רא"ה על ברכות י

תניא אבא בנימין אומר כל ימי הייתי מצטער על שני דברים על תפלתי שתהא סמוכה למטתי. פי' שיתפלל לאלתר כשיקום בבוקר קודם שיעשה שום דבר 48 רש"י פי' נזהרתי שלא לעסוק במלאכה ולא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל, ותוס' כתבו דלעסוק בתורה מותר, והיינו דחפציו אסור לעשות לפני תפלתו כמ"ש יד, א משא"כ לעסוק בתורה דחפצי שמים הוא, ופשט דברי רבינו כרש"י, ועוד משמע בדברי רבינו דלאו דוקא מלאכה אלא כל עסק באיזה דבר אסור (ויעו' ספר הבתים הל' תפלה פ"י ה"א) ונראה דבאמת לא פליגי דאיסור חפציו קודם שיתפלל הרי הוא מעלות השחר אע"פ שלא הגיע זמן תפלה כמבו' בהל' תפלה פ"ו ה"ד ובזה ודאי לא נאסר כי אם חפציו ולא חפצי שמים דענינו שלא יעשה צרכיו לפני צרכי שמים דומיא דאכילה לפני שיתפלל דלקמן י, ב משא"כ רש"י איירי בהגיע זמן תפלה דאז צריך להתפלל ולא לעסוק בתורה וכ"ה בר"מ שם ה"ח דעוסק בתורה והגיע זמן תפלה מפסיק והיינו נמי דברי רבינו דלא יעשה שום דבר שמוטל עליו להתפלל מיד ולא להסיח דעתו ולעסוק בשום דבר. ומיהו דעת תוס' משמע דגם בהגיע זמן תפלה מותר לו לעסוק בתורה, וע' תר"י ורא"ש ואו"ז הל' ק"ש סי' ד ומשכנות יעקב או"ח סי' פו. . ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום דאמר ר' חמא בר חנינא ואיתימא רבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין לו בנים זכרים שנאמר ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם. פי' מטתו בין צפון לדרום ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום משום דשכינה למזרח או למערב ונכון לשכב דרך שאר רוחות 49 כן פי' רש"י ע"ש, וצ"ע תיפו"ל דעשה כן כדי שיהא לו בנים זכרים וי"ל דגרס כגירסא שלפנינו ברי"ף אמר רב חמא ולא דאמר ר' חמא והיינו דאבא בנימין דינא ואיסורא קתני דומיא דתפלתי סמוכה למטתי ובנים זכרים מילתא אחריתא היא אכן רבינו הביא לשון הרי"ף דאמר ר' חמא ולפ"ז הדר צ"ע לדעתו למה לי הך טעמא וצריך לומר דהיא הנותנת דלכן זוכה לבנים זכרים כיון שאינו שוכב במקום השכינה, ונראה דמעצם מה שהובא ברי"ף שמע מינה דדינא קאמר ולא מעלה בעלמא לבנים זכרים, ואתיא היטב לטעמא דרש"י ורבנו, אבל אם נפרש דבין צפון לדרום יש בזה איזו מעלה בטבע לבנים זכרים או נפרש כתר"י או כרמב"ן באגרת הקודש לאו דינא הוא, ועיין ר"מ הל' בית הבחירה פ"ז ה"ט דאסור מפני שההיכל במערב. ועיין שם בר"מ שסובר דאפילו לישן לבדו אסור, אך רש"י ותוס' סבירא להו דוקא בעת תשמיש ובדברי רבינו משמע לכאורה כהר"מ אך אינו מוכח. , ודריש מקרא דכתיב וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים (ויאכלו), דריש ליה מלשון צפון.

תניא אבא בנימין אומר שנים שנכנסו לבית הכנסת וקדם אחד מהן והתפלל ולא המתין לחבירו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו שנאמר טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו. פי' טורף נפשו (לחבירו) [של חבירו], והיינו כשמניחו יחיד ואין דעתו מיושבת עליו בתפלתו 50 רש"י פי' טורף נפשו היינו נפש עצמו שטורפין לו תפלתו בפניו והנפש זו תפלה אבל רבינו מפרש דטורף נפש חבירו שמתבלבל ונטרפת תפלתו וכדהביא לקמן דברי הרי"ף דאיירי בערבית דמפחד מזיקין מתבלבל הנשאר לבדו בתפלתו ומדה כנגד מדה טורפין לו תפלתו, וכעיקר פי' רבינו פירשו גם תר"י ע"ש. , הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו, פי' וכי סבור אתה שתסתלק שכינה מן הארץ בשבילך ולא תשמע תפלת חבירך 51 כן פי' רש"י, ולדרך רבינו היינו כיון שחבירו מתבלבל בתפלתו הרי דאין תפלתו תפלה והשכינה מסתלקת. , ולפיכך טורפין תפלתו מדה כנגד מדה. ואין צור אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר צור ילדך תשי ואם המתין לו מה שכרו אמר רבי חנינא זוכה לברכות הללו לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך. פי' דריש לה מלשון צות. כתב רבינו ז"ל הא פרשוה רבנן ואוקמוה בתפלת ערבית שאם מניחו ויוצא חוששין שמא יבוא לידי סכנה לפיכך צריך להמתין לחבירו עד דמסיים תפלתו.

תניא 52 גמ' ג, א. אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו זכור לטוב ושימר לי על הפתח והמתין לי עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי אמרתי לו שלום [עליך] רבי ומרי אמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל אמר לי היה לך להתפלל בדרך אמרתי לו מתיירא אני שמא יפסיקוני עוברי דרכים אמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה באותה שעה למדתי שלשה דברים למדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שמתפללין תפלה קצרה ולמדתי שאין נכנסין לחורבה.

פי' לקמן [כט, ב] מפרש מאי תפלה קצרה, ובודאי תפלה קצרה דהכא היינו הביננו דאי תפלה קצרה דעלמא דאיתמרא לקמן [ל, א] דלא נפיק בה ידי חובתיה מסתמא ודאי לא הוה אמר ליה להתפלל תפלה קצרה דלא נפיק בה ידי חובתיה, ותו דההיא ליתה [אלא] במקום גדודי חיות ולסטים כדלקמן [כט, ב], אלא ודאי תפלה דהכא היינו הביננו 53 וכ"כ רש"י ותוס' ע"ש. ושמעינן מינה דכולי עלמא בדרך שארי לצלויי לכתחלה הביננו ובהכי סגי ליה 54 עיין בדברי רבינו להלן ל, א. .

[רי"ף ג, ב] תנו רבנן מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד ומפני מפולת ומפני המזיקין.