חנוכת התורה צו

במדרש משה המליץ בעד ישראל ואמר אתה אמרת אנכי ולא יהיה לך בלשון יחיד לי צוית ולא להם. ויש לדקדק דהלא מצינן בתורה כמה פעמים שנאמר בלשון יחיד ועל כל אחד ואחד נאמר. ויש לפרש על פי מה דאיתא בדברי רבותינו ז"ל דלעתיד ישאלו צפית לישועה. והקשה הסמ"ק היכן נרמז שמחויבים לצפות לישועה ותירץ דנלמד מהא דכתיב אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וקשה מה דהוי הוי ומה אתי הקרא לאשמועינן אלא לומר לך כשם שהוצאתיך ממצרים כן אוציאך משאר גליות. והנה איתא במדרש אהיה אשר אהיה. אהיה בשעיבוד זה אהיה בשיעבוד אחר. אמר משה דיה לצרה בשעתה אמר הקב"ה אמור להם אהיה שלחני אליכם וכו'. נמצא דלמשה בלבד נתגלה שעבוד מלכיות ולא לישראל. והשתא אתי שפיר וכך אמר משה בהכרח לי צוית ולא להם דהא אמרת אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך ועל כרחך צריך לומר כדי לצפות לישועה כנזכר לעיל כמו שהוצאתיך מארץ מצרים כן אוציאך משאר הגליות. והא ישראל לא הבינו פירוש זה דהא הם לא ידעו כלום משאר גליות. כי אהיה אשר אהיה לי לבד נאמר ולא לישראל: