רא"ה על ברכות קה

תנו רבנן ישראל שהדליק מגוי או גוי מישראל מברכין עליו. פי' גוי מישראל משום דהיתירא הוא, ישראל מגוי משום דכי מברך אתוספת מברך ולא אעיקרה דאיסורא אלא אתוספת שנוסף ודאי בהדלקה זו 24 כן איתא בגמ' דאיסורא איתיה וכי קא מברך אתוספתא דהיתירא קא מברך. , והויא לה האי תוספת כאור היוצא מן העצים ומן האבנים שמברכין עליה במוצאי שבתות [פסחים נד, א] 25 שם מבואר דבמוצאי יוה"כ אין מברכים כי אם על אור שדלק ביוה"כ אבל במוצ"ש מברכים גם על אור שנתחדש אחר שבת משום שבמוצ"ש הוא תחלת ברייתו, ונראה דאור שדלק בשבת אין מברכים עליו במוצ"ש משחשכה מיד משום תחלת ברייתו אלא משום אותו טעם שמברך במוצאי יוה"כ, וזהו שביאר רבינו דחשבינן תוספת כאילו נברא עתה דומיא דאור דעצים ואבנים ולכן מברכים אתוספת משום תחלת ברייתו (דאין משמע כונת רבינו לומר דאע"פ שנתחדש אחר שבת מברכים כמו ביוצא מעצים ואבנים אלא משמע דבא לומר דחשיב כאילו נברא דאל"כ מצד הטעם שמברכים במוצאי יוה"כ א"א לברך כיון דבשבת לא היה ומצד תחלת ברייתו א"א לברך דמ"מ אין זה אור שנברא עתה אלא מכח האור דשבת בא להכי קמ"ל דחשיב כנברא עתה). שבו היה תחלת תשמישו לאדם שנברא ביום ששי וליל שבת לא נשתמש באור שלא זכה לו ובמוצאי שבת [זכה] לו וחשיב גביה כתחלת יצירתו כאילו נברא האש באותה שעה ולפיכך מברכין באור היוצא מן העצים ומן האבנים ובתוספת שעיקרו איסור דהויא תוספת כאילו נברא. גוי מגוי אין מברכין עליו. פי' אף על גב דאיכא תוספת דאמרינן דהויא כאילו נברא ומן הדין היה ראוי לברך עליו אפילו הכי אין מברכין עליו. גזירה משום גוי ראשון 26 לפנינו איתא עוד ומשום עמוד ראשון ופירש"י דכל רגע נוסף עליו אלא שאסור שמא יברך משחשכה מיד. .

