רא"ה על ברכות קב

ומגביהו מן הקרקע טפח אמר רב חייא בר חיננא דאמר קרא כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא 234 לפנינו ברי"ף נוסף ומשגרו לאנשי ביתו במתנה כי היכי דתתברך דביתהו. . פי' וכל הני דאמרן אפילו למאן דאמר [פסחים קיז, ב] ברכה אינה טעונה כוס, דהני מילי לענין לחזר עליו כדרך שמחזרין על כל המצות אבל היכא דאית ליה ודאי מברך עליו ומצוה הוא 235 וכ"כ רבינו לקמן נב, א ע"ש בהע' 16 מש"נ בזה. , כדאמרן כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים [חולין פז, א] 236 והובא גם במלחמות (לט, ב) וצ"ע דמבואר שם בחולין דבהמ"ז מצד עצמה שוה ארבעים זהובים אף בלא כוס, וע"ש בפי' הלכות הרי"ף לרבינו שכתב כוס של ברכה שוה מ' זהובים פי' ואפילו היכא דליכא אלא ברכה לחודה כי הא (דברכת כיסוי הדם), ומ"ש כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים לכאורה הכונה למי שמברך על הכוס, אכן הרמב"ן והמלחמות מפרשים כנראה שבהך ענינא דשכר ברכה עשרה זהובים יש בזה מעלה מיוחדת לכוס של ברכה, (דהברכה ממשכת שפע ע"י קישור עשרת המדות במקור הברכה השי"ת וכוס של ברכה כלי קיבול לברכה ונאמרו בו עשרה דברים). ובכולי תלמודא אמרינן כוס של ברכה.

אמר רב אשי אין משיחין בכוס של ברכה. פי' מכיון שנוטל את הכוס בידו לברך אסור לו 237 משמע דלשאר המסובים מותר וכ"מ ברש"י ותוס' ורא"ש, אבל תר"י כתבו בשם רבני צרפת דכל היוצאים ממנו אסור להם לשוח, וע' ב"י סי' קפג. לדבר עד שיברך.

אמר רב אשי אין מברכין על כוס פורענות מאי כוס פורענות אמר רב נחמן בר יצחק [כוס שני]. פי' ואע"ג דאמרינן דכוס [של] ברכה מצטרף לטובה ולא לרעה [פסחים קט, ב] 238 לענין ד' כוסות דאין בהו משום זוגות דכוס של בהמ"ז אין מצטרף לרעה להשלים לארבע. ההיא בכוס שלישי ורביעי כדאיתא בפסחים 239 כונתו דכוס של בהמ"ז שלישי אין מצטרף לעשות הבא אחריו רביעי אבל כשהוא בעצמו שני יש לחוש וכ"כ בשיטמ"ק. . תניא נמי הכי השותה כפלים לא יברך. פי' על אותו כוס הכפול 240 דלא כתר"י שפי' אחר ששתה כפלים, ומ"ש לעיל כוס שני היינו שלא יברך אחר כוס שני. . משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל. כלומר לטובה 241 אולי כונתו דהכון לקראת אלהיך ישראל לקבל טובו ית' ולא בדבר המביא נזק. והעומד משולחנו ושתה זוגות ניזוק על ידי שדים כדאמרינן בערבי פסחים [קי, א]. ונותן עיניו בו דלא ליסח דעתיה מיניה. אמר רבי אבהו ואמרי לה במתניתא תנא אוכל כשהוא מהלך עומד ומברך עומד ואוכל יושב ומברך מיסב ואוכל. כלומר שהוא מוטה. יושב ומברך והלכתא בכולהו יושב 242 לפנינו ברי"ף יושב במקומו ויברך, ועיין בר"מ פ"ד ה"א ובביאור הגר"א ס"ס קפג. ומברך.

סליק פירקא בסייעתא דשמיא

אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין. פי' אומר קידוש ואחר כך אומר בורא פרי הגפן. ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום.

בית שמאי אומרים נוטלין לידים תחלה ואחר כך מוזגין את הכוס. פי' דידים שניות דגזרו עליהם חכמים להיותן שניות כדאיתא בשבת [יג, ב] ופוסלין את התרומה, ומשום סרך תרומה גזרו חכמים שלא לאכול בלא נטילת ידים [חולין קו, א] וכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחלה [פרה ח, ז] ומשקין טמאין מטמאין כלים הנוגעים בהן, ואף על גב דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה ואוכלין ומשקין לא אפשר להו למיהוי אב דכל שאין לו טהרה במקוה ונטמא מאחרים אינו נעשה אב הטומאה, אפילו הכי גזרו חכמים במשקין לטמא כלים גזירה משום משקה הזב כלומר רוקו ומימי רגליו שהם אבות ומטמאים כלים, לפיכך אמרו בכל משקה טמא שיטמא כלים שלא יבוא לטעות בין משקה למשקה [נדה ז, ב] ולהכי אמרי בית שמאי דנוטלין לידים תחלה שאם מוזגין את הכוס תחלה פעמים משקה טופח לו מאחוריו ויגע בו בידים טמאות ויטמאו המשקין ונטמא הכוס מחמת המשקין ונטמא גם כן (מפני) מה שבתוכו 1 כל זה מבואר בגמ', ומש"כ רבינו ונטמא גם כן מה שבתוכו לא שממילא נטמא תוכו דאחוריו טמאין ולא תוכו אלא צ"ל דכונתו למה שאמרו בגמ' דחיישינן לניצוצות ופירש תר"י דחיישינן שיתערבו טיפות מהמשקה שעומד אחורי הכוס עם מה שבתוך הכוס, ולא כפירש"י בהך דניצוצות ע"ש. ואין לפרש דכיון דהמשקה טופח הרי כשנוגע במה שמאחוריו ממילא נטמא מה שבתוכו דאם כן למה לי הא דנטמא הכוס, ועיין שיטמ"ק. . ובית הלל אומרים מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. פי' דלא חיישינן להכי 2 דלא חיישי לניצוצות ומותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאין. וטעמיהו מפרש בגמרא 3 היינו דאדרבה כיון שמותר לדעתם להשתמש בכלי שאחוריו טמאין איכא למיחש לכלי שאחוריו טמאין ואחרי הנטילה יגע בו במים שבידיו ויתטמאו מן הכלי ויטמאו לידיו לכן מוזגין תחלה ואח"כ נוטלין הידים. , וטעמא אחרינא לבית הלל כדי שיהא סמוך לנטילה סעודה 4 כמ"ש בגמ' דאף למאי דחיישי ב"ש לניצוצות הא עדיפא דבעינן תיכף לנט"י סעודה. .

[גמ'] תנו רבנן אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין שהיום גורם ליין שיבוא. כלומר שבשביל הקידוש בא היין. וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא. הילכך קדושת היום קודמת וברכתו קודמת. ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום שהיין גורם לקידושא שתאמר. פי' שאם אין יין אין קידוש 5 להני דסברי דיין מד"ס ומה"ת יוצא בדברים פירש המאירי דאין קידוש בא בפ"ע שלא בכלל התפלה כי אם על היין. , ואם בא לקדש על הפת הרי פת במקום יין. דבר אחר ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. פי' בזבחים [צא, א] ילפינן לה מקראי דכתיב במוספין מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה, מלבד משמע לאחר שהקרבתם התמיד תעשו המוספין, וקא דרשינן אשר לעולת התמיד קרא יתירא למילף שבשביל שהוא תמיד הקדימו התורה, ומכאן אתה למד לכל התדירין.

[רי"ף לח, ב] פיסקא. בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ובית הלל אומרים מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. כתב רבינו ז"ל האי כוס כוס של קידוש הוא. פי' והוא הדין בחול ביין הבא קודם סעודה 6 וכן פירשה רש"י ביין הבא לפני המזון ויתכן שהוא בדוקא דסובר דכוס של קידוש מותר ליטול ידיו קודם יעו' פסחים קו, ב ורשב"ם ותוס' ובב"י סי' רעא. (ולו"ד רבינו י"ל דהרי"ף לא פירשה ביין שלפני המזון דבזה כו"ע מודו דבעינן שלא יפסיק בזה בין נט"י לסעודה כיון דמביאין אותו לפני הסעודה ובקידוש דוקא דשייך לסעודה דבעינן במקום סעודה הוא דפליגי, ועיין מאירי). ולאפוקי כוס הבא בתוך סעודה דדינא אחרינא הוא כדאיתא בגמרא [מג, א].

מתני' בית שמאי אומרים מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים. פי' מים אחרונים. ובית הלל אומרים נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.