רא"ה על ברכות קכב

אמר רב יהודה אמר רב לא אסרו אלא מן (הצופה) [הצופים] ולפנים וברואה. פי' ארישא דמתניתין קאי דלא יקל אדם ראשו, דלא אסרו לנהוג קלות ראש כנגד שער המזרחי 131 אכן דעת הר"מ בפ"ז ביהב"ח ה"ה וה"ח דכנגד שער המזרחי אסור בכל מקום, ואף בכל זמן דמכלל עיקר דין מורא מקדש הוא הנוהג לעולם כדילפי' מקרא ביבמות שם ע"ש בה"ז, ואיסור בפ"ע מדרבנן נאמר אף שלא כנגד שער המזרחי מצופים ולפנים ואין גדר ביניהם ובזמן שהמקדש בנוי, ולפום פשטא דגמ' דברי הר"מ צ"ע וע' בכור שור בסוגיין מ"ש בזה. והר"מ שם כתב שמצופים יכול לראות המקדש אבל רבינו כתב הר הבית כל' רש"י, ומשום דלרבינו באיסור כנגד שער המזרחי איירינן שהיה בהר הבית כדפירש"י במתני' אבל הר"מ סובר דאיכא איסור בפ"ע כל שרואה המקדש אף שלא כנגד שער המזרחי וזה במקדש תליא ולא בהר הבית ולכן תליא במקדש בנוי דוקא. ולדעת רבינו (שהוא דעת שאה"ר מלבד הר"מ) אע"פ דמורא מקדש נוהג גם בזה"ז ואיסור כניסה במקלו ומנעלו גם בזה"ז הוא צ"ל דכנגד שער המזרחי איסור בפ"ע מדרבנן הוא ולא אסרו אלא בזמן שהמקדש בנוי, וללישנא דגמ' היינו בזמן שהשכינה שורה דוקא ובזה"ז ליכא השראת השכינה שם. (וע' בר"מ שם פ"ו הי"ד והט"ז ובראב"ד שם, ומבואר בר"מ בפ"ז ה"ז שם דהא דמורא מקדש נוהג אף בזה"ז מחמת דעדיין בקדושתו עומד וכפי שביאר בפ"ו, ולכן אין לחלק לענין כנגד שער המזרחי בין זמן הבית לזמה"ז, אבל להראב"ד דין מיוחד נא' לענין מורא מקדש דנוהג גם בזה"ז ויסוד הדבר י"ל מצד דאין אתה ירא מן המקדש אלא ממי שצוה עליו וע' בראב"ד על התו"כ קדושים שם, אבל רבנן לא אסרו כנגד שער המזרחי אלא בזמן הבית שהוא בקדושתו, ועוי"ל דאף אם בקדושתו עומד מ"מ השראת השכינה אפילו בבית שני לא היה כדאי' ספ"ק דיומא ואמנם אין קדושתו בטלה מחמת דשכינה אינה בטלה ע"ש בר"מ בפ"ו אבל השראת השכינה מילתא בפ"ע הוא ואף בבית שני לא היה). אלא מן המקום שהוא חוץ לירושלים ששמו צופים שיכולין משם לראות הר [ה]בית ומשם ואילך אינן יכולין לראותו משם, [וברואה] לאפוקי אם הוא עומד במקום נמוך. אמר ר' יוחנן ובמקום שאין בו גדר. פי' שאפילו במקום שוה אם יש בו כותל או גדר מפסיק בין המקום שהוא עומד שם להר הבית מותר. ובזמן שהשכינה שורה. לאפוקי בזמן שאין בית המקדש קיים דאף על גב דליכא חד מהני שרי.

תנו רבנן הנפנה בכל מקום [ביהודה] לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום. פי' לא יפנה למזרח שיהיו אחוריו [למזרח] ופניו למערב, וכן לא יפנה [ל]מערב שיהו אחוריו למערב ופניו למזרח, מפני שאם יפנה בענין זה פירועו שלפניו או שלאחריו לצד ירושלם. ובגליל אסור צפון ודרום. פי' מפני שהגליל הוא בצפונה של ארץ ישראל ואם יפנה לצפון או לדרום יהא פירועו לצד ירושלם. ור' יוסי מתיר שהיה ר' יוסי אומר לא אסרו אלא ברואה. פי' במקום שרואין משם ירושלם. ר' יהודה אומר בזמן שבית המקדש קיים אסור אין בית המקדש קיים מותר ר' עקיבא אוסר בכל מקום ר' עקיבא היינו תנא קמא איכא בינייהו חוצה לארץ תנא קמא סבר חוצה לארץ מותר ור' עקיבא סבר חוצה לארץ אסור.

(רבא) [רבה] הוו רמיאן ליה הנהו ליבני מזרח ומערב כי היכי דליפני צפון ודרום. פי' לבנים שיושבין שם ליפנות היו מתוקנות ומסודרות אחת למזרח ואחת למערב והוא יושב עליהם ונמצא נפנה צפון ודרום, וכדי שלא יהא פירועו שלפניו ושלאחריו למזרח ולמערב עשה כן אע"פ שהיה בבבל שהוא חוצה לארץ לפי שבבל למזרחה של ארץ ישראל. עאל אביי הפכינהו. פי' הפכם לצפון [ו]לדרום כדי שיפנה מזרח ומערב לראות אם יקפיד בו רבו על כך אי סבירא ליה כר' עקיבא דאמר אף בחוצה לארץ אסור. עאל רבה תרצינהו. כאשר בתחלה. אמר מאן האי דקא מצער לי הילכתא כר' עקיבא. פי' וכתב הראב"ד ז"ל שלא אסרו אלא בבית הכסא שבשדות אבל שבבית שהכותלים מקיפין לית לן בה 132 וכ"כ התוס' והרא"ש ושאר ראשונים ע"פ הירושלמי ע"ש. והנה בתוס' סוכה לו, ב דייקי לשון הנכנס לבהכ"ס דמשמע שמוקף מחיצות וא"כ ה"נ דקאמר על רבה כו' אר"ע פעם אחת נכנסתי וכו' משמע דמוקף מחיצות, ולדעתם יש להחמיר לכאו' גם בבהכ"ס שבבית, אך יש לחלק דבהכ"ס שבבית עדיף שאינו רק מוקף מחיצות אלא הבהכ"ס נמצא בתוך הבית ולכן לא חיישינן למה שמשתמש בבהכ"ס למזרח ולמערב שאין הבהכ"ס מגולה לצד ירושלים אלא בתוך הבית הוא. וע' לעיל הערה 57 אכן לד' רבינו דהכא אינו מוקף מחיצות וצריך לומר דמכל מקום בדרך צניעות היה ומקום מושב מתוקן לזה ולכן קרי' ביה נכנס משא"כ בהטלת מים. וע' ב"י סי' ג. .