פי' והאי ברכה דאור לאו ברכת הנהנין היא שאם כן בכל שעה יברך אלא כעין ברכת השבח היא 27 כ"ה ברמב"ן כאן, הובא בשיטמ"ק ובמ"מ פכ"ט שבת וברבינו דוד וריטב"א ור"ן פסחים נד, וכ"כ הרא"ש בסי' ג, והטעם שאין בו ברכת הנהנין כתב רמב"ן דאין ברה"נ אלא בהנאה הנכנסת לגוף כמו אכילה ושתיה וריח ולא בכל ענין הנאה וכעין זה כתבו תוס' פסחים נג, ב. והרא"ש כתב דמברכין לזכר בעלמא על בריאתו, אבל הרמב"ן כתב דברכת השבח הוא כרואה ים הגדול וכיוצא בזה אלא שכיון שאור האש משמש תדיר אין מברכין עליו אלא במוצ"ש ויוה"כ שהיה אסור ביום ונתחדש הנאת תשמישו משחשכה או במוצ"ש אף באור היוצא מעצים ואבנים כיון שהוא זמן ברייתו והרי זה כרואה חמה בתקופתה ע"ש ובחי' רבינו דוד והר"ן בפסחים. ולשון רבינו דהוא כעין ברכת השבח משמע דאי"צ בזה לגדרי ברכת השבח ממש ואדרבה מצד גדרי ברכת השבח דעלמא אין לברך על האור אלא תקנה וברכה מיוחדת היא לשבח על בריאת האור כל שיש בו חידוש דהיינו באור שהיה אסור בתשמישו והותר לו או באור מחודש מעצים ואבנים במוצ"ש שהוא זמן תחלת יצירתו. ונראה בדברי רבינו דבאור שכבר דלק מע"ש בעינן גם במוצ"ש לטעמא דניתר תשמישו אלא דבאור שנתחדש שיצא מעצים ואבנים איכא טעמא דתחלת ברייתו במוצ"ש וזה כמוש"כ בהערה 25, וכן נראה מדאין מברכין במוצ"ש על אור שלא שבת משום תחלת ברייתו וכ"מ ברמב"ן ע"ש. ועיין במכתם ובמאורות כאן ובמהר"ם חלאוה בפסחים דסברי דהוא ברכה"נ. , ובכל שעה שנאסר בתשמישו מברך עליו כשבא זמן היתרו, ולפיכך מברך במוצאי שבת וכן במוצאי יום הכפורים, אלא שבמוצאי יום הכפורים אינו מברך על אור היוצא מן העצים ומן האבנים כדאיתא בפסחים [נד, א] ולא בנר שהודלק מנר שלא שבת דההוא תוספת חשיבו כאור היוצא מן העצים ומן האבנים דמוצאי יום הכפורים לא חשיב זמן ברייתו הילכך ליכא לברוכי אלא על עיקרו ששבת לגמרי, לפיכך נהגו ביום הכפורים להדליק (ב)נרות בבית הכנסת ולברך עליהם בבתיהם 28 ר"ל דמדליקין נרות מעששיות שבבהכ"נ ומברכים עליהם בבתיהם ואין לוקחין מן הגוים דבמוצאי יוה"כ אין מברכין אלא על עיקר ששבת ביוה"כ, ודברים אלו מיסודו של הרמב"ן שם ע"ש, והובא בשו"ע סי' תרכד. ובפשוטו מוכח דיכול לברך על עששיות שבבהכ"נ וצע"ק על הה"מ בפכ"ט שבת שהביא בהכ"ז דברי רמב"ן אע"פ שכתב לעיל שעל נר של בהכ"נ אין מברכין וכדברי הר"מ וכך הוא מנהגם ע"ש, ועיין ביאה"ל סי' תרכד. , הילכך ביום הכפורים שחל בשבת לא צריך דהשתא משום שבת ראוי לברך במוצאו על הנר שהדליקו מגוי כדפרישנא 29 עיין שעה"צ סי' תרכד סק"ט שהביא דברי רבינו לאפוקי מהמג"א שכתב לא כן ע"ש. , ומכל מקום אפילו כשחל להיות בשבת אין מברכין בורא עצי בשמים שאינו צריך חיזוק אדרבה הנאה היא לו כשהגיע זמן שמותר לו לאכול 30 היינו דבשמים משום דמצטער שיצאה שבת שיש לאדם בה נשמה יתירה (רוחב לב למנוחה ושמחה ולהיות פתוח לרוחה למאכל ומשתה ואין נפשו קצה עליו, רש"י ביצה טז, א) וצריך חיזוק והכא אדרבה נפשו מצטערת בתענית ונהנה שיכול לאכול מעתה, וכ"כ הכלבו הובא בב"י סי' תרכד ופסק כן בשו"ע, ויש חולקים ע"ש בב"ח ומג"א ומ"ב. .

תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב גוים אינו מברך ואם רוב ישראל מברך. דאזלינן בתר רובא. ומחצה על מחצה נמי אמרינן בגמרא דמברך, פי' משום דספיקא דרבנן לקולא 31 היינו דחיוב ברכה על האור מדרבנן הוא ולכן יכול לתלות שהוא של ישראל, ועיין בריטב"א ובמאירי בשם הראב"ד דמבואר דגם כן אמרינן בה ספיקא דרבנן לקולא ע"ש. .

[רי"ף לט, ב] תני חדא אור של כבשן. פי' של סיד. מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין לא קשיא הא לכתחלה הא בסוף. פי' לכתחלה אין מברכין דלשרוף האבנים נעשה ולאו להנאת בני אדם ולא לתשמישן 32 לשון זה משמעו כשי' רבינו להלן דאי"צ להאיר דוקא אלא כל שעשוי להנאת גופן של בנ"א ותשמישן מברכין עליו. , ולבסוף עושין בו אור לראות בפי הכבשן והתם מברכין דלהשתמש לראות באורו נעשה 33 וכן פירש"י עד"ז אלא דרש"י פירש שבסוף מדליקין אור גדול מלמעלה למרק שריפת האבנים ומשתמשין נמי לאורה ומבואר דאף שאינו להאיר בלבד ויתר על כן משמע דתכליתו העיקרית היא מירוק שריפת האבנים אלא דגם משתמשים לאור מ"מ כיון דמשתמשים מברכים עליו משא"כ לרבינו עושין האור להאיר ולראות וי"ל דאם אין עשוי לאור בלבד אלא גם לשריפת אבנים וכיו"ב ועכ"פ אם מטרתו העיקרית היא לשריפת אבנים אין מברכים עליו, ועיין תר"י בשם רבו גבי נרות בהכנ"ס דלהאיר ולכבוד אין מברכים וזה דלא כרש"י, ויעו"ש גבי אור כבשן ותנור דפירש ע"ד רבינו, וראבי"ה סי' קמא כתב כרש"י דעשוי לכבוד ולאורה מברכים, ועיין להלן הערה 37. ופי' אחר מובא ברשב"א בשם רה"ג דבתחלה שלא אחז האור בעצים אין אורו צלול מחמת העשן אבל בסוף שאורו צלול מברכים עליו וכ"פ הראב"ד הובא בהשלמה וכ"פ ר"ח הובא בתורי"ח, והראב"ד בזה לשיטתו כמ"ש להלן דל"צ להאיר אלא כל שעשוי לאיזה תשמיש ולא לכבוד בעלמא מברכים עליו ולכן כבשן נמי מברכים כל שאורו צלול, ורבינו סובר להלן דל"צ להאיר אבל צריך שיהא תשמיש והנאת גופן של בנ"א משא"כ בכבשן. .

תני חדא אור בית המדרש מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב. פי' איכא חשוב מברכין דלכבוד החיים דהיינו לכבודו ולהנאתו הוא 34 וכ"פ תוס' בשם ר"ח אבל רש"י פי' להיפך דבדאיכא אדם חשוב לכבודו הוא משא"כ בדליכא אדם חשוב להאיר להם נעשה, והנה בלשון רבינו נראה דל"צ נעשה להאיר לאדם חשוב אלא אף אי נימא כרש"י דנעשה לכבודו ולא להאיר לו מ"מ כיון דהוא בשביל החיים ולא בשביל מתים מברכין וזה לשיטתו להלן דל"צ הנאת אורה דוקא אלא כל שנעשה להנאת בנ"א מברכין וסובר דה"ה לכבוד בנ"א חשיב ג"כ כמו להנאתן, ורש"י לשיטתו דבעינן לאורה דוקא, מיהו משמע בלשון רבינו דפליג גם במציאות דנעשה להאיר ולהנאת האדם חשוב דזהו כבודו שאין מסתפקים בשבילו באור הירח וכ"ה בלשון תוס' והרשב"א. ודעת הראב"ד משמע דעשוי לכבוד אף לכבוד אדם אין מברך עליו והכא נעשה להאיר לאדם חשוב ולכן מברך, יעוין בס' המאורות שהביא דבריו, וע"ש בס' המאורות מ"ש להוכיח מהירושלמי דאף לכבוד בנ"א מברכין. , ליכא אדם חשוב לכבוד בית המדרש בעלמא הוא ולאו לכבוד בני אדם ולהנאתן.

תנו רבנן היו יושבין (לבית) [בבית] המדרש והביאו אור לפניהם. פי' ובאין לברך על האור שאין רוצין לשהות לסדר על הכוס או שאין להם כוס 35 תליא בפלוגתא דת"ק ור"י בפסחים נד, א הובא ברי"ף להלן אם מברך כשרואה מיד או סודרן על הכוס. . [בית שמאי אומרים] כל אחד ואחד מברך מפני ביטול בית המדרש ובית הלל אומרים אחד מברך לכולן משום ברב עם הדרת מלך.

