חלקת מחוקק על איוב ו:ד

והטעם כי הלא חצי שדי עמדי והוא כי החץ ממית לאחת מב' סבות או מגבורת המורה שיורה ברוב כח או מהיות בעלת ארס שהארס מתפשט עד הלב והוא ימית את המוכה אמר המכות היו חזקות כחצי שדי וגם הם בעלי ארס וזהו אשר חמתם כו' שכל אחד מאלה תספיק להמית ומה גם שתיהם יחד ואל תתמה אם לא מתי מחולי זה כי הלא אף זה מן התוכחות כי הלא בעותי אלוה ומוסריו הן הם המעריכים ומסדרים אותם באופן שיארכו ואסבול בצער קטב. או יאמר כי יש חץ יורה אותו המורה בחלל הגוף וימית ויש בבשר כירך וכתף שלא ימיתו אם לא בהיותם בעלי ארס כי אז יתפשט לאטו עד הלב וימותו. והדרך השני קשה מהראשון על התמדתו עד צאת נפשו ויצר לו ועל זאת התלונן לומר כי חצי שדי עמדי האומרים די ובלתי ממיתות מיד כד"א ואל שדי יתן לכם רחמים ואמרו רבותינו ז"ל מי שאמר לעולמו די יאמר לצרותיכם די. אך חמתם שותה רוחי ומארך ואיני מת כי בעותי אלוה כו' על דרך הכתוב הקודם ויהיו החצים כל אחד מאבעבועות השחין והארס קרא אל עפושם המתמיד ומכאיב יום יום ואמר הנה החצים כבר הם עמדי מאז הוכיתי אך חמתם הוא מה ששותה והולכת רוחי:

או יאמר במה שאמרו ז"ל כי סבול הנפש בגוף איוב הוא כסבול חבית שבורה את היין שבתוכה כי מרוב הכאב לא היה כח בחומר לסובלו ובזה יאמר אלו החצים והארס היה סובל החומר לא היה יכול אך צא כן הוא כי הנה החצים בלבד הם עמדי שהם עם החומר אך לא הארס כי הנה חמתם שותה רוחי הוא הנפש הפך דרכו של עולם כי דרך ארס החץ להתפשט והכאיב עד הגיע ללב וימית כי יכנע עד שלא יוכל החומר מדכדוכו לסבול את הנפש מגודל הכאב ושברון אשר לחומר ואז הנפש תצא אך בזה לא כן היה כי הנה החצים הם עמדי בחומר אך חמתם שואבת הנפש בעצמותה ומכלכלת מחלת הגוף ועל ידי כן לא תצא וזהו בעותי אלוה יערכוני שנערך ונסדר הדבר באופן אסבלהו:

או יאמר כי כאשר ירה יירה חץ באיש ויוסר החץ אפשר שיבריא ולא יתמיד צערו אך בהשאר החצי בבשרו אז יעפש הבשר ויוליד ארס וליחה קשה אמר לו החליתי באופן לא היו החצים נשארים בי תקועים ומולידים ארס כיתר חלאים שיוכה איש כשחפת או קדחת ואין דבר מוליד ארס ועיפוש מתמיד בו החרשתי אך חצי שדי שהוכיתי בם הם אבעבועות השחין עודם עמדי תמיד בקבע אשר חמתם שמולידים בי שותה רוחי כו' באופן שבעותי אלוה המה יערכוני ולא מתי מחולי זה כמדובר בקודם:

או יאמר אגזור אומר כי חצי שדי עמדי ולא חצי השטן כי הלא אין השטן שליט בנפש בעוה"ז להכותה רק אל החומר אלא שבהגדיל צרות החומר צא יעצר כח לסבול את הנפש וימות אך הנה חמתם שותה רוחי ומי יוכל יכה בה זולתו יתברך או אגזור אומר שאם חצי השטן הם לפחות בעותי אלוה מכחו יתברך הוא שיערכוני ויתנו בי כח לסבול והאריך ברעתי כי השטן לא היה יכול להעריכני שלא אמות לשחת:

או יאמר בעותי כו' בשום לב אל מאמרם ז"ל גדול צערו של שטן מצערו של איוב משל לחבית מלאה יין וגזר על עבדו ישבר החבית וישמור יינו בתוכה כו' ולמה ציער הוא יתברך את השטן אך הוא על סרבו עמו יתברך ועל כן כעס עליו ולדעתו צוה לו כן ומזה יתלונן לומר בעותי אלוה שבקש להבעית את השטן יערכוני שתשמר רוחי בי ע"ד נס ואסבול צער מות באופן שהשטן נבעת מאתו יתברך לרעתי: