חידושי אנשי שם על כתובות כ.

מהר"ם ומיהו אפשר שנתעברה תוך שנת י"ב ומיאנה ואח"כ ילדה כשהיא גדולה ומעתה הדבר מוכרח למה לא שאלו על בת הממאנת כמו ששאלו על בת השניה דתנן בפ' אלמנה ניזונת יתומה שמיאנה והשניה אין להן כתובה אם יש לבנותיהם תנאי כתובה מנכסיו אלא בשניה משום דעבדת איסורא קנסוה קבעי להו. ועוד דלא גרעה בת הממאנת מבת ארוסה ובת אנוסה שלא שאלו עליהן אלא משום דלא תקינו להו רבנן כתובה ולא חלתה שיעבודא אבל ממאנת ודאי יש לה כתובה וכבר חלתה שיעבודא אלא שממאנת עצמה קנסו בה מפני שמעצמה יצאה ומפני זה אין סברא שיפסידו את הבת תנאי כתובה ואפי' לפי מה שכתב הרמב"ם שהמוחלת כתובתה אין הבנות ניזונות דהכא ממאנת לא מחלה אלא דקנסוה רבנן והפקיעו כתובתה אחר שחל שיעבודא ולמה יפקיעו את הבת והרי אפי' בשניה דמעיקרא לא תקינו לה כתובה ולא חל שיעבודא קבעי דבתה דלא עבדא איסורא לא קנסוה רבנן וצ"ע בתוס' ריש פרק אע"פ גבי נפקא מינה לעוברת על דת ובתוס' פ"ק דיבמות כתב בנים הרי הן כסימנים משעת העיבור ועי' במגיד למיי' בפ"ב מהל' אישות: