חבצלת השרון על דניאל ב:ז

ויענו שנית ויאמרו מלכא חלמא יאמר לעבדוהי כלומר לא כדברינו הראשונים שנשמע חלום לפתור אותו כי אם גדולה מזו נעשה לך הלא הוא כי לא ניחל עד תגיד לנו החלום רק חלמא יאמר לעבדוהי זולתנו ועל ידי כן פשרא נחוה והוא כי בכל חכמי הגוים ע"א ובכל כחות טומאתם אין אתם יודע עד מה ממחשבות בלב איש עד יצוא יצא מפיו דברי מחשבתו ויגידהו לזולתו כי אז בצאת הדבר מן הכח אל הפועל לאויר העולם אז יחרץ כח הטומאה לקבל ולהודיע ולהשמיע את הדוברים בו מחכמי הגוים ע"א וחרטומיהם והמה לשואלים מאתם גם כי לא שמעו מפיהם ולא מפי כתבם והן הנה דברי הכשדים האלה אל המלך חלמא יאמר לעבדוהי אשר המה שלא לנכח ואחרי כן פשרה נחוא וזה היה להם לפתחון פה להפשיר שנית על כי הוסיפו על הקודם וז"א ענו תנינות כי מי לא ידע כי מענה שני היה אך הוא לומר כי ערכו אל לבם לענות שנית ולא יתייחסו לשונים באולתם יען הוסיפו על דבריהם הראשונים באמרם יאמר לעבדוהי כאשר כתבנו:

והנה שמעתי אומרים משם קדמונים המכוון הזה באמרם בתחלת דבריהם אמר חלמא לעבדיך כלומר לעבדיך המיוחדים אליך ממשרתיך ועל ידי כן פשרא נחוה אך הדרך הלזה נכון אצלי כי יותר יצדק זה בלשון שלא לנכח באמרו לעבדוהי מבאמרו לעבדיך ויתיישב אומרו יאמר בפעם השנית שיצדק על הבלתי עומדים לפניו מה שאין כן באומרו אמר לעבדיך שמורה אמר עתה לעומדים לפניך ועוד כי בדרך הלזו נמצאו מוסיפים של דבריהם הראשונים ולא גורעים מהם. עוד שנית ראו והתקינו את אשר עותו באמרם ופשרא באל"ף שלא הבטיחו בפתרון האמתי כי אם במציאת פתרון על כן הוסיפו ואמרו פשרה בה"א המורה על פתרון מיוחד שהרגישו הה"א בלשונם ומדאגה מדבר פן יתבדו ויאחזו יען כי החוזים בכוכבים וכיוצא ממשפטי הגוים ע"א יקרה טעות בדמיונם על כן לא היתה טובת הבטחתם שלמה ולא אמרו פשריה בצר"י הרי"ש כי אם הרגישו הה"א לבד שהיא הוראה בצד מה על פתרון המיוחד אך לא בשלימות: