חלקת מחוקק על איוב יט:יז

אמנם מה שיפלא בעיני הוא כי רוחי זרה לאשתי והוא כי הנה בספר הזוהר פרשת משפטים אמרו כי בהזדווג האיש עם אשתו מטיל בה רוח מרוחו ונשאר בה תמיד והוא המקשר חיבה בינו לבינה ועל כן במות האיש בלא זרע אותו הרוח מקשקש במעיה עד יבמה יבא עליה וממעמד שלשתן היבם והיבמה והרוח שבמעיה יצא בעלה הראשון לעולם הנה ממוצא דבר כי כל איש מטיל רוח בקשתו המקשר אהבתם יחד ונבא אל הענין אמר הנה אלה הנז' שלזר יחשבוני לא אתמה כי אין רוחי בקרבם כי גם מתחלה נכרי הייתי בעיניהם אך רוחי אשר באשת חיקי זר לאשתי תחת היות מן הראוי שרוחי שבה ידביקני בה ונהיה לאחדים כי זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם ונכנס לנוכח באומר תחשבוני ויצא שלא לנוכח באומר בעיניהם הוא כי עשה כמדבר אל עבדיו הנותרים ואמר לזר תחשבוני ואמר כי הטעם הוא כי נכרי הייתי בעיניהם של אלו ושל אשר היו לו גם כן שהמיתו שבא וכשדים ואש מן השמים על כן מה אעשה לקרבה שתשרתני בל אהיה מוקצה מחמת מיאום בעיניה ועל כן וחנותי לבני בטני והוא כי הלא כמו זר נחשב יתחנן לבני בטנו ואינם ואין לומר שהיו בני בנים אינם בני בטנו אך יאמר בראותי כי רוחי זרה לאשתי אתחנן לה באמור לה תעשה בגין בני בטני שהיו לה בנים מבטנו אף שכבר מתו ובזה תתקרב דעתה אליו וזהו וחנותי לבני בטני כלומר בשביל בני בטני וכוונתו לומר כי אף כל זה מן התוכחות שבכללם הוא שית פירוד בינו לבין הדבקים אליו: