רא"ה על ברכות טז

פיסקא עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עד חצות רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל.

[רי"ף ב, א] תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר פעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שעלה עמוד השחר ויוצא בה ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה אמר רבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי שמעון בן יוחאי. פי' אמרי עלה בגמרא הא גופא קשיא אמרת שתי פעמים בלילה אלמא משיעלה עמוד השחר ליליא הוא והדר תני ויוצא בה ידי חובתו אחת של יום אלמא יממא הוא, לעולם ליליא הוא והאי דקרי ליה יממא דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא, כלומר 12 יעו' לעיל הערה 3 והערה 8. פעמים אלו פעמים אלו לומר שדרכן של בני אדם לפעמים להשכים לעמוד משיעלה עמוד השחר וכיון דכן שפיר מיקרי זמן קימה דבשכיבה וקימה תלא רחמנא 13 צע"ק למה הוסיף לזה דבשלמא אם מ"ש בגמ' לעולם ליליא הוא היינו לילה ממש הרי צריך להוסיף לזה דאע"פ דלילה הוא מ"מ לענין ק"ש דין יום יש לו כיון דקמים בשעה זו ובשכיבה וקימה תלא רחמנא אך הרי רבינו ביאר להלן דהכונה לענין שכיבה. , ולא שייך למימר הכא מיעוטא הוא דמנהגא דכולי עלמא [הוא] מיהו זימנין הני וזימנין הני, והאי דאמרינן לעולם ליליא הוא כלומר לענין שכיבה חשוב הוא אצל העולם לילה 14 ברש"י משמע דלילה ממש הוא עד הנה"ח להך ברייתא ודלא כמתני' מגילה כ, א וזהו כונת רש"י ט, ב ד"ה מתפלל ביום שכתב דהנץ החמה לדברי הכל יום הוא והיינו אף לברייתא זו, וכן נקטו תוס' דלילה ממש הוא עד הנה"ח להך ברייתא ומה שאין יכול לקרות ק"ש אע"פ שהוא לילה דכבר אינו זמן שכיבה כיון דאיכא אינשי דקיימי, והרא"ש פי' דליליא הוא בלשון העולם דנראה כלילה ולכך לכתחלה מה שמצותו ביום עושה מהנה"ח כדתנן מגילה כ, א וכו' ע"ש, אך לרבינו ה"פ דאקשינן מדקאמרת שני פעמים בלילה אלמא לענין ק"ש חשיב לילה אחר עה"ש דזמן שכיבה הוא והדר תני אחת של יום אלמא לענין ק"ש יממא הוא דזמן קימה הוא ומשני לעולם ליליא הוא דעיקר זמן זה זמן שכיבה הוא אצל העולם אבל קרי לה יממא כיון דאיכא לפעמים אינשי דקיימי מעה"ש ולכן קרינן בה נמי זמן קימה, וע' עוד ברשב"א. ומיהו לגבי רוב 15 פי' שאר דינים שבתורה מלבד ק"ש, ואין לפרש דשעות היום שאמרו חז"ל היינו מהנה"ח עד שקיעתה, וזהו שכתב רוב דינים שבתורה דלענין מנין י"ב שעות קרינן לה לילה עד הנה"ח, שבדברי רבינו להלן רפ"ד מבואר דשעות היום מעה"ש עד צאה"כ. דינין שבתורה חשוב הוא יום משיעלה עמוד השחר.

איכא דמתני לה להא דרבי אחא ברבי חנינא אהא דתניא רבי שמעון בר יוחאי אומר משום רבי עקיבא פעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים ביום אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה ויוצא בה ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה. פי' ודאי דענין הנץ החמה תלתא זימנין הוו, והכי מוכח בהדיא בפסחים [יב, ב] דאמרינן אחד אומר קודם הנץ החמה אחד אומר בהנץ החמה ואחד אומר אחר הנץ החמה, אלא דהתם הוא לענין עדות והתם חשיבי שלשה זמנים דמאן דחזי בהאי לא חזי בהאי, אבל לענין עיקר דינא דגופיה פשיטא מילתא דהנץ דינו כאחר הנץ 16 פי' דבהך דפסחים לאחר הנץ פירושו משנגמר הנץ אבל לעניננו לאחר הנץ היינו משמתחיל הנץ דתו לאו זמן שכיבה הוא, ומשמעות דברי רבנו דלכל מילי אזלינן בתר התחלת הנץ, ואף לענין תפלה כותיקין דהיינו בהנץ החמה דנלמד מייראוך עם שמש אזלינן בתר התחלת הנץ דמיקרי עם שמש. והנה שיטת ר"ח דותיקין היו קוראין ק"ש עם הנץ החמה והק' הראשונים מדתנן כב, ב אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות קודם שתהא הנץ החמה יעלה וכו' ומפרש בגמ' דהיינו לותיקין שגומרין ק"ש עם הנה"ח והרי מפורש במתני' דקורא לפני הנה"ח וי"ל דקריאתה לותיקין בהתחלת הנץ עד סוף הנץ דאז מיקרי עם שמש וכונת המשנה דיכול לקרות קודם גמר הנץ. .

ואמרינן עלה בגמרא, הא גופא קשיא אמרת שתי פעמים ביום אלמא קודם הנץ החמה יממא הוא והדר תני ויוצא בה ידי חובתו אחת של לילה אלמא ליליא הוא, לעולם יממא הוא, פי' אי לענין שכיבה דחשוב הוא אצל העולם יום 17 היינו דבנ"א קמים בין עה"ש להנה"ח וכדתנן במתני' ט, ב זמנה לכתחלה מאימתי הוא אלא דלפעמים משכימים מעה"ש ולפעמים מאחרים עד הנה"ח, ודעת ר"ג דכיון דאיכא דקיימי מעה"ש תו לא מיקרי זמן שכיבה אבל דעת רשב"י דלא מיבעי סמוך לעה"ש דרובא גנו מיקרי זמן שכיבה אלא אף סמוך להנץ דרובא קיימי כיון דאיכא דגנו לפעמים עד הנה"ח זמן שכיבה מיקרי. אי לגבי רוב דינין שבתורה. והאי דקרי לה ליליא דאיכא אינשי דגנו בהאי שעתא, כלומר פעמים אלו פעמים אלו כדפרישנא לעיל 18 עיין לעיל הערה 12. , עד כאן.