רא"ה על ברכות יח

מתני'. מאימתי קורין את שמע בשחרין משעה שיכיר בין תכלת ללבן רבי אליעזר אומר משעה שיכיר בין תכלת לכרתי עד הנץ החמה רבי יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך בני אדם 69 צ"ל בני מלכים, וע' לעיל הערה 3. לעמוד בשלש שעות הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה.

[גמ'] תניא רבי מאיר אומר כדי שיכיר בין זאב לכלב רבי עקיבא אומר כדי שיכיר בין חמור לערוד אחרים אומרים כדי שיראה את חבירו בריחוק ארבע אמות ויכירהו אמר רב הונא הלכה כאחרים אמר אביי לתפילין כאחרים. פי' להניח תפלין כאחרים דהיינו משיכיר חבירו בריחוק ארבע אמות 70 ע' הערה 73 הטעם לזה. . לקריאת שמע כותיקין דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה תניא נמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום אמר ר' זירא מאי קראה ייראוך עם שמש פי' ייראוך דהיינו תפלה 71 נחלקו בזה הראשונים דדעת ר"ח דייראוך היינו ק"ש דזמנה עם הנה"ח וכן דעת ר"ת בתוס' יומא לז, ב וגומרין היינו קוראין אבל דעת רוב הראשונים דאתפלה קאי דמצותה עם הנה"ח וגומר ק"ש עד הנה"ח ומתחיל להתפלל עם הנה"ח, ופירש"י בזה אינו ברור. ולהני דס"ל דקאי אתפלה נמצא עצם הזמן בק"ש משיראה אלא דמצוה מן המובחר לק"ש ותפלה הוא כותיקין יעו' תוס' ומלחמות ושאר ראשונים, והרי"ף שכ' וכן הילכתא משמע דאינו מצוה מן המובחר בעלמא אלא זהו זמנה וע' בהגר"א או"ח סי' נח, א שדייק כן ואכמ"ל. תהי עם שמש. וכן הילכתא.

[רי"ף ה, א] כתב רבינו ז"ל ומיהו לית כל איניש יכיל לכווני ולמעבד כי האי גוונא ואפילו הכי מצוה למיקרי קודם [הנץ] החמה במעט שלא יתפלל אלא לאחר הנץ החמה שנמצא מתפלל ביום ואע"פ שאינו עם הנץ החמה דוקא. ואיני מבין יפה לשונו 72 לכאו' כונת הרי"ף דאע"פ שאינו יכול לכוין זמן ותיקין ונמצא דלא יהא לו בלאו הכי המעלה של תפלה עם שמש מ"מ יקרא קרוב להנה"ח ולא משיראה חבירו בריחוק ד"א כדי שיוכל לסמוך גאולה לתפלה ולא תהא תפלתו לפני הנה"ח אלא לאחר הנה"ח דזהו זמנה לכתחלה לאחר הנה"ח ולא לפני כן, ונראה דרבינו לא פירש כן מחמת שסובר דיכול לקרוא גם לאחר הנץ לכתחלה וא"כ מהו שכתב הרי"ף דיקרא מעט קודם הנץ לימא דיקרא אחר הנץ דאין חשש כלל אבל תר"י כאן חידשו דלכתחלה חייב אף לרבי יהושע לקרוא לפני הנץ דהוא עיקר זמן קימה ולכן לא יקרא אחר הנץ אלא מעט קודם הנץ וכן ביארו תר"י לד' הרי"ף ע"ש. .

פי' והא דאמרינן לתפלין כאחרים ולא אמרינן לציצית 73 נקט בפשיטות דזמן ציצית גם כן משיראה את חבירו, והנה תוס' ריה"ח ותוס' הרא"ש והרשב"א ג"כ הק' כן וכתבו דשמא זמן ציצית אינו משיראה את חבירו אלא משיכיר בין תכלת ללבן, וכ"ה בר"מ הל' ציצית פ"ג ה"ח והוא ע"פ הגמ' במנחות מג, ב ורבנן (דסברי לילה זמן ציצית) וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו זו קרית שמע דתנן מאימת קורין את שמע משיכיר בין תכלת ללבן, וכיון דמבואר בגמ' לדעת רבנן בפי' וראיתם אותו דהיינו שיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה ה"ה לדידן דלילה פטור מציצית דכתיב וראיתם אותו בשעת ראייה תליא בהכרה בין תכלת ללבן, ומיהו בירושלמי אמתניתין מבואר דכל הני תנאי אתו עלה מכח האי קרא דוראיתם אותו ופליגי מה מיקרי ראייה אך בתלמודין לא נתבאר כן אלא למד"א בין תכלת ללבן אבל לשאר תנאי בפשוטו משום זמן קימה אתינן עלה דיותר קמים בשעה זו מאשר בשעה זו ולכן הזמן לציצית בין תכלת ללבן, ורבינו דפשיטא ליה דזמן ציצית משיראה (דלא מסתבר דמפרש דרך תלמודין כהירושלמי דכולהו תנאי משום וראיתם אותו הוא) י"ל ע"פ הירושלמי כאן דמשיראה היינו משיכיר בין תכלת ללבן, ואמנם בתוס' ריה"ח והרא"ש ורשב"א הנ"ל מבואר לא כן (וצ"ע דהרשב"א ח, ב הביא לדברי הירושלמי) אבל במלחמות הובאו דברי הירושלמי וזהו גם דעת רבינו ונמצא דלא פליגי כלל לענין ציצית אלא לענין תפלין פליגי דלרבינו היינו משיכיר בין תכלת ללבן ולאינך ראשונים הוא מאוחר יותר, (ודחוק לומר בדעת רבינו מה שמבואר בתר"י דתפלין משיראה משום וראו כל עמי הארץ ולכן ציצית נמי איכא למימר דזמנה משיראה עיין תר"י שם שנסתפקו בזה, דאין רמז בדברי רבינו לזה), אכן נראה לומר באופן אחר דבאמת הרי צ"ב למה תפלין זמנם משיראה דלמד"א לילה לאו זמן תפלין הרי מעה"ש הוא זמנם או בהנה"ח מדרבנן, ולמד"א לילה זמן תפלין ומשום שמא יפיח בעו יום למה תליא במשיראה דוקא וי"ל דאז קמים בדרך הרגיל ואינו זמן שינה דיהא חשש שמא יפיח, אך ע' רש"י דפי' דמצות הנחתן קודם ק"ש כמבואר לק' יד, ב (וכן משמע מדקאמר לתפלין כאחרים נראה מזה דתליא בפלוגתא דתנאי והלכה לענין תפלין כאחרים ומשום דזמנה תלוי בזמן ק"ש), ולפ"ז י"ל דאע"פ שציצית לא אמרינן בה מעיד עדות שקר כמו תפלין מחמת שאינו חיוב ללבוש טלית עיין תוס' יד, ב מ"מ הרי קורא פר' ציצית בק"ש ולכן כמו תפלין שקוראם בפר' ק"ש דלכן זמן הנחתן קודם ק"ש ה"ה ציצית דקורא אותה בק"ש זמן עטיפתה קודם ק"ש ושוה לתפלין דזמנה משיראה כק"ש. ונמצא לענין זמנה מה"ת לדעת רבינו זמנה מעה"ש דהא יום הוא אבל מדרבנן זמנה כק"ש משיראה וכו' דזהו עצם התחלת זמן ק"ש ולממה"מ קורא כותיקין, וזמן טו"ת ביום ומדרבנן זמנם משיראה כק"ש, אבל להר"מ ודעימיה זמנה מה"ת משיכיר בין תכלת ללבן דקרי' בה וראיתם אותו. משום דאילו ציצית יכול ללבוש הטלית בלילה אלא שאין מברך עליה אלא ביום, ותפלין אפילו למאן דאמר לילה זמן תפלין אינו מניחן לכתחלה בלילה אלא ביום כדאיתא בעירובין [צו, א] 74 כונתו כהראב"ד שהביא הרשב"א דאף למד"א לילה זמן תפלין הלכה ואין מורין כן ה"מ לחולצן בלילה אבל להניחן לכתחלה אינו מניחן אלא ביום, וע' טור וב"י סי' ל. .

אמר רבי יוחנן בתחלה אומר ה' שפתי תפתח ולבסוף אומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.