חפץ חיים על ספרא, צו, פרשה ד ד

(ד) דמים ניתנים למטה. מחוט הסקרא, והוא בחטאת העוף דכתיב ביה "והזה מדם החטאת על קיר המזבח" ודרשינן לעיל זה קיר התחתון. ונאמרו דמים למעלה מחוט הסקרא בחטאת בהמה דכתיב ביה "קרנות":

אם נתנם למעלה לא כיפר. דכתיב בהזאת דם חטאת העוף "והזה וכו' חטאת היא" לומר שאם שינה בהזאות פסול:

שאין מהם קרב למעלה. פי' שאין סופן לעלות למעלה:

תאמר בעליונים וכו'. ר"ל תאמר מפני זה שאף בעליונים אם נתנם למטה לא הורצו, הרי יש מהן קרב למטה דהיינו שסופן קרב למטה וגם שיריהן נשפכין לכתחלה למטה ואפשר שמפני זה אף אם זרק עיקר הדם למטה על כל פנים בדיעבד הורצה:

שיש מהם קרב לחוץ. והוא שירי הדם שהיה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ועם כל זה אם עשה הזאותיו בחוץ לא כיפר דמרבינן ביה לעיכובא מ"ועשה..כאשר עשה":

שאין מזבח הפנימי ממרקן. שאין שם גמר מתן דמי שעדיין צריכין עבודה אחרת ומפרש בגמרא (זבחים נב, ב) שאין מזבח הפנימי לבד ממרקן אלא צריך הזאה על הפרוכת תחלה ולכך גם כן חמירי לעכב אם עשאן בחוץ:

שהרי קרנות ממרקות אותם. שאין צריכין לעבודה אחרת:

תלמוד לומר אותה וכו'. קשה הא איצטריך "אותה" למעט פסולה כנ"ל. אכן באמת איכא לדייק אמאי אצטריך למעט פסולה שלא לאכול הלא ידוע דבשר שיצא חוץ למחיצה נאסרה וכן הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. ואפשר דהאי דרשא "כשרה ולא פסולה" הוא אסמכתא בעלמא ועיקר המיעוט "אותה" לאשמועינן שיתן דמה למעלה דוקא. ותדע דבזבחים (דף נב:) העתיק הגמרא ברייתא זו ושם לא נזכר כלל "אותה ולא פסולה":