חידושי אנשי שם על בבא בתרא טו:

מהר"ן שפירא ואינו נאמן במיגו דמינך זבינתא היכא דה"ל חזקה דחשוב מיגו דהעזה דהא דדר ביה חד יומא אינו כ"כ העזה וק"ל ומסיק ולא קאמר איהו קמי דידי זבנה מינך שני חזקה הלא מהני ואכלתה שני חזקה משמע מלשון זה דדוקא בדאכל שני חזקה הוא דמהני טענה זו דקמי דידי זבנה מינך אבל אם לא אכל לא מהני טענה זו ואף אם אין עדים למערער שהוא שלו וכדמסיק הרי"ף ז"ל ולא אמרינן דיהא המוחזק נאמן במיגו דלא היתה שלך מעולם דאינו טוען ברצון שלא היתה שלו דמתירא שמא יביא עדים שהיתה שלו ומיהו אם היה טוען אני קניתי מינך היה נאמן במיגו שלא היתה שלו מעולם דגם טענה זו שקנאה ממנו אינה טובה כ"כ מאחר שאין לו עדים ולא ראיה על הקנין אבל מה שטוען קמא דידי זבנה מינך ואנא קניתי ממנו היא טובה דאיירי בשיש לו שטר מהמוכר הזה או עדים על הקנין וכ"ז הוא ג"כ דעת הרשב"ם ומבואר בח"ה סי' קמ"ו ובאשר"י מבואר קצת סברות שכתבתי ומכ"ש דלא מועיל להמוחזק מה שיש לו עדים שדר בו המוכר והיא עדיין לא החזיק בו ג"ש שאף שאין לו עדים למערער שהוא שלו דאז שייך טעמו וסברתו של הרי"ף דהמערער הוא ודאי והמחזיק הוא ספק ודו"ק:

הב"י הביא לשון זה בח"ה סי' קמ"ו כתב ע"ז ודבריו אינם (נכונים) [מובנים] ומצאתי שכתב הרב המגיד בפי"ב מהל' טוען שנראה מדברי הלכות שסובר כרבינו יונה ועיקר עכ"ל ודברי ר"י בזה מבוארין שם בטור שכתב דאין חוזר על מוכר כיון שבפשיעותו הפסיד שאם היה אומר קניתי מפלוני ולא יותר יכול המערער להוציא מידו אפילו לא החזיק בו עדיין ג"ש כיון שאין לו עדים שהיתה שלו וגם הוא לא הודה לו שהיתה שלו וכו' ע"ש וק"ל:

א"ל המערער איך אתה אומר שלא בא לידך בתורת גזילה וכו' כבר כתבתי בזה בדברי הרי"ף שהנ"י לא היה גורס א"ל פלוני גזלנא היא וגירסתו הוא גירסת הרא"ש: