רא"ה על ברכות כ

אמר ר' יוסי בר' חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב המתפלל צריך שיכוין רגליו שנאמר ורגליהם רגל ישרה. ואמר ר' [יוסי] בר' חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב מנין למתפלל שלא יעמוד במקום גבוה ויתפלל שנאמר ממעמקים קראתיך ה'. פי' בשום מקום שנראה כמתכוין לכך 75 פי' דאין איסור להתפלל במקום גבוה אלא בשניכר שמתכוין לעמוד במקום גבוה וכגון ע"ג כסא דלקמן דנעמד על כסא ומתפלל אבל באופן שהוא מקום גבוה אבל אין נראה כמתכוין להתפלל שם כדי לעמוד במקום גבוה אין איסור (ועיין מאירי שכ' דמתפלל במקום גבוה נראה כאילו כונתו לקרב תפלתו לשמים וההיפך הוא הנכון דצריך להכניע עצמו כעני ואז תפלתו קרובה באמת לשמים שאין גבהות לפני המקום). . תניא נמי הכי מנין למתפלל שלא יעמוד לא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ולא על גבי שרפרף ולא על גבי מקום גבוה ויתפלל לפי שאין גבהות לפני הקדוש ברוך הוא ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ממעמקים קראתיך ה' וכתיב תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. פי' ודרכו של עני במעמקים.

ואמר ר' יוסי בר' חנינא מאי דכתיב לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. פי' ותפלה ודאי דאורייתא 76 נקט רבינו דאי"ז אסמכתא בעלמא אלא לאו דאורייתא והרי דמוכח דתפלה דאורייתא וכשי' הר"מ בסהמ"צ עשין ה ובתחלת הל' תפלה ודלא כהרמב"ן שהשיגו בסהמ"צ שם, ובסהמ"צ שורש ט הביא לאו דלא תאכלו על הדם כדוגמא ללאו שבכללות דכולל כל האמור בסנהדרין סג, א והאמור כאן לא תאכלו קודם שתתפללו ואין כל אחד נמנה בפ"ע ומשמע כרבינו דאינו אסמכתא אלא לאו מה"ת, אכן בהל' תפלה פ"ו כתב בסתמא איסור לטעום דבר ולעשות מלאכה מעה"ש לפני תפלתו ולא הזכיר לאו כלל ואף דאין לוקין היה לו להזכירו ונראה מדבריו דאיסור דרבנן הוא דומיא דמלאכה לפני תפלתו, וגם בסה"מ ליתא בערבי כמו שציינו בסה"מ פרנקל, ובחינוך מצוה רמח משמע דהוא מה"ת וע"ש במנ"ח בזה, ומבואר מדברי רבינו דלא יצא בתפ"ע אלא צריך להתפלל ביום דוקא, ומלא תאכלו על הדם נלמד דיקדים תפלתו על דמו לפני אכילתו, ולפ"ז גם למאי דמשמע בר"מ דאינו מה"ת כנ"ל, מ"מ בזה לא פליג דחיובו ביום דוקא ולא יצא בתפ"ע, וכ"מ בהש' הרמב"ן על הר"מ סהמ"צ עשין ה ע"ש לגבי ספק התפלל, ומבואר שם עוד דלא התפלל שחרית ומנחה אינו יוצא להר"מ בתפ"ע שיתפלל, אך בחינוך מצוה תלג משמע לא כן ע"ש, ועמ"ש לקמן כ, ב הע' 78. וכדקיימא לן ועבדתם את ה' אלהיכם בכל לבבכם עבודה שבלב זו תפלה [תענית ב, א] 77 אין פסוק בלשון זה, וכנראה הכונה למש"כ הר"מ בסה"מ ובהל' תפלה דחיוב תפלה מה"ת דכתיב ועבדתם את ה' אלקיכם (שמות פכ"ג פס' ח') ומפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם (דברים פי"א פס' י"ג). ועיקר הדבר דתפלה מה"ת מבואר עוד בדברי רבינו לק' יד, א ולק' מח, ב ע"ש. אבל מטבע שלה ונוסח שלה ותיקונה שלש פעמים ביום דרבנן, אבל אין לוקין על לאו זה דהאי קרא מידריש לדרשי אחריתי דדרשינן מיניה [סנהדרין סג, א] אזהרה לבית דין שהרגו את הנפש שלא יטעמו כל אותו היום ואזהרה שלא לאכול בשר קדשים עד שיזרוק את הדם ואחריני טובא והוה ליה לאו שבכללות כלומר כולל דברים רבים ואין לוקין על לאו שבכללות.

אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב כל האוכל ושותה קודם שהתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך אל תיקרי גויך אלא גאיך אמר הקדוש ברוך הוא לאחר שאכל ושתה ונתגאה קיבל עליו עול מלכות שמים.

רבי יהושע אומר עד שלש שעות. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהושע. הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מאי לא הפסיד בברכות 78 לפנינו מאי לא הפסיד לא הפסיד ברכות, ולנוסח שבדברי רבינו משמע דאין מברך הברכות בפני עצמם אלא לא הפסיד קריאתה בברכות ואמנם גם לנוסח שלפנינו י"ל כן אבל לנוסח בברכות נראה כן מעצם הלשון, וע' בזה בהערה 39, ולהמבואר שם דעת רבינו כהני דסברי דאין מברך הברכות בפ"ע אלא עם ק"ש. . פי' דאע"ג דעבר זמן קרית שמע לא הפסיד בברכות. תניא נמי הכי הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה אבל מברך הוא לפניה ולאחריה. פי' ופירשו רבואתה ז"ל 79 כן פי' רב האי גאון ורבנו חננאל וריצ"ג מובא בראשונים. ובר"ח (מובא באו"ז הל' ק"ש סי' טז) מבואר דכיון דצריך לסמוך גאולה לתפלה לכן אמרו דלא הפסיד הברכות, ולהמבואר בהערה 39 יש בזה מהלך נוסף דק"ש בברכות תיקנו כחלק מתפלת שחרית ואע"פ דלסומכן לתפלה אינו אלא מדין סמיכת גאולה לתפלה מ"מ עצם דינם מכלל דין התפלה הוא יעו"ש מה שנתבאר. וע' רא"ש ורשב"א ותוס' ריה"ח דנסתפקו אולי זמנה עד חצות דאע"פ דתפלה בזמנה אינה אלא עד ד"ש מ"מ עדיין מתפלל שחרית עד חצות כמבואר בראשונים ר"פ תפלת השחר ואולי אף הברכות דינם כתפלה גופא או דילמא לא תיקנו הברכות אלא לעיקר תפלה בזמנה, ודעת רה"ג ור"ח וריצ"ג כמובא בדברי רבינו דעד סוף ד"ש ותו לא (ובמ"ב הובא בשם משכנו"י דהזמן עד חצות כיון דתפלה דיעבד עד חצות ותמוה דגם הראשונים הכי ס"ל לענין תפלה ומ"מ לענין ברכות אינו ברור שהוא כן). ודעת הר"מ הל' ק"ש סופ"א דזמנם כל היום ולא נתלין בתפלה כלל אלא תיקנו סדר קריאתה בברכותיה כל היום, ובפשטות משמע כן ברי"ף דסתם. דדוקא עד ארבע שעות דהוא זמן תפלה אבל מארבע שעות ואילך דעבר זמן תפלה לא.

מתני'. בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו ובבקר יעמודו שנאמר ובשכבך ובקומך ובית הלל אומרים כל אדם קורין כדרכן שנאמר ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך אלא בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים. פי' בית שמאי ודאי מודו להאי טעמא דבשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים אלא דאפילו הכי דרשי הכי מפשטיה דקרא כדרך שכיבה וכדרך עמידה 80 ע' בגמ' אמרי לך ב"ש א"כ נימא קרא בבקר ובערב, וצ"ע דאם היה כתוב כן לא היינו יודעים דתליא בשעת שכיבה ושעת קימה, ובפרט לר"א דשמותי הוא וסבר עד סוף האשמורה הראשונה, ורבינו כתב טעם אחר בדעתם דמ"מ פשטיה דקרא דלא כתיב בעת שכבך ובעת קומך אלא בשכבך ובקומך משמע שכיבה וקימה ממש ואולי זה גם כונת הגמ' ובבקר ובערב לאו דוקא אלא דהו"ל למיכתביה בלשון של זמן ולא בלשון פעולה. , ובית הלל דרשי הכי מדכתיב ובלכתך בדרך.