חפץ חיים על ספרא, צו, פרשה י ז

(ז)לא יאכילנו לאחרים. לנכרים:

ת"ל ואכל. דיתירא הוא להורות דמותר להאכיל להם:

יכול חלב שמותר בהנאה טהור. פירוש: על זה אמר קרא דיעשה לכל מלאכה אבל חלב של שור הנסקל דאסור בהנאה (כדאיתא בבבא קמא דף מא.) וכן עגלה ערופה שמתה ולא נעשית מצותה דהשתא היא נבילה ואסורה בהנאה שגם קודם עריפתה נאסרה (אבל אם נערפה אפילו בשרה טהורה מטומאת נבילה דכפרה כתיב כקדשים), יכול שלא יהיה חלבה טהור

ת"ל כל חלב. הנה באמת הריבוי דכל חלב כבר נדרש בהלכה ד'. וכן "כל אוכל חלב" נדרש בהלכה ב'. והנכון כגרסת הגר"א "תלמוד לומר וחלב וחלב" - ר"ל דכתיב "וחלב נבילה וחלב טריפה" והיה לו לכתוב "וחלב נבלה וטריפה". לרמז דכל חלב שהוא יעשה לכל מלאכה והיינו רק לענין זה שאין עליה טומאת נבילה, אבל מ"מ אסורה בהנאה [הראב"ד]: