חידושי אנשי שם על חולין ג.

מהר"ם והיינו מעשה דמגנצא דאיתא במרדכי ובהגהת אשר"י ששחטו את הפרה ונמצאת הסכין פגומה וצוה ריב"ק והדיחו הדם מן המפרקת ונמצא חתך בעצם המפרקת שהסכין נכנס שם והתירו וכן העיד על רבינו שמריה שהתירו ופלוגתא דרב הונא ורב חסדא כשנגע ודאי בעצם המפרקת אבל לא חתך ולא נכנס בו הסכין והיינו כמסתברא דכתב הר"ן וכדעת הרמב"ן ז"ל ולא כאחרים המחמירין ולא כהלכך נקיטינן כו' וגם מה שכתב לחומרא שאם שחט בהמות הרבה ונגע בעצם המפרקת הראשונה וגמר לשחוט כל הבהמות אשר לפניו בלא בדיקה בינתים גם בסוף כולן לא בדק ונאבד הסכין שאוסר את כל האחרות מן הנוגע ואילך גם בזה כתב האשר"י ולא מסתבר דבנגיעה כל שהוא שנגע במפרקת לא שכיח דפגים ולא מחזקינן ריעותא עכ"ל ושמא אפי' נכנס הסכין במפרקת וחתך בו כההוא מעשה דמגנצא רוצה לומר האשר"י דלא עבידא דפגמא ולא מחזקינן ריעותא ומיהו הרשב"א כתב בספר ת"ה שלו שהורו רבותיו שחוששין לכל אותן שנשחטו אחר כך ע"כ וכתב עליו הר"י קארו בנימוקי יו"ד סי' י"ח דז"ל ולענין הלכה למעשה נראה דהכי נקטינן וכן העלה בש"ע:

והתוס' כתבו ז"ל ומיהו בטריפות מחמת שהריאה היא סרוכה דאם היינו בקיאין לבדוק אפשר שהיה לה היתר אין לאסור דה"ל ספק ספיקא ספק אינה טריפה ואת"ל טריפה אימא דאח"כ נטרפה עכ"ל תוס':