רא"ה על ברכות קיח

תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה ולבנה בטהרתה כוכבים במשמרותם מזלות בעתם אומר ברוך עושה בראשית. פי' שרואה אותן בתחלת הוייתן שהן היום במקום שהיו בתחלתן בששת ימי בראשית בשעה שנתלו ברקיע והוא ידוע לחכמי העיבור באיזה זמן חוזרין למקומן הראשון.

רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול וכו'. ופרקים עד כמה אמר ר' אבא בר רב יצחק עד שלשים יום. על הגשמים ועל בשורות [טובות] אומר ברוך הטוב והמטיב והני מילי היכא דאית ליה ארעא לדידיה ואיכא שותפא בהדיה. פי' בכי האי גונא מברך הטוב והמטיב, ולא צריך לברוכי לא שהחיינו ולא ברכת מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו האמורה לפנינו, דהכל בכלל הטוב והמטיב בין טובתו בין טובת שאר כל העולם 93 כן משמע בגמ' דקשיא לן אמתני' דמברך הטוב והמטיב מהא דמברך מודים ומשני דמודים בדלית ליה ארעא והרי דכשמברך הטוב והמטיב אין מברך מודים ולכן בעי' לאוקמה למודים בדלית ליה ארעא דליכא הטוב והמטיב. ואסברה לה רבינו דגם טובת שאר העולם נכללת בהטוב והמטיב וממילא ל"צ מודים, ואף דדעת רבינו כהרי"ף (דלא כרש"י והרא"ש) דאין מברך הטוב והמטיב אלא בדאית ליה שותפא בארעא דהא לא פליג רבינו עליה והרי דאין מברך על טובת שאר העולם ל"ק דאמנם לא מהני טובת העולם לברך הטוב והמטיב דבעינן שיהא לו שותף בהטובה שלו גופא אבל כשמברך הרי שנכלל טובת כל העולם בברכתו (ומש"כ בשעה"צ רכא, ב בשם רבינו תמוה). . אבל ליכא שותפא בהדיה מברך שהחיינו. פי' ומברך נמי ברכת מודים 94 הנה לרש"י היה גי' בגמ' אלא הא והא דאית ליה ארעא הא דאית ליה שותפות הא דלית ליה שותפות ומחקה דגם בדלית ליה שותפות מברך הטוב והמטיב דכל העולם נהנה מהגשמים אך להרי"ף הא אינו כן דבעי' דיהא לו שותף בקרקע זו ונראה דרבינו (דסובר כהרי"ף) גרס כגי' זו והרי מפורש לגי' זו דבדלית ליה שותפות מברך מודים אע"פ דאית ליה ארעא דצריך לברך על טובת כל העולם. אכן ל' הרי"ף משמע דאין מברך מודים כי אם בדלית ליה ארעא וכ"ה בר"ן תענית ב, א ונראה דגרסי כרש"י דמחק מ"ש אלא וכו' ולעולם מודים בדלית ארעא כדמשנינן, ואהא דהק' בגמ' מדתניא דמברך שהחיינו משני דשהחיינו בדלית ליה שותף והטוב והמטיב בדלית ליה שותף ואתי שפיר. שו"ר בריטב"א תענית דמבואר כל האמור בארוכה ע"ש. דאין ברכתו על טובתו המיוחדת לו פוטרת ברכה שהיא בטובת כל העולם. כדתניא קצרו של דבר על שלו מברך שהחיינו על שלו ושל חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב ואי לית ליה ארעא לדידיה מברך מודים אנחנו לך וכו' כדכתבנוה במסכת תענית וחותם ברוך רוב ההודאות וקל התושבחות 95 לפנינו, רוב ההודאות וקל ההודאות. וע' מאירי דהביא שיטה כרבינו וכתב דדבר זר לומר רוב ההודאות וקל ההודאות אבל לרבינו ניחא. . פי' רוב ההודאות מרובה בהודאות 96 ז"ל רבינו בתענית שם, והשתא כיון דאמר קל ההודאות בהדי רוב ההודאות משמע רוב ההודאות ריבוי ההודאות, וע"ש במלחמות ובר"ן ובריטב"א. .

אמרו ליה מת אביו וירשתו אי איכא אחי דירתי בהדיה בתחלה מברך ברוך דיין האמת ולבסוף אומר הטוב והמטיב. פי' ובין דאיתנהו להנהו אחי בהדיה בחד דוכתא בין דאיתנהו בדוכתא אחרינא מברך הטוב והמטיב 97 המאירי הביא שיטה המצריכה שיהיו האחים שם, והריטב"א בתענית כתב כדברי רבינו ושלא כדעת רבים המצריכים שיהיה שותפו עמו. . ואי ליכא אחי דירתי בהדיה בתחלה מברך ברוך דיין האמת ולבסוף שהחיינו.

[רי"ף מד, א] מתני'. בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו. פי' איכא מאן [דאמר] דלא מברך עלייהו אלא כי מתהני דהיינו כשידור בבית וכשילבש הכלים ולאו משעה דזבין להו, והר"א ז"ל אמר דמשעת המקח מברך עליהו על ההנאה העתידה, תדע דברכת הגשמים לאו לאלתר מיתהני מיניהו ואפילו הכי מברכינן עלייהו משעת ירידתם על סוף הנאתן 98 וכ"כ הרשב"א והרא"ש ושיטמ"ק ודייקי לה מירושלמי, והסבירו דמברך על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן מחמת שעתיד ליהנות בהם ע"ש, וכ"פ בשו"ע סי' רכג. .

ירושלמי לא סוף דבר חדשים אלא אפילו שחקים חדשים הם לו, ולאפוקי דאם היה לו ומכרן וחזר וקנאן דאינו מברך עליהן. ודעת חכמי התוספות ז"ל 99 נט, ב ד"ה וריו"ח. דאין צריך לברך אלא על כלים חשובים לאפוקי מנעל וסנדל וחלוק דלא.

מברך על הטובה מעין 100 לפנינו מעין על הרעה, ופי' רבינו דלקמן עולה כגירסתו, ולגי' דקמן צריך לפרש כמ"ש בשטמ"ק ואיכא נוסחי וכו' ע"ש, וצ"ע בד' רש"י דפי' במתני' ע"ד רבינו וגריס על. הרעה. שמא תבוא לו לרעה. ועל הרעה מעין הטובה. כלומר שחייב לברך על הטובה שהיא טובה עכשיו אף על פי שהיא מעין הרעה שמא תבוא לו לרעה שתבוא לידי הפסד כגון דאשכח מציאה ויש לחוש שמא יטלנה המלך מכל מקום השתא טובה היא, וכן חייב לברך על הרעה שהיא רעה לו עכשיו מברך עליה כעין שמברכין על הרעה אף על פי שסופה טובה כגון שנכנסו מים שוטפין בתוך שדהו והשחיתו הזרע או הניר אף על פי שסופה טובה שתהא שדהו שמנה 101 לשון הר"מ בפירושו למשנה, וטעם דין זה שדברים המצוין הן [אלו] שאין במציאותן ספק ולכן מברך על מה שהוא עכשיו ולא יביט לסוף לפי שאותו הסוף אפשרי ודיו לאפשרי היותו אפשרי. .

והצועק על מה שעבר הרי זו תפלת שוא. פי' דמאי דהוה הוה. כיצד הרי שהיתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואמר יהי רצון שלא תהא אלו בתוך ביתי הרי זה תפלת שוא.

הנכנס לכרך מתפלל שתים אחת [בכניסתו]. פי' יהי רצון שתכניסני לכרך זה לשלום. ואחת ביציאתו. פי' יהי רצון שתוציאני מכרך זה לשלום. בן עזאי אומר ארבע שתים בכניסתו ושתים ביציאתו ונותן לשעבר הודאה וצועק על העתיד לבא. פי' ובהכי הויין להו ארבע דכשיכנס מתפלל יהי רצון שאכנס לשלום וזו היא לעתיד, כשנכנס מודה על שנכנס לשלום וזו היא לשעבר, וכן ביציאתו. פי' ואינן פותחות בברוך ולא מסיימות דתפלה בעלמא כעין בקשת רחמים הן.

[גמ'] גרסינן בפרק המפקיד [מב, א] תנו רבנן ההולך למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו התחיל למוד אומר ברוך 102 ברש"י תענית ח, ב כתב דמברך בשם ומלכות. וצע"ק במה שרבינו לא כתב לזה כמו לקמן גבי מקיז דם ויוצא ממרחץ שכ' רבינו דמברך בשם ומלכות ע"ש. השולח ברכה בכרי זה מדד ואחר כך בירך הרי זו תפלת שוא לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנא' יצו ה' אתך את הברכה באסמיך.

פיסקא. בנה בית חדש. אמר רב הונא לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן. פי' לא במקח ולא בירושה. אבל יש לו כיוצא בהן אינו צריך לברך. פי' אע"ג דלא קנאן אלא שבאו לו בירושה דהא מכל מקום אין אלו חידוש אצלו הואיל ויש לו. ור' יוחנן אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך. פי' בין אין לו בין יש לו דאע"ג דיש לו בירושה הואיל ולא קנה אותן צריך לברך עכשיו על שמחת המקח דארעא קמיתא היא לו לענין מקח. וכתב רבינו ז"ל 103 לפנינו ברי"ף אי' מכלל דאי קנה וחזר וקנה לכו"ע אי"צ לברך והוא ל' הגמ'. ובדק"ס הובא מגמ' כת"י כלשון שכ' רבינו בשם הרי"ף. מכלל דאי קנה וחזר וקנה הואיל ועכשיו אין לו כיוצא בהן דברי הכל צריך לברך. כלומר מדאיפליגו אינהו ביש לו בירושה ולא קנה אלא אלו מכלל דאם אין לו עכשיו אע"ג דכבר קנה כיוצא באלו שהוא קונה עכשיו צריך לברך על אלו הואיל ואין לו. לישנא אחרינא אמר רב הונא לא שנו אלא שלא קנה כיוצא בהן. פי' בכי האי גונא צריך לברך אע"ג דיש לו בירושה דמכל מקום חידוש הוא לו לענין קנייה. אבל קנה כיוצא בהן. פי' ויש לו. אינו צריך לברך ור' יוחנן אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך. פי' דאע"ג דקנה כיוצא בהן וגם יש לו צריך לברך על כל קנייה וקנייה. וכתב רבינו ז"ל וקיימא לן כר' יוחנן וכלישנא בתרא דאמר בין קנה כיוצא בהן בין לא קנה (ב)כיוצא בהן בין אין לו כיוצא בהן בין שיש לו כיוצא בהן צריך לברך וכן הלכתא.