חפץ חיים על ספרא, צו, מכילתא דמילואים א ד

(ד) שיהו נוהגים קדושה בכהונה. כי בראותם רצון האל יתברך עם אהרן ומה שצוה לעשות להקריבו אליו ינהגו כבוד בכהונה אחר שהוא שירות ועבודה אליו יתברך:

כשם שהסדיר וכולי. דקשה ליה למה צריך למכתב "ויעש משה כאשר צוה וגו'", הלא מפרש ואזיל בתר הכי "ויקרב משה את אהרן ואת בניו ויקח משה את שמן המשחה..ויקרב את איל העולה..", וכתיב בכל פרט "כאשר צוה ה' את משה"; "ויעש משה" דכתב רחמנא למה לי? להכי דריש דכשם שהסדיר עבודת המקדש בכל פרטיו כאשר נתפרש בפרשה - כך סידר עבודת כהונה ולויה. כל דבר ששייך לכהן וכל דבר ששייך בעבודה ללוי. ובעבודת הלוים גופא – יש דבר ששייך לשוערים, ויש דבר ששייך למשוררים. וכבר אמרו משורר ששיער במיתה:

בגדי כל אחד ואחד לפי מה שהוא מקריב. ואכהנים קאי. דלתרומת הדשן היו בגדים יותר חשובים מהוצאת הדשן כדכתיב "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים", ואמרו חז"ל דהיו פחותין מהן. אך הלשון "מקריב" קשה קצת לפי זה. ובאמת הגר"א מחק תיבת "מקריב". והקרבן אהרן פירש הכונה דכהן גדול צריך להיות לו שמנה בגדים בכל השנה לבד מיום הכפורים ד' בגדים ובכהן הדיוט ד' בגדים בכל השנה. [דבאמת יש ספיקות בכל דבר. כגון אם כהן משוח מלחמה צריך ד' בגדים או שמונה - עיין סוף פרק בא לו. וכן איזה אבנט היה לובש הכהן הדיוט, אם של כלאים או לא. ויש בזה פלוגתא בין רבי ובין ראב"ש. והכל סידר משה רבינו ע"ה בפירוש]. ולפי זה היה ניחא קצת הגירסא "לפי מה שהוא מקריב":