רא"ה על ברכות כג

[רי"ף ו, א] לחתום אינו רשאי שלא לחתום. פשיטא 122 יש בסוגיא זו שני גירסאות, גי' שלפנינו והיא גי' רש"י ותוס' והרא"ש ועו"ר, וגי' הגאונים וכן היה הגי' ברי"ף לפני רבינו והמאור והמלחמות וכן גרס הר"מ, לגי' שלפנינו מספקא לן בסיים כהוגן וכראוי אלא שפתיחתו לא היתה כהוגן (אם במחשבה אם בפועל עיין בראשונים), ומספק"ל אי אזלינן בתר עיקר ברכה דלא היתה כראוי או בתר חתימה שהיתה כראוי, ואילו לגי' הגאונים בכה"ג לית לן ספיקא דיצא אלא מספק"ל באמר כל הברכה כהוגן ושוב חזר ואמר שלא כהוגן ומספק"ל אם חזרתו מקלקלת או לאו, ויעו' מלחמות שהאריך בזה, וכן בשא"ר. היכא דנקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשיכרא הוא פתח ובריך בדשיכרא וסיים בדחמרא יצא ואפילו סיים נמי בדשיכרא יצא דתנן ועל הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא אי נמי היכי דנקיט כסא דשיכרא בידיה וסבר דחמרא הוא פתח בדחמרא וסיים בדשיכרא יצא אלא פתח בדשיכרא וסיים בדחמרא מאי ולא איפשיטא הילכך עבדינן לקולא ולא מהדרינן ליה. פי' משום דספיקא דרבנן היא 123 ותוס' פליגי דצריך לברך מספק, יעו' טעמם בגהש"ס וכ"ה בארחות חיים וכלבו. . תניא בשחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא בערבית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור לא יצא כללו של דבר הכל הולך אחר חיתום ברכות.

והיכא דאכל תמרי וסבר דנהמא הוא ובריך בדנהמא וסיים בדתמרי יצא אי נמי סיים בדנהמא יצא מאי טעמא תמרי מיזן זייני. פי' ויוצא אפילו במברך לאחריהם ברכת המזון. זה כתב רבינו ז"ל. ואיני מבין דבריו ד[הא] סבר רבינו ז"ל דכיון דלא איפשיטא בעיין גבי שיכרא וחמרא לקולא אזלינן אפילו בלאו האי טעמא 124 כונת רבינו להק' דמשמע מד' הרי"ף דאם בירך על לחם נוסח של לחם ואח"כ אמר נוסח של תמרים לא יצא מדכתב רק גוונא דפתח אתמרי בדנהמא וסיים בדתמרי אבל להיפך לא יצא ומטעם האמור בגמ' דהיינו בעיין אכן למש"פ הרי"ף לעיל דיצא בגוונא דבעיין משום ספיקא דרבנן א"כ הכ"נ דכוותה דיצא מספק, אכן במלחמות כתב כיון דבהמ"ז מדאורייתא היא צריך לחזור ולברך מספק, ולדעת רבינו צ"ל כיון דהנוסח אינו מה"ת (דנוסח הנצרך מן התורה, עיין בדברי רבינו לקמן מח, ב, איתיה גם בשל תמרים) ספיקא דרבנן הוא וצ"ע בזה. .

אמר (רבא) [רבה] בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאינו אומר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. פי' וזו היא אמונה בלילות שאנו ישנים ומאמינים בהקדוש ברוך הוא להחיותנו בבקר וזהו חסדו בבקר כשנתקיימה לנו אמונתנו והיינו אמת ויציב 125 רש"י פי' דחסדך בבוקר קאי אחסד דיצ"מ וקרי"ס ואמונתך בלילות על הנפלאות שבגאולה העתידה, ונראה דיעו' ברש"י שפי' כל שלא אמר וכו' שלא אמר ברכה כמו שתיקנוה וזהו שפי' חסדך ואמונתך אתוכן הברכה אבל רבינו מפרש שלא אמר מלת אמת ויציב או מלת אמת ואמונה שלא יצא אע"פ ששאר הברכה אמר כתיקונה וזה אינו אלא מחמת שקבעו נוסח זה על החסד שהשיב נשמתנו ועל האמונה שאנו מאמינים בו שישיב נשמתנו ככתוב חדשים לבקרים רבה אמונתך ודוק, וע' הג"מ וכ"מ ק"ש פ"א ה"ז. .

[רי"ף ו, ב] ואמר רבה בר חיננא סבא כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם אמר שמואל מאי טעמא דרב דכתיב ה' זוקף כפופים.