תנו רבנן גחלים לוחשות מברכין עליהן אוממות אין מברכין עליהן היכי דמי לוחשות אמר רב חסדא כל שאילו מכניס להם קיסם והן דולקות מאליהן. וטעמא דמברך אגחלים אף על גב דלא קיימי להאיר משום דהן עשויין ועומדין להנאת בני אדם דהיינו לבשל 36 מפורש דעת רבינו דאי"צ להאיר דוקא אלא ה"ה לבשל ולהתחמם וכן הוא דעת הראב"ד הובא בשטמ"ק ומאירי כאן (ועיין עוד בשטמ"ק ומאירי לעיל נב, ב אהא דאמרי בגמ' לב"ה דמברכין מאורי האש דכמה נהורי איכא בנורא ופירש הראב"ד שיש בו כמה תשמישין), אבל רש"י גבי מהלך חוץ לכרך וראה אור וכו' וגבי אור של תנור סובר דבעינן לאורה דוקא והך דגחלים כתבו שיטמ"ק ומאירי דאיירי בעשויות לאורה ע"ש. וכבר הובא לעיל הערה 33 דהראב"ד מפרש בהך דתנור דבתחלה אין אורו צלול ולא משום שאינו לאורה, אכן יל"ע איך מפרש רבינו בהך דתנור, דהראב"ד פירש גם גבי אור של כבשן דבתחלה אין אורו צלול דסובר דגם זה חשיב הנאה ותשמיש מה ששורף בו אבנים לסיד אבל רבינו הא לא פירש כן דסובר דבעינן הנאת גופו דוקא כמבואר בדבריו כאן, וא"כ כיון דלענין כבשן לא פירש כהראב"ד הוא הדין לענין תנור אינו מפרש כהראב"ד דאם לגבי תנור הפי' מחמת שאין האור צלול מכח העשן כל שכן שזהו הפי' גבי כבשן, ועוד נראה דמדלא הביא הרי"ף הך דתנור יראה דחד פירושא וענינא הוא בתנור וכבשן (אא"כ נימא דהרי"ף לא גרס לה דלפ"ז גם ליכא קושיא על רבינו מתנור), ונראה לומר דלרבינו שסובר דשריפת אבנים לסיד לא חשיבא הנאה לברך על אור זה מחמת שאינו הנאת גופן של בנ"א, לפ"ז יש לפרש גבי תנור נמי דבתחלה היינו שמסיק העצים ועדיין לא הניח התבשיל עדיין אינו בגדר הנאת גופן של בנ"א דאכתי לא משתמש ונהנה בו ובסוף כשמניח התבשיל ומבשל עליו אז הוא דמברך דאיכא הנאת גופן של בנ"א. ובהך דיצא חוץ לכרך וראה אור עבה כפי הכבשן ופירש"י דאם אינו עבה כל כך אינו לאורה אלא לבישול וקשיא ארבינו (ומיהו איכא דלא גרסי לה כמ"ש בהשלמה), נראה דלרבינו איירי באור של כבשן וזהו דקאמר אם עבה כפי הכבשן וכדפירש רבינו דבסוף מדליקין אור לראות בפי הכבשן מברך עליו. ויעוין רמב"ן שביאר למה אין מברכים בכל לילה שלא נתחדשה בלילה דתשמיש האש ואורו צריכים לו תדיר ומדהזכיר תשמיש האש נראה כהראב"ד ורבינו דלא רק אור שיש באש גורם הברכה. אכן צריך לבאר בזה הא דגם להראב"ד ורבינו אין מברכים אלא למראה עיניו כמ"ש רבינו דלכן בעינן גחלים לוחשות, וקיי"ל כרבא דיאותו יאותו ממש הוא שיוכל הוא להכיר ע"י האש, ואיכא דאמרי דבעינן נשתמש בה ממש לרבא כמ"ש רבינו לקמן, ונוסח הברכה הוא מאורי האש ואף להראב"ד בדעת ב"ה דאומר מאורי האש מחמת שיש בה תשמישים נוספים מ"מ מה שנתפרש בברכה להדיא הוא אורה. ונראה מבואר דעיקר הברכה גם לרבינו והראב"ד הוא על אור שעושה האש דזהו עיקר שבח שבה (ועיין ברמב"ן הנ"ל) אלא דלרש"י ממילא צריך שתהא האש עשויה לזה דכשמשתמשים באש לאורה אז מברכים על שברא השי"ת אש לאורה אבל להראב"ד ורבינו כל שעשויה לתשמיש וצורך בנ"א יכול לברך על תשמיש אורה דגם שאר צרכים שייכי בהברכה אע"פ שאין עיקר הברכה בעבורם וכל שהיא אש לצורך בנ"א ולא לכבוד בעלמא שפיר מברכים על צורך ותשמיש אורה, ולהראב"ד נרמז הדבר בהברכה שמברכים מאורי ולא מאור מחמת שאר תשמישים שישנם באש, וצ"ע עוד בזה. גם צ"ע במה פליגי הראב"ד ורבינו בהנאות שאינן הנאת גוף בנ"א, וגם מחלוקתם בנעשה לכבוד בנ"א ולא להאיר להם, עיין בהערה 34, צריכה ביאור. ודרך תשמישו והנאתו של אור בכך והנאת גופן של בני אדם חשוב, וכן להתחמם בו, מה שאין כן לכבשן של סיד. ומכל מקום אינו מברך לעולם אלא למראה עיניו, דהיינו ראויות להאיר, דהיינו לוחשות.

לא על הנר ועל הבשמים של מתים. תנו רבנן כל שמוציאין לפניו ביום בלילה אין מברכין עליו. פי' דלכבודו הוא ולאו להנאת החיים 37 אע"פ דמ"מ מאיר בלילה כתבו תר"י והרא"ש דכיון דאינו להאיר בלבד אין מברכין, ובשטמ"ק כתב דאיכא סיהרא ואין צריכין נר משא"כ במוציאין בלילה בלבד הרי שהוא בשביל להאיר יותר וכ"כ המכתם בשם הראב"ד, ועיין מש"כ לעיל הערה 33 דדעת רש"י וראבי"ה כהראב"ד ושיטמ"ק ובדעת רבינו אין ראיה ע"ש ופשטות דבריו כאן משמע דאין חילוק ואף אם צריכים לו מ"מ כיון שהוא לכבוד אין מברכין, אך מ"מ נראה דהכא עיקרו לכבוד אבל נר שהוא לכבוד ולאורה יחד י"ל דמברכין לרבינו. . כל שאין מוציאין לפניו ביום. כלומר שאינו חשוב כל כך להוציא נר לפניו ביום. בלילה מברכין עליו. דלכבוד החיים [הוא] 38 ברי"ף לפנינו נוסף מ"ט כל מידי דלאו לאור עביד לא מברכינן עילוה, ובסמוך הובא בדברי רבינו לשון הרי"ף מ"ט כל מידי דלאו לריחא וכו' ולפנינו ליתא, והיינו דתחת לאור גריס לריחא ולאחר דינא דבשמים, וכן נראה כגירסת רבינו ע"פ סוגיא דגמ' ע"ש, וגירסא דקמן אינה נכונה לדעת רבינו דגם עשוי לבשל ולחמם מברכין עליו. .

אמר רב הונא בשמים של בית הכסא ושמן העשוי לעבור את הזוהמא אין מברכין עליו מאי טעמא כל מידי דלאו לריחא עביד לא מברכינן עליה 39 עיין הערה הקודמת. (עיין בדברי רבינו לעיל מג, ב גבי מורח באתרוגא ובהע' שם מש"נ בהך הילכתא דסוגיין). . כלומר דלא חשיב להנאה לעבורי זוהמא.

תנו רבנן הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח אפילו ישב שם כל היום כולו אינו מברך אלא אחת נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם.

תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח טוב אם רוב גוים אינו מברך ואם רוב ישראל מברך. פי' משום דסתם מסיבתן לעבודה זרה כדאמרן 40 עיין בהערה 22, וקשה דאם האיסור רק במסיבה הא הכא הריח סתם אמרינן, והר"מ פ"ט ברכות כתב בשמים של מסיבה של גוים וכו' ואח"כ כתב ברייתא זו כלשונה, ועיין במכתם בשם הראב"ד שהק' כן ותי' דבשמים סתם לא חיישינן לע"ז אבל ריחא מסתמא של קטרת היא וסתם קטרת גוים לע"ז, וצ"ע אם י"ל כן בדברי הר"מ ורבינו. .

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן היה מהלך בשוקי טבריא בערבי שבתות או בשוקי ציפורי במוצאי שבתות והריח ריח אינו מברך מפני שעסקן לגמר את הכלים. פי' והכשר הכלי לא חשיב הנאת בני אדם בגופן של בני אדם, וכן אתה דן באור שנעשה לכך או שנעשה לעשות בו כלים 41 היינו לגמר את הכלים או לעשות כלים כמו שעושים כלי חרס בכבשן. וביאור דברי רבינו דצריך ביאור למה אין מברכין על מה שעושים לגמר את הכלים הרי הכונה בשביל ריח וביאר רבינו דאינו עושה בשביל שיכנס עתה ריח לגופו אלא שהבגד יהא מבושם ואין כאן הנאה דריח בגופן של בנ"א אלא בהבגדים שמכשירם, וסובר רבינו דהוא הדין בנר בכה"ג וזה לשיטתו שביאר לעיל דאין מברכים על אור כבשן אף שהוא לצורך בנ"א כיון שאין כאן הנאה בגופן של בנ"א אבל להראב"ד לעיל דאור כבשן מברכין עליו (בסוף שאורו צלול) כיון שעשוי לצורך בנ"א הוא הדין דמברך באופנים אלו שכתב רבינו, ושאני בשמים דמברך על הנאת הריח הנכנס לגופו משום ברכת הנהנין. .

גרסינן בפרק אין עומדין [לעיל לג, א] רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא. פי' ואיסורא דרבנן הוא כדפרישנא לעיל [כא, א] בסייעתא דשמיא.