חבצלת השרון על דניאל ה:ג

וכנגד אשר לא הזכרת אלהותו ולא האמנת ביכלתו כי על כן נשאך לבך לעשות המעשה הרע הזה כי כחשת אלהותו היכול על כל הרשעת והסכלת לדבר סרה כי הנה אלהותו קיים ובפועל אשר מנעת הזכרתו הנני מזכירו ואומר באדין היתיו וכו' מן היכלא די בית אלהא די בירושלם וכו' כי הכתובים יגידו האמת נגד אשר חילל הרשע ההוא כאמור:

(ב) עוד אפשר קרוב לזה על פי הדרך אשר דרכנו בו והוא כי מזמות זו חשב בלשאצר היה כי מאז גלינו מארצנו סילק הוא ית' שכינתו מארצו ומביתו סילוק החלטי ועזב ה' את הארץ חלילה ואיש הישר בעיניו יעשה על פי השר או המזל אשר עליו מלמעלה ושעל כן יעשה וגם יוכל להאריך ימים על ממלכתו ובעט בדברי ירמיה אשר ייעד מאתו ית' בזממות זו חשב כי עזב ה' את הארץ ויאמר בלבו כי יד אלילו תחזקנו להכין אותו ולסעדו ועל כן לא אמר בית אלהא די בירושלם כי אם היכלא די בירושלם לומר כי ידיו ית' מסולקות הימנה:

(ג) לכן בא הכתוב ויכזיבנו ואמר באדין וכו' די בית אלהא די בירושלם לרמוז כי עודנו ית' מחזיק בהיכל ביתו ולא זזה שכינה מכותל מערבי וגם זה הדרך ישכון אור והכל הולך אל מקום אחד.

והנה עדיין היה מקום להקל מעליו עון אשמה ולומר כי למלאות ספקו בכלי שתיה לכל העומדים לפניו בריוח אמר להביא מן היכלא די בירושלם כי גם כי אשר לא טוב עשה לא תכבד אשמתו וחטאתו כי לא להכעיס בלבבו כי אם למלא בם את ידו די מחסורו אשר יחסר לו על כן בא הכתוב זה פעמים לגלות רעתו ולהראות חרפתו ראשונה מפי רשע ופי מרמה אשר המתיק בפיו רעה לדבר ולומר וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה לומר שמכלי בית ה' לבד יביאו לפניו די שתות בהם מלכא ורברבנוהי וגם שגלתה ולחנתה כי רצה בהגלות לבו כי לא למלא בם יד ספקו אשר יחסר לו עשה כי אם ככה היה יביאו מעט מזער למלאת ספקו על כלי ביתו אך מאשר אמר להביא כדי צורך מלכא ורברבנוהי וגם שגלתה ולחנתה הוא יורה אשר זמם כי רעה בלבבו להכעיס ולעשות כלי הקדש בסיס ליין נסכי אלהי נכר ולתת לאלהיו תודה כאשר כתבנו ובגלל הדבר הזה אמר להיתיה למאני דהבא וכספא כי אמר אולי לא יספיקו כלי הזהב די שתות בהם נפשות רבות וחסרונן למלאת על כן אמר להביא כלי כסף גם המה וז"א למאני דהבא וכספא וישתון בהון מלכא וכו' שגלתה ולחנתה לומר כי יביאו אשר לזהב לזהב ואשר לכסף לכסף כי רבים אשר אתו אנשים ונשים אשר ישרתו להם בהם וז"א וישתון בהון מנכא וכו' כי יביאו גם של כסף כדי לשתות בהם כל אלה כי רבים הם מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה:

אך אחרי כן העיד הכתוב כי כלי הזהב לבד היו דים לכל עבודת כל הנזכרים אנשים ונשים וז"א באדין היתיו מאני דהבא ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה לומר כי לכל אלה הספיקו מאני דהבא לבד ולכן לא הובאו כלי כסף כי אין כסף נחשב במקום אשר שם הזהב מדי העבודה כי אין עניות במקום עשירות:

(ב) עוד שנית הורה כי לא מבלי אין ספוק לכל הקרואים בכלי המלך בריוח עשה הדבר כי אם להכעיסו במעשה ידיו באומרו אמר בטעם חמרא לומר כי אחר החלם והחזיקו בטעם חמרא אמר להיתיה וכו' ואין ספק כי לא החלו שרים חמת מיין ויחזיקו בשתיה בטרם מלאת ספק די הכלים הצריכים למשתה המלך ובכלל הוראת רוע לבבו היה כי תחלה לא עשה עקר כי אם מרברבנוהי באו' עבד לחם רב לרברבנהי אלף ואחרי כן בצוותו את עבדיו להביא כלי הקדש אז אמר וישתון בהון מלכא וכו' שגלתה ולחנתה כי אין זה רק לעשות איסור כולל ואיסור מוסיף בבת א' בכלי ה' כי גאה גאה ויבז בעיניו להבזות בעליהם בעיני השרים והסגנים והפחות כ"א גם לפני הפילגשים וכדי בזיון וקצף: