חידושי אנשי שם על ברכות מב:

מהר"ם רש"י לפי גירסתו פי' כן בפ"ק דסוטה ומשמע מלשונו שאם הקפיד גם על השניים ידו טהורה וליתא וז"ל רבינו שמשון במס' ידים אגב חורפיה לא עיין שלשון המשנה כך הוא נטל את הראשונים עד הפרק ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה ראשונים ושניים חוץ לפרק וחזרו ליד טמאה ע"כ:

נ"ל שרוצה לפרש כן אחרונים צריך שישפיל ידיו על שטיפה שניה ושלישית שבמים ראשונים ואל תתמה שכן בלשון המשנה קורא לשניים אחרונים בפ"ב דידים גבי חציצה נטל את הראשונים ונמצא על ידיו קיסם או צרור ידיו טמאות שאין המים האחרונים מטהרין אלא המים שעל גב היד ואפשר מה שדחקו לפרש כן נגד כל שאר המפרשים שפי' שר"ל מים ראשונים ראשונים לסעודה אחרונים אחרונים לסעודה דא"כ דראשונים ואחרונים לא בחדא נטילה מיירי הוה ליה לאתויי תנ"ה דאיירי במים ראשונים אמילתא קמייתא זהו שדחקו לפרש דבנטילה אחת מיירי ראשונים ואחרונים ופי' ועכשיו בא להשמיענו ר' חייא בר אשי במה שהוסיף על הברייתא אחרונים צריך שישפיל ידיו להשמיענו שבשעת הנטילה שקודם לסעודה יש בה דין חלוק שאע"פ שבשטיפה ראשונה צריך שיגביה ידיו כדי שלא יצאו מים חוץ לפרקם כדפי' משום דמים ראשונים סתמא נוטל אותה בשפע יותר מכדי חיובו ויש לתת טעם משום דתנן בפ"ק דידים מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים וטעמא משום דאין נטילה לחצאין כמו שכתוב באו"ח סי' קס"ב וזהו שפירש"י כאן במים ראשונים שנטל בשפע יותר מכדי חיובו ועל השניים לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו ראשונים וכן פי' הערוך ערך מי ובספר התרומה סי' ע"א הלכך בשטיפה ראשונה צריך שיגביה ידיו שכיון שנוטל אותה בשטיפה מרובה ובשניה דרכו לצמצם ושמא לא יקפיד עליהם ליטול אפי' עד מקום חיובו מפני שסומך על שיכול להוסיף על השניה ויחזרו המים הראשונים שבתוך הפרק ויטמאו את מקום הגעת השניים הלכך יגביה ידיו עד שטיפה שנייה ובשעה ששוטף שניה אז צריך ליזהר שלא יגביה ידיו למעלה עד נגיבה והיינו דאמר אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה והיינו משום לתא דשניים שיש לחוש שמא מתוך הגבהת ידיו ירחיבו לצאת מן הראשונים במקום שלא טיהרו ראשונים ויקבלו שם טומאה כשעוסק בהכשר נטילה וכ"ש אם לא יגיעו שניים עד מקום הראשונים שידיו טמאים משום לתא דראשונים ואין כאן הכשר נטילה אלא בהכשר נטילה מדבר ומשום לתא דשניים שלא ירחיבו לצאת למקום שלא טהרו ראשונים ואע"פ שנטל את הראשונים עד הפרק כדינם יש לחוש לבין הדבקים שבין הפרק והזרוע שאע"פ שיש להקל אם לא הגיעו שם מי הנטילה כלל אבל כל שהגיעו שם בראשונה ולא בשניה או בשניה ולא בראשונה וחזרו ליד טמאה כי שמא נטמאו המים שם וחזרו וטמאו כל היד וזה שכתבו כאן בפירושם שאם יגביהם יקבלו המים ששופך באחרונה לטהר המים שעל הידים טומאה מהזרוע ויחזרו כו' ור"ל בין הדבקים שחושבו בכלל זרוע ואין מקפיד עליו לנטלם אבל בזרוע ממש נ"ל בזה לא דבר שיטמאו שם המים כסתם מתני' הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק וגם בעל הערוך ורש"י וספר התרומה מודו בזה. ואין חולק בזה אלא שלדעת רש"י והערוך והתרומה אם ירדו שם מים טמאים מתוך הפרק והגיעו שם שוב מים השנים טהרום והמשנה מפרשים אותם כך דין טומאה וטהרה של ידים עד הפרק קמא ורבינו שמשון והתוס' ומיימין ואשרי ומרדכי והטור מבינים המשנה כמשמעה שאין טהרה מועלת שם כלל אפילו לטומאה שבאת שם ממקום אחר כיון שדין טומא' וטהרה אין נוהג בעצמן. והשתא אין קשה ישפילם לגמרי מתחלת נטילה עד שעת ניגוב דמשום נטילת חצאי שפסולה רוצה לצאת ממנה ויזובו המים למטה כלפי זרוע ואומר שיניחם כן בהגבהה עד שטיפה שנייה לפי' רבינו יונה וליתר מפרשים עד שעת ניגוב כדי שלא יצאו כו' אבל הא קשיא לי יגביה' לגמרי מתחלת נטילה עד שעת ניגוב דהשתא ליכא חשש דמי' שניים ולא ראשונים כלל כמו שהו' האמת לשאר המפרשי' ושמא הכריח הנימוקי' שא"א ליזהר בשעת ניגו' שלא ישפיל ואל יחזרו כו' או מסבות חשש מים הנוטפים הנחבאים תחת כנפי בית יד חלוקו וכסותו שלא יוכל לשלוט בהם לנגב ויחזרו ויטמאו כו' כענין שכ' ר' יוסף קארו בענין זה בא"ח סי' קס"ב כך נ"ל ע"ד ישובן של דבריהם ואופניהם: