא דקדק באותיותיה שקורא הדגוש רפה והרפה דגוש 81 דאם בלע אות לא יצא לכו"ע דהא לא קרא וע"כ ברפה ודגוש, וכ"כ תר"י והר"מ בפיה"מ ובפ"ב ק"ש. ובר"מ מבואר דגם ריוח בין הדבקים בכלל זה והיינו אע"פ דבעצם הקריאה עולה האות לסוף מלה הקודמת ולהתחלת המלה הבאה אבל מדין דקדוק צריכה כל אות להתבטא להדיא, אבל תר"י כתבו דריוח בין הדבקים מילתא בפ"ע הוא וכ"מ בתוס', ובמד"ר ואתחנן מצאתי מהו דקדוק אותיות ריוח בין הדבקים וכ"כ החינוך מצוה תכ וכ"מ בירושלמי (והחינוך כתב גם להאריך בדלית של אחד ותימה דזה משום כונה). ורש"י כתב לפרשן יפה בשפתיו משמע דל"צ גדרי דקדוק דרפה ודגש (ונד ונח להר"מ) אלא שיבטא להדיא ובצורה ברורה כל אות, ועיין מאירי והוא דלא כשאה"ר. . הקורא למפרע, פי' שקורא תיבות הפסוק למפרע 82 יעו' דברי רבינו בריש פירקין, ובהערות 3, 14. , לא יצא. קרא וטעה יחזור למקום שטעה.