רא"ה על ברכות טו

ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת 59 זהו גי' הרי"ף אבל בגמ' אי' דאריו"ח משום רשב"י מאי דכתיב ואני תפלתי וכו'. וגי' הרי"ף צ"ע דפתח בבהכנ"ס וסיים בשעה שהציבור מתפללין, וצ"ל דבהכנ"ס הכונה עם הציבור, ולכאו' גם להרי"ף לאו דוקא בבהכנ"ס אלא אף בביתו בעת שהציבור מתפללין דעת רצון הוא וכדנראה ממ"ש בגמ' ולימא ליה מר לשלוחא דציבורא וכו' אך יש לדחות דעיקרו בבהכנ"ס שהוא עם הציבור ממש אלא דמ"מ אמר ליה ר"י לרב נחמן דיתפלל בביתו בשעה שהציבור מתפללין דיש בזה גם מעלה דעת רצון, וע' תוס' ע"ז ד, ב בשם ר"ת דאינה נשמעת אלא עם הציבור במקומם אבל בביתו בשעה שמתפללין לא מהני אלא דאין נדחית ע"ש. וברי"ף לפנינו מובא גם ההיא דאבא בנימין ו, א דאין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכנ"ס שנא' לשמוע אל הרנה ואל התפלה (אבל רבינו כנראה לא גרסה ברי"ף), והנה לגי' דידן הרי יש לפרש דמצד מעליותא דבהכנ"ס אתי עלה וכדמייתי מקרא דבמקום רנה שם תהא תפלה אבל לגי' הרי"ף בגמ' ח, א הרי מסתבר דכמו דהתם הכונה עם הציבור הכ"נ בהך דאבא בנימין הכונה עם הציבור, וע' תר"י ושיטמ"ק ואכמ"ל. שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין רבי יוסי ברבי חנינא מהכא בעת רצון עניתיך אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין רב נחמן אמר מהכא הן קל כביר ולא ימאס תניא נמי הכי מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן קל כביר ולא ימאס פדה משלום נפשי מקרב לי אמר הקדוש ברוך הוא כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומצוי בבית הכנסת 60 בגמ' אי' ומתפלל עם הציבור, וע' הערה הקודמת. כאילו פדאם לבני 61 בגמ' אי' לי ולבני. מבין האומות עד סוף כל הדורות. פי' שלום זה תורה וגמילות חסדים 62 ע' רש"י דבתורה כתיב וכל נתיבותיה שלום וגמ"ח נמי שלום הוא שמתוך וכו' ע"ש. , ומאי דכתיב כי ברבים היו עמדי קרי בית הכנסת.

אמר רבי שמעון בן לקיש כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע שנאמר כה אמר ה' על כל שכני הרעים ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנאמר הנני נותשם מעל אדמתם אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה אמר כי כתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם בארץ ישראל כתיב פי' דהא כתיב על האדמה אבל בחוצה לארץ לא כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר להו היינו דמהני להו כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה אקדימו ואחשיכו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי אמר רב אחא בר' חנינא מאי קראה אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים.

וגרסינן בפרק שלשה שאכלו כאחת [מז, ב] אמר רבי יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שימנה עם עשרה ראשונים שאפילו מאה באין אחריו נוטל שכר כולן שכר כולן סלקא דעתך אלא אימא שכר כנגד כולן.

אמר רב חסדא לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל שנאמר לשמור מזוזות פתחי. פי' שישהה קצת לאחר שנכנס כדי שתתיישב דעתו 63 כן פי' תר"י בשם י"מ והמאירי אבל שאר ראשונים פי' כפשוטו. ומפרש לשמור מלשון המתנה.

אמר ליה רבא לרפרם בר אבא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא אמר ליה הכי אמר רב חסדא אוהב ה' שערי (בת) ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינין בהלכה מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות והיינו דאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. רב אמי ורב אסי אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריה לא הוו מצלו אלא ביני עמודי היכא דגרסי. אמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתאי ומצלינא בגו כנישתא כיון דשמעתא להא דאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא.

ואמר ר' חייא בר אמי מאי דכתיב ועוזבי ה' יכלו זה שמניח ספר תורה כשהוא פתוח ויוצא ר' אבהו נפיק בין גברא לגברא בעי רב פפא בין פסוקא לפסוקא מאי תיקו רב ששת הוה מהדר אפיה וגריס אמר אנן בדידן ואינהו בדידהו. כתב רבינו ז"ל קאמרי רבנן 64 רבנו חננאל הובא באו"ז הל' ק"ש סי' יא ובתוס' סוטה לט, א. וע' ברי"ף מגילה (יד, ב) שהביא תי' בה"ג דאיירי דהיו עשרה מלבדו ששמעו, ותי' רבואתא דשאני רב ששת דתורתו אומנתו ופסק שם כתי' בתרא. דוקא רב ששת דתורתו אומנותו אבל להורות לאדם ששואל לפי שעה או לפרש דבר אסור דהא אמר רבה בר רב הונא [סוטה לט, א] כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר ואפילו בדבר הלכה עד כאן. פי' ואיכא דמפרש 65 תר"י ותוס' סוטה שם. דוקא רב ששת דהוה סגי נהור ולא היה לו מותר לקרות בתורה דהוו להו דברים שבכתב ואי אתה רשאי לאומרן על פה 66 גיטין ס, ב ותמורה יד, ב. ולהכי מהדר אפיה וגריס 67 והיינו דמשו"כ פטור מקריאת התורה כיון שאינו יכול לקרות בעצמו, ולכאו' בלאו טעמא דדברים שבכתב וכו' תיפו"ל דצריך לקרות בס"ת כשר וגם אם קורא מתוך הכתב צריך שיהא ס"ת כשר ונמצא שרב ששת אינו יכול לקרות וצ"ל דס"ל כשיטת הר"מ בתשובה (פאה"ד סי' ט) דגם בס"ת פסול יכול לקרוא ולברך דיעבד ודלא כהרשב"א בתשובה ע' ב"י או"ח סי' קמג. והנה בכל תירוצי הראשונים על קושיא זו נראה דתקנת עזרא לקרוא בתורה אינו חיוב כל אחד לקרות ולשמוע ורק דבעינן ציבור בשביל לקרות כדין דבר שבקדושה, אלא חיוב הציבור הוא ומי שאינו בבהכ"נ אינו חייב לבוא לשמוע קרה"ת לכולי עלמא, ומי שהוא בבהכ"נ בשעה שהתחילו לקרוא דעת בה"ג דאינו חייב לשמוע ויכול לספר כל שיש עשרה מלבדו ששומעים והיינו דהא איכא קריאת ציבור אבל שאר ראשונים סבירא להו דכל הציבור שנמצא שם מחוייב בהקריאה ולכן גם אם יש עשרה ששומעים אסור לאחרים לספר, ותוס' סוטה תי' בחד תירוצא דמהדר אפיה שאני והיינו דעי"ז כאינו בכלל הציבור ולא רמי עליה חיובא דציבור, והר"ח והרי"ף דתי' דתורתו אומנתו שאני היינו דלא תיקנו כלל קרה"ת בשביל מי שתורתו אומנתו וממילא אינו בכלל החיוב, ויעו' ב"י סי' קמו בשם או"ז דלכו"ע מותר לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום אם ישנם עשרה ששומעים וכן פסק בשו"ע והיינו כיון דבאמת חיובא דציבור הוא אלא דמ"מ כל הציבור מחוייבין בזה היינו לענין שלא יוציאו עצמם מכלל הציבור לספר בדברים אחרים אבל לקרוא הפרשה שקוראים מותר ודעת הג"מ הביא בב"י דגם זה אסור והיינו דכל הציבור צריכים לשמוע, אך הא מיהא לכולי עלמא חיובא דציבור הוא, ולפ"ז צ"ע תי' רבינו ותוס' סוטה דכיון דסגי נהור היה לא היה יכול לקרות וממילא לא היה מחוייב בקרה"ת דבשלמא אם הוא חיובא דיחיד לקרוא הרי דרב ששת לאו בכלל החיוב אבל כיון דחיובא דציבור הוא הרי דהחיוב שאחד יקרא והשאר ישמעו ולשמיעה הרי הוא ראוי וצ"ל דגדר החיוב שהטילו על הציבור לקרוא בתורה ור"ש הרי אינו יכול לקיים לזה לקרוא בתורה בציבור ממילא אינו בכלל החיוב. ומש"כ רבינו דבכוליה תלמודא אמרי' כדמתרגם רב ששת, מלבד בסוטה מח, ב אי' בעלמא רב יוסף. ותוס' ב"ק ג, ב דחו פי' זה. , והיינו דאמרינן בכולי תלמודא [סוטה מח, ב] כדמתרגם רב ששת שלא היה לו מותר לקרות והיה מתרגם.

[רי"ף ד, ב] אמר רב הונא בריה דרב יהודה אמר רב מנחם אמר רב אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון וכל 68 בגמ' וברי"ף לפנינו שכל המשלים וכו'. המשלים פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום מאריכין לו ימיו ושנותיו.