חידושי אנשי שם על חולין לב.

מהר"ם ומיהו דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא דקיל ליה ריחא מתערובות דגופין ורב נמי איכא למימר דסבר לה כר' יהודה במין במינו ועדיפא מיניה דאפי' ריחא אסר כר"מ ואפי' שלא במינו דומיא דפת חמה וחבית פתוחה ומיהו קשה לי הדיוט דרב אדרב שהרי בתערובות דגופין לא אסר אלא במין במינו ואילו בריחא דקילא אסר אפי' שלא במינו ואי תימא רב נמי לא אסר ריחא אלא במינו בשר שמן ובשר כחושה א"כ רב לא כר"מ ולא כר' יהודה ודוחק לומר דרב תנא ופליג דהא דייק עליה מכדי רב כמאן אמר לשמעתיה כר' יהודה כו' הכא ובריש כל הבשר ועוד מנ"ל לרב אלפסי ז"ל למידק דלוי כר' יהודה דלית ליה ריחא מלתא דלמא ר' יהודה לטעמיה ובמינו כגון בשר שמן ובשר נבלה כחושה אית ליה ריחא מלתא ופת חמה וחבית פתוחה דשלא במינו לית ליה. ושמא אין סברא לחלק לענין ריחא בין במינו לשלא במינו דכל ריחא במינו חשוב דליכא למיקם אטעמא ורב אלפס ז"ל לא אמר דחדא באידך שייכא אלא על דרך זה דכל ריחא מין במינו הוי וכל דבר שאפי' אחד באלף לא בטיל כריחא בעלמא היא כדלקמיה לא על הדרך שהבינו הר"ן ז"ל:

נ"ל משום דק"ל לר"ן ז"ל מה ענין דבר שיש לו מתירין לזה דדבר שיש לו מתירין היינו פי' שמתיריו באין לאחר זמן מאליו כגון ביצה שנולדה ביו"ט ועצים שנשרו מן הדקל והבין בדברי רב אלפס שרצה לפרש דבר שיש לו מתירין שמכלל היתירו בא לידי איסורו שה"ז גופו היתר וזה גופו היתר הלכך אפי' באלף לא בטיל וריחו נמי הוי אחד מאלף ולא בטיל ולפיכך הקשה מבת תיהא דיין נסך דריחו מותר לרבא כשהוא בפני עצמו וע"כ כשיתערב יין נסך זה ביין כשר שיאסור תערובתו יחזור ריחו לאיסור דהא יין נסך לענין ריחו הוה ליה דבר שיש לו מתירין שמכלל היתר בא לכלל איסור שריח זה בפני עצמו גופו היתר וריח זה גופו היתר אלא שאין הדעת סובלתו כדמסיק והיאך אפשר כו' גם בהגהת מרדכי הקשה קושיא זו על רב אלפס מה ענין דבר שיש לו מתירין לכאן ונ"ל הדיוט שאין רב אלפס ז"ל ר"ל דהאי פת שאפאה עם הצלי הויא ממש דבר שיש לו מתירין אלא שדומה לה בטעמו דטעמא מאי דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל שאומרים לו עד שאתה אוכל ביצה זו בתקנה שאתה מתקנה מידי איסורה המתן לאחר זמן ותאכלנה בהיתר גמור ה"נ אמרי' ליה בפת זו אע"פ שמותר לאוכלה בכותח דריחא לאו מלתא היא כיון דאפשר בלחודאה אל תאכלנה בכותח אע"ג דריחא לא הוי אלא כאחד מאלף וה"ז דומה לכדדרשי' באלו טרפות נבלה טרפה לא אכלתי שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם ומדגים שעלו בקערה נ"ל דאין קשה לדברי רב אלפס ז"ל דהתם לא ריחא איכא ולא ממשא דנותן טעם בר נותן טעם. ודין דבר שיש לו מתירין עי' באשר"י פ' הנודר מן המבושל ושם בר"נ ובמרדכי דפרק גיד הנשה ובתשובת רשב"א סי' ת"ק ובתה"ד סי' קמ"ג ובנ"י ביבמות פרק הערל: