חידושי אנשי שם על קידושין א.

ד"ת תימה אי מקשינן אשה לשדה אמאי לא קנה בחליפין אע"ג דלית להו שוה פרוטה דומיא דשטרא דגמרינן מויצאה אע"ג דלית בה שוה פרוטה וי"ל דאנן לא גמרינן משדה אלא מקיחה דכתיבא בשדה ולקיחה הויא בכסף ולא אשכחן בה חליפין אבל שטר ע"כ גמרינן לה מויצאה וכי היכי דהתם פחות משוה פרוטה הכא נמי בפחות משוה פרוטה והשתא אתי שפיר נמי דלא גמרינן שטר משדה דאי גמרינן לה משדה ה"א דלאו בפחות משוה פרוטה אלא בשוה פרוטה והשתא אתי שפיר נמי דלא קחשיב חזקה ומכל מקום עדיין קשה כיון דמכסף שדה הוא דגמרינן היכי הוה קס"ד דאשה נקנית בחליפין הא לא גמרינן משדה אלא מכסף ומתרצינן דה"ק דסד"א דחליפין מדין כסף הם כיון שאף כסף חליפין הם שמחליפים בהם את הקרקע וא"כ אשה נמי תקנה בהם ומפרקינן כיון דחליפין איתנהו בפחות משוה פרוטה א"כ ע"כ לאו מתורת כסף נינהו אלא קנין אחריתי הם ואשה אינה נקנית בהם כיון שאין בהם תורת כסף דיקח אמר רחמנא ואכתי קשיא כיון דאסיק דחליפין אינו מתורת כסף כיון דאיתנהו בפחות משוה פרוטה מאי איצטריך עוד לומר ואשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא אפילו מקניא אינו קונה כיון דאינו מדין כסף ויש לתרץ דמעיקרא ה"ק כיון דגמרינן קיחה קיחה משדה סד"א דכל קניות דמקני בהו שדה מקניא בהו אשה וא"כ מקניא בחליפין ובתר הכי פריק כיון דאשה לא מקניא נפשה בפחות משוה פרוטה: