חנה דוד נו
Chana David 56 · חנה דוד · free full Hebrew text
Open in the reader →ועלה בדעתי לחלק דלא דמי מתניתין דטבו"י המובא במס' נדה (דף ז') להך דפ' כשם דמס' סוטה (דף ל') דהתם שפיר אמרינן דקורא שם חלה לאחר שיהיה מופרש ומובדל ובהכי חשיב מן המוקף. דאי איפשר לה למיעבד באופן אחר דהיינו דתקרא שם בשעה שתחול השם דהא יהיה שלא מן המוקף דהא בשעה שתחול השם אי איפשר להקפות דהא תטמא. ע"כ בע"כ תקרא שם בשעת מחובר שתחול השם אחר שיהיה מופרש ומובדל. וחשיב מוקף מה שקריאת השם הוא במחובר אע"פ שלא חלה עדיין השם והגם דעיקר מוקף הוא בוודאי בשעה שחל השם [דבלא"ה הסברא נותנת כן כיון דבעינן השם חלה בשעת הקפה ע"כ דעיקר מצותו שתחול אז השם חלה] אבל מכיון דאי איפשר בשעה שתחול השם להקפות אז ע"כ סמכינן על קריאת השם לבד דבזה נמי חשוב מוקף אבל במתניתין דטבו"י דשפיר מצי לקיים בשעת הקפה ממש להטיל עליו השם חלה שיהי' אז חלה עליה הקדושה בוודאי שפיר טפי עדיף שיהא מקפה בכפישה ויקרא עליו אז שם חלה שיחול הקדושה בשעת הקפה ממש ול"ד לפ' כשם במס' סוטה (ד ל' הנ"ל) דהתם אי איפשר למיעבד טפי אבל הכא מכיון דאיפשר לי' למיעבד הקפה גמורה שפיר עביד ורק כ"ז דווקא באם דס"ל דבענין קריאת שם חלה נמי בעינן מן המוקף והגם דעיקר מצות מן המוקף ילפינן מן הקרא דוהרמותם ממנו והתם לא כתיב רק הרמה דהוא רק הפרשה לחוד מ"מ ס"ל דגם הקריאת שם חלה נמי צריך להיות מן המוקף אז מחלקינן כה"ג כיון דבאמת קפדינן על השם חלה נמי דיהא מן המוקף ע"כ ס"ל הגם דע"י שקורא עליו רק השם ועדיין לא חלה השם עליו מ"מ נמי מן המוקף יחשב אבל המוקף גמור דיהא השם חל עניו מן המוקף אבל אי ס"ל דלא בעינן מן המוקף כלל על השם דבקרא לא כתיב רק והרמותם דהוא רק הפרשה לחוד אז לא נוכל לחלק בהכי דנימא דהגם דלא בעינן השם מן המוקף כי אם הפרשה בעלמא דוהרמותם ממנו כתיב ולא בעינן כלל השם מן המוקף כי אם ההרמה לחוד בעינן מן המוקף מ"מ העיקר המצוה דמוקף שיהא ג"כ השם מן המוקף ז"א כיון דלא כתיב כלל בקרא דבעינן השם מן המוקף כי אם ההרמה א"כ מנ"ל דעיקר מצותו שיהא השם מן המוקף ע"כ לא יכלו התוס' והר"ש ז"ל לחלק בין דינא דמתניתין דטבו"י לפ' כשם במס' סוטה הנ"ל דלעולם בענין השם לא בעינן מן המוקף משום דוהרמותם ממנו כתיב ולא בעינן רק ההרמה לחוד ולא מצינו שום מצוה מן המוקף על השם. רק בדינא דמתניתין דטבו"י כיון דמצינו למיעבד השם בשעת הקפה שפיר עבדינן דהכי עדיף טפי כי כן עיקר מצותו ז"א דמנין לנו שעיקר מצותו שיהא השם בשעת הקפה כיון דבענין השם לא בעינן כלל הקפה דבקרא דמן המוקף לא כתיב רק והרמותם ע"כ לא מצינן לחלק בהכי רק לבתר דס"ל דבענין השם נמי בעינן מן המוקף דאע"ג דכתיב והרמותם הוא השם נמי במשמע. א"כ לפ"ז בוודאי עיקר המצוה שתחול השם בשעת הקפה ע"כ הגם דבקריאת שם לבד נמי מן המוקף יחשב. ובהכי מתוקמא מתניתין דמובא בפ' כשם. אבל מ"מ עיקר מצותו שתחול השם בשעת המוקף ע"כ במתניתין דטבו"י כיון דאפשר למיעבד שתחול השם בשעת הקרבה שפיר עדיף טפי זה עלה בדעתי לתרוצי מתניתין דטבו"י והא דפ' כשם וזה הוי סברא ישרה ואחר כתבי זאת האיר ד' את עיני וראיתי בהרא"ש במס' טבו"י דמקשה קושייתן דמתרץ נמי כתירוץ הר"ש ז"ל דבענין השם נמי בעינן מן המוקף והתם בפ' כשם מיירי דאמר שתהיה החלה לאחר שיהא מופרש ומובדל ומקשה קושייתן וז"ל שם והכא לא מצי למימר הכי דא"כ תטמא בידה הילכך בעי הקפה בשעת קריאת שם עכ"ל ולכאורה דבריו סתום וחתום דמאי מתרץ דלפיכך במס' טבו"י לא מצי למימר דתהי' חלה לאח"כ דא"כ תטמא בידה וקשה הא מצי למימר דתהיה חלה אחר שתניח בכפישה ויגטתי להבין דבריו הקדושים ונראה דה"פ דהענין דנקרא מוקף כשאמר בשעת החיבור שתהיה חלה לאחר שתהי' מופרש ומובדל היינו דווקא שתהיה חלה תומ"י כשתהיה מופרש ומובדל אבל אם תומ"י כשתהי' מובדל לא תהי' ג"כ חלה רק לאח כ בזה לא נקרא מן המוקף. וכן מוכח דברי הר"ש ז"ל שכ' בקושייתו בזה"ל כיון שקוצה ממנה חלה ע מ לקרות שם לאלתר מוקף קרינן וכו' אלמא דלכל הפחות יהא לאלתר חלה אבל לאח"כ לא וה"נ בקריאת שם אם כשקורא שם במחובר שתהיה חלה כשיהיה מופרש ומובדל אז שפיר חשוב מן המוקף אבל אם לאלתר לא יהיה חלה לא נקרא מוקף וע"כ זאת כוונת הרא"ש ז"ל כיון דלאלתר לא תוכל לחול עליו שם חלה כי אם לאח"כ שתניח בכפישה דלאלתר לא תוכל לחול עליו שם חלה דתטמא בידה ורק לאח"כ שתניח בכפישה א"כ באופן זה לא נקרא מן המוקף כן כוונת הרא"ש ז"ל וכ"כ בס' הגהת הרש"ש ז"ל במס' טבו"י בהגהותיו שכן כוונת הרא"ש ז"ל
א"כ לפי דעת הרא"ש ז"ל בנ"ד בענין דלמדו את הכהנת לא נקרא כלל מן המוקף כיון דאי אפשר לחול החלה לאלתר משיהא מופרש ומובדל כי אם לאחר כך שתעלה בגוש אחד ע"כ לא נקרא כלל מן המוקף וכן לדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל במס' נדה (דף ז' ע"א) דלא חלקו כלל דבקריאת השם שתחול לאחר שיהא מופרש ומובדל נקרא מן המוקף והמה לא חילקו בזה אלא דס"ל דבשעה שחל השם תהי' מן המוקף בוודאי בנ"ד דלמדו את הכהנת לא הוי מן המוקף
נמצא מן כל דברינו שיגענו להעמיד דברי הר"ש והרא"ש ז"ל נמצא מתוך דברינו לעיל טולה לשיטת הר"ש ז"ל בנידון דלמדו את הכהנת דהוי מן המוקף ע"י קריאת השם במחובר שתחול לאחר שיהא מופרש ומובדל. אבל מ"מ בפירוש תנינן במתניתין דטבול יום ומובא במס' נדה (ד' ז' ע"א) דקוצה הימנה חלתה ומניחתה בכפישה או באנחותא ומקפת וקורא