רא"ה על ברכות קא

מי שאכל ושכח ולא בירך המוציא ונזכר עד שלא גמר סעודתו, פי' עד שלא גמר לאכול 230 לאפוקי מפי' המכתם דגמר סעודתו היינו שהסיח דעתו כגון שאמר הב ונבריך אבל כל זמן שלא הסיח דעתו מברך אע"פ שאינו אוכל עוד, ונראה דגם לרבינו אין הפירוש שברכתו חלה על מה שיאכל, דהרי רבינא קאמר הלכך אפילו גמר סעודתו וכו' ופרש"י כיון דאם נזכר באמצע מברך אפילו גמר נמי מברך, ועוד צ"ב מאי בעו מרב חסדא אם מברך קודם שגמר, וע"כ תקנת חיוב ברכה אינה על כל חתיכה שאוכל אלא על עסק אכילה, דמהאי טעמא אם בירך בתחלה אי"צ לברך עוד, אא"כ נמלך דהו"ל אכילה חדשה, ולכן כיון דצריך לברך לפני אכילתו בעו מיניה דרב חסדא אם יכול לברך באמצע אף דאינו מברך עובר לאכילתו, והשיב דיכול לברך והבין רבינא טעמו משום דדיעבד מברך גם לאחר אכילתו אבל גמ' מסיק דלא כרבינא וטעמא דרב חסדא דכיון שעדיין עסוק באכילה לא נדחה מן הברכה ואכתי יכול לברך אף שאינו עובר לאכילתו, והמכתם מפרש דכל זמן שלא נסתלק מאכילתו יכול לברך עליה אף אם אין אוכל מיד ואף אם לא יאכל לבסוף, אבל רוב הראשונים מפרשים דאין הברכה חלה אאכילתו אלא כשממשיך לאכול ומברך ואוכל, ומש"כ הריטב"א פ"א ה"ד דמברך על מה שנשאר לו לאכול וכ"כ מג"א סי' קסז נראה דמודו להאמור אלא דכונתם לאפוקי מפי' המכתם, וכן מוכח בכלבו שהביא בב"י סי' קסז דנזכר שלא בירך יאכל עוד ויברך, והרי דהברכה תועיל לו על כל אכילתו כ"ז שלא הסיח דעתו, וכן מתבאר בר"מ פי"א ברכות ה"ד שכתב דאם עשה מצוה כגון שנתעטף בציצית ולא בירך מברך לאחר עשייה להתעטף כל זמן שעשייתה קיימת ועטוף בה, אבל אם אין עשייתה קיימת אינו יכול לברך לאחריה מלבד טבילת הגר שהיה דחוי מעיקרו ע"ש, והרי דאין ברכתו חלה על מה שממשיך ללבוש אלא על העיטוף שבתחלה כיון שהוא קיים עדיין, ולמד כ"ז מסוגיין, וכן מתבאר בראב"ד שם הט"ו ע"ש, וכ"כ במעיו"ט כאן. אכן בתר"י לעיל כ, ב בדפי הרי"ף לכאורה לא נראה כדברי הר"מ הנ"ל לענין ציצית (וע"ע ב"י וט"ז סי' ח), ומ"מ בפי' סוגיין י"ל דמודו גם תר"י להאמור. ועיין שיטמ"ק מא, ב סד"ה דברים מה שהביא מסוגיין. , חוזר ומברך המוציא ואם לאחר שגמר סעודתו, כלומר שגמר לאכול, ונזכר אינו חוזר ומברך המוציא משום דנראה ונדחה ושוב אינו נראה.

אמר רבי זירא אמר רבי אבהו ואמרי לה במתניאתא [תנא] עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה חי ומלא עיטור עיטוף נוטלו בשתי ידיו ואוחזו בימינו ומגביהו מן הקרקע טפח ונותן עיניו בו ומשגרו לאנשי ביתו במתנה. פי' כל חדא וחדא מפרש לה ואזיל.

[רי"ף לח, א] אמר רבי יוחנן אנו אין לנו אלא הדחה ושטיפה חי ומלא. פי' אבל כל אידך ודאי למצוה איתנייהו דהא מפרשינן לכולהו ושקלינן וטרינן בהו טובא 231 וכ"כ הרשב"א והריטב"א פ"ח ה"ג, ועיין בתוס' ובר"מ פ"ז הט"ו ובטור סי' קפג. .

הדחה מבפנים שטיפה מבחוץ. חי עד ברכת הארץ. פי' משום עין יפה 232 אולי כונתו דאיכא עין יפה כשמוזג מים לתוכו בבהמ"ז. . ובברכת הארץ נותן לתוכו מים. פי' שכך הכשרו. כדתנן מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכין עד שיתן לתוכו מים. והא דאמרינן בשבת [עו, ב] דכוס של שבת רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית שיעורא בגמר ברכה דהיינו ברכת הארץ. ומלא דאמר רבי יוחנן כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלא מצרים שנאמר ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה 233 לפנינו ברי"ף נוסף ור' יוסי בר' חנינא אמר זוכה ונוחל שני עולמים וכו'. . עיטור רב יהודה מעטר לה בתלמידים רב חסדא (מהדר) [מעטר] לה בנטלי. פי' כוסות. עיטוף רב פפא מעטף ויתיב רב אשי פריס סודרא על רישיה ונוטלו בשתי ידיו דאמר רב חיננא בר פפא אמר קרא שאו ידיכם קודש וברכו את ה' ואוחזו בימין אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין אמר רב אשי הואיל והראשונים לא איפשיט להו אנן ניעבד לחומרא.