חלקת מחוקק על איוב לז:ח

ושמא תאמר איך יוכר זה בחוש בזה העולם כי יש לאיש צדיק אנשי חיל נעשים מהמצות ולעומתם מלאכי חבלה הנעשים מהעבירות לזה אמר ותבא חיה במו ארב כו' והוא כי הנה ידענו כי הצדיק אשר יפגענו הארי והדוב ודומיהם לא יירא מהם ועד ממהר דוד המלך עליו השלום כי גם את הארי גם הדוב הכה וכן דניאל בגובא די אריותא ויוסף בבור שמים לא היו בי אבל נחשים ועקרבים היו בו וכן כמה מעשים בימי תנאים ואמוראים ואין צריך לומר את הצדיקים עצמם כי אם אפילו את חמוריהם כמ"ש בגמרא בההיא שיירא שהיו משליכים בכל לילה חמור של אחד מהם לארי שנזמן להם והיה אוכלו וכשהגיע הלילה של רב ספרא להשליך חמורו השליכו ולא רצה הארי לאוכלו ומה גם עתה את הצדיק עצמו והנה אין הוראה גדולה מזו שמלאכים הנעשה במצותיו של צדיק מטילים מורא בחיה רעה ההיא וזה יאמר הלא אמרתי כי ביד כל אדם יחתום לדעת האדם כל אנשים שעשה במעשהו אמר ולא עוד כי אם בהיות האדם הנזכר עומד ותבא חיה במו ארב לטרוף טרף למלא נפשה כי תרעב ותראהו ותשוב מדרכה מן המארב ותלך לה אל מעונה לשכון ואין זה כי אם שאנשי מעשה הטוב אשר לאיש ההוא הטילו עליה מורא ותשוב אחור ולהגזים הדבר אמר ענין המארב ושובה למעונותיה ולא אמר כי תראנו חיה ולא תטרפנו והוא כי בדברו יתברך עם איוב אמר אליו על הארי והכפיר כי ישוחו במעונות ישבו בסוכה למו ארב שהוא כי ישוחו במעונות מרעב וישבו בסוכה לארוב ובזה יאמר כי אחר בואה למו ארב תשוב למעונה בצערה כל כך תתבהל מהצדיק וכוונת הענין כי מהצדיק נלמוד אל הרשע כי גם בידו חתום מעשהו ואנשי מעשהו מסוגו גם הוא: