רא"ה על ברכות קטז

אמר רבי יהושע בן לוי הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה לאחר שנים עשר חדש ברוך מחיה המתים.

הרואה בתי ישראל 84 כ"ה בגמ' אבל ברי"ף לפנינו בתי כנסיות. בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה בחורבנן אומר ברוך דיין האמת בתי אומות העולם בישובן אומר בית גאים יסח ה' בחורבנן אומר קל נקמות ה' וגו'. הרואה קברי ישראל אומר ברוך אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין והמית אתכם בדין והוא עתיד להקים אתכם לחיי העולם הבא בדין ברוך אתה ה' מחיה המתים הרואה קברי אומות העולם אומר בושה אמכם [מאוד] חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה.

הרואה את הכושי ואת הגיחור. פי' אדום. ואת הלוקאן. פי' לבן יותר מדאי. והננס ופתי הראש. פי' שכל שער ראשו דבוק זה בזה 85 כן פי' רש"י. . וברדקיהוס 86 בגמ' הדרניקוס וברי"ף לפנינו בדריקנוס. אומר ברוך משנה הבריות. ראה את החיגר ואת הסומא ואת הקיטע ומוכי שחין ובהקנין. פי' עדשנין. אומר ברוך דיין האמת ואם ממעי אמן אומר ברוך משנה הבריות. פי' וכתב הראב"ד 87 הובא במאירי ושטמ"ק ובטור סי' רכה וע' לשונו בספר הבתים הל' ברכות יג, ט ובמאורות. ז"ל שהברכות הללו נתקנו על הצער שמגיע לו לאדם בראותו את שינוי הצורה או על ריבוי הכיעור שבאותה בריה והוא מצטער בכך, לפיכך אין לברך אותן אלא על ישראל מפני שהוא אח לצרתו, אבל לא נתקנו לברך הבורא ית' על הדין שהוא דן בענינים אלו את המחוייבין, שאם כן היה להם לתקן ברכות על שבאו לו לאדם בגופו או בממונו בין לישראל בין לאחד מן האומות 88 מדברי רבינו נראה דהראב"ד גם אברכת משנה הבריות קאי דסובר הראב"ד דאין מברך על עצם ראיית דבר מחודש אלא בבריות טובות על ההנאה ובבריות כעורות ומשונות על הצער ולכן דוקא במצטער, וגם בברוך דיין האמת אינו מברך על הדין והעונש שדן השי"ת (דלפ"ז היה מברך על עצם הנהגת דינו של השי"ת ואף על גוי שאינו מצטער בזה) אלא על צערו הוא מברך ובמצטער דוקא, וכ"ה במאירי אלא דהמאירי נחלק על הראב"ד וסובר דמברך על עצם ראיית דבר מחודש ע"ש, וכן מוכח באבודרהם ברכות שער שמיני וכ"נ מדברי שאר הראשונים בשם הראב"ד, וכן הבין הב"י בדברי הטור והק' דא"כ למה מברכים על קוף וקיפוף שאין לו צער, והב"ח והמ"א והגר"א כתבו דהראב"ד קאי אדיין האמת דאין מברך על העונש שענשו השי"ת אלא בדואג ומצטער על זה ולא אמשנה הבריות (וע' מ"א דכ"ה ברבינו ירוחם ח"א דף קד, ב אך בד' רי"ו שם צ"ע שהביא ד' הראב"ד דרק בפעם ראשונה מברך שזה לכו"ע גם במשנה הבריות וברי"ו משמע דאינו אלא בדיין האמת) ובמכתם מבואר כשיטה זו אבל לא בשם הראב"ד. והשתא קשיא קו' הב"י לפי המבואר בראשונים כהבנתו, ונראה דמשנה הבריות דפיל וקוף וקיפוף הוא על ההנאה מצורתם המשונה אבל באדם אין שייך ליהנות מזה וגם אינו צורה מהנה רק ששונה משאר בנ"א באיזה מום וחסרון ובו אינו אלא משום הצדקת מעשה השם שבראו כך או שעשאו כן אח"כ ובמצטער דוקא. ובמ"ב פסק דלא כהב"י ולהאמור לא יצא מידי ספק ברכות. . ועוד כתב שדיו לברך על זה פעם ראשונה שרואהו ולא מכאן ואילך לפי שכבר עבר צערו בראיה ראשונה. וכן הרב אומר בברכות של בריות נאות שהן מפני ההנאה שמגעת לו לאדם בראותו דבר שמרחיב את נפשו, ואחד גוי ואחד ישראל שוין בכך ודיו בפעם ראשונה, פי' שאף על פי שאסור לומר כמה נאה גוי זה מותר לברך על זה לאומן שעשאו 89 כן הוא בע"ז כ, א דאסור משום לא תחנם אבל מברך ברוך שככה לו בעולמו. . תנו רבנן הרואה את הפיל והקוף ואת הקפוף אומר ברוך משנה הבריות. פי' רבינו שלמה קפוף שקורין וולטור ויש לו לסתות ולחיים כאדם. ראה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו.

פיסקא. על הזיקין ועל הזועות. מאי זיקין אמר שמואל כוכבא דשביט. פי' שנראה כמדלג ברקיע ונעשה כשבט.