חפץ חיים על ספרא, צו, פרשה ו ב

(ב) והלא דין הוא. מקל וחומר איכא למילף דגם בבמה איכא פסול זמן:

שאין המום פוסל בו. דקיימא לן תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות:

זמן פוסל בו. דלקמן פי"ג הלכה ד' מרבינן עופות לפגול:

קדשי במה שהמום פוסל בהן. דכתיב "לא תזבח לד' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום" ומוקמינן להאי קרא בפ"ב דבכורות (דף יד:) דאתי לבמת יחיד:

לאו. פי' מהאי דינא לא תילוף להחמיר:

שכן הזר פוסל בו. דכתיב "הכהן..ומלק" ולא זר:

תאמר בקדשים. היינו בקדשי במה:

הואיל ואין הזר פוסל כו'. ר"ל מאי חזית להחמיר מטעם פסול מום אימא להקל בזמן מטעם שכשר בזר כדתניא לקמן (אחרי פ"ט הלכה ז') "וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' - זריקת כהן במזבח ואין זריקת כהן בבמה":

תלמוד לומר תורת וכו'. תורת ריבויא היא לרבות תורה אחת לכל הקדשים בין קדשי אהל מועד בין קדשי במה לכל האמור שם בענין דהיינו זמן לתודה זמן לשלמים ומחשבת פגול ונותר נמי מגזירה שוה יליף מפגול עון עון כדאיתא בכריתות (דף ה